Chasidut על משלי לא:11

הבה נתחכמה לו פ"ן ירבה (שמות א י). יש לפרש ידוע שאור הפנים בכל אורות העליונים הוא רחמים, ובהסתר פנים הוא דין הוא בחינת האחור רומז לדין (ידוע למשכילים). וענין פנים ואחור באורות עליונים הוא, שכל שם אשר רומז באיזה אור מהאורות, אם הוא כפשוטו באותיותיו מיקרי פנים, ואחור הוא אותו השם בעצמו בריבוי ובריבוע, דהיינו השם אל כפשוטו מיקרי אור הפנים, ובריבוע כזה א' א"ל מיקרי בחינת אחור, וכתבנו בספרי רגל ישרה שעל כן בלשון הקודש יכונה לאור הרחמים פנים, (שבלשון יחיד הוא פן), ואור הדין אחר, דהנה תיבת פן כשתרבעהו כזה פ' פ"ן, אזי יהיה בגימטריא אחר (עם הכולל, ונחסר הכולל להורות שאור הזה פחות מדריגה אחת מאור הפנים, וגם נתרבה להיקרא בג' אותיות אחר, להיות שכבר נתרבה מב' אותיות פ"ן ג' אותיות בריבוע, והבן מאד ומאד). והנה בהאיר אור הפנים, בודאי אין שום סט"א שולט בישראל, רק ח"ו בהסתר אור פנים לאחור. והנה היו במצרים רד"ו שנה בשעבוד בהסתר פנים, מנין פ"ן באחור כנ"ל פ' פ"ן רומז להסתר הפנים לבחינת אחור, (וכל זה ידוע דבאמת לא היו רד"ו בשלימות במצרים, כי רד"ו התחילו מהתחלת ירידת בני יעקב בפעם הראשון למצרים שאמר להם רד"ו שמה (בראשית מב ב), אבל בעת ירידת יעקב אמר יוסף רד"ה אלי (בראשית מה ט), שלא היה רק רד"ה שנה, והוא מנין אחר כנ"ל), שהוא הסתר הפ"ן כנ"ל. וז"ש הבה נתחכמה לו פן ירב"ה, נתחכם לעשות שהפ"ן יתרבה בריבוע לבחינת אחר כזה פ' פ"ן מנין רד"ו, שאז השעבוד בהסתר פנים, (ובזה תבין ל"ו למושיען של ישראל (סוטה י"א ע"א)). וזה שסיימו אחר כך ועלה מן הארץ, שעל כרחך בהסתיים חשבון אור האחור, יעלו מן הארץ כאשר יחזור אור הפנים להאור, (וכבר כתבנו במקום אחר אמר אויב וכו' אחלק שלל (שמות טו ט), שלל בגימטריא ב' פעמים פני"ם, שרצה האויב לחלק היחוד דפנים בפנים, וכבר שיבח שלמה לכנסת ישראל ושלל לא יחסר (משלי לא יא), שלא יחסר היחוד דפנים בפנים, ואין כאן מקומו). ועל פי זה יתפרש לקמן (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכו', ר"ל באותו הדרך שיהיה העינוי שלהם, דהיינו לרבעות תיבת פן כנ"ל, בזה הדרך היה גם כן הגאולה, שאמר השי"ת כ"ן ירבה, תיבת כן יתרבה בזה הדרך כ' כ"ן בגימטריא צ', שכל אחד מישראל היו לו צ' חמורים טעונים כשיצאו ממצרים (תנחומא בשלח סי' כ"ה). וזה שנרמז לאברהם ואחר כן יצאו ברכוש וכו' (בראשית טו יד), שהרכוש יהיה בענין אחוריים של תיבת כן כנ"ל היינו צ' חמורים, [הגם שיש לפרש גם כן באופן אחר אחרי כן, היינו אחר אותיות כ"ן הם אותיות ל"ס שהוא ר"ת לילי' ס"מ, הם דכר ונוק' דסט"א שהכניעום, (והוא בגימטריא צ' שהיו להם טעונים לישא משאם כעבדים לאדוניהם), עם כל זה הכל הולך אל מקום אחד, והבן וכפלים לתושיה] וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא:

וְזֶה בְּחִינַת שְׁבִירַת כְּלֵי חֶרֶס, שֶׁשּׁוֹבְרִין בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַזִּוּוּגִים. לְהוֹרוֹת, שֶׁעַכְשָׁו שֶׁנַּעֲשֶׂה הִתְקַשְּׁרוּת, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בִּטָּחוֹן, בְּחִינַת כְּלָיוֹת, שֶׁהֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת (משלי ל״א:י״א): בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל וְנִשְׁבָּר בְּחִינַת הַבִּטָּחוֹן דְּסִטְרָא אָחֳרָא.

מאת כל איש אשר ידבנו לבו וכו' (שמות כה ב). הנה ידבנו הוא כאלו אמר ינדבנו, והנון נחסרה ומובלעת בדגשת הדלי"ת, וצריך עיון למה ולא דבר ריק הוא. ונ"ל דהמשכיל על דבר בדברי הזהר בפרשת תשא (ח"ב ק"צ ע"ב), דהש"י אנקיד למשה לאחוז הרצועה, כי אמא מלכותא קדישא לא הות תמן, הואיל ופגמו בה בחובא דעבדו עמא דלבר (היינו ערב רב) ואשתתפו ביה עמא קדישא. והנה לדעת הזהר (ח"ב קצ"ה ע"א) ציווי מלאכת המשכן היה קודם למעשה העגל, על כן אמר הש"י מאת כל איש וכו', אבל משה לא פקד הציווי לישראל עד אחר המעשה למחרת יום הכיפורים, על כן אמר קחו מאתכם (שמות לה ה) דייקא בלא השתתפות הערב רב. וקשה הדבר להבין הלא דבר אלקינו יקום לעולם, ולפי הנ"ל לא נתקיים חלילה אומרו ית"ש מאת כל איש וכו'. אך הוא לדעתי הנה אלקינו ית"ש המגיד מראשית אחרית ידע את אשר יעשו, ועל ידי הערב רב יפגמו במלכותא קדישא, ועל ידי הנדבה במלאכת המשכן בלב שלם יתקנו, ידוע "הלב בנדבתו מתקן הפגם, כמד"א (תהלים עג כו) צור לבבי וחלקי, כי מקומה נגד "הלב בטח בה "לב בעלה "ושלל לא יחסר (משלי לא יא), "שלל בגימטריא ב' פעמים "פנים, היינו שלא יחסר היחוד פנים בפנים. והנה נשמות ישראל אשר אחיזתם בקודש מלכותא קדישא אם הבנים, דוקא יתקנו בנדבת לבם. והנה חסר בכאן הנו"ן רמז למלכותא קדישא, כנודע נאמן כפוף ונרמז בדגש, להורות שעל ידי העון אימא קדישא לא הות תמן, ונחסרה מהשורש "נדב אשר שארי האתוון זולת הנו"ן מרמזין לקצוות, (ונרמזה בדג"ש כי על ידי העון בעוה"ר נעשית נקודה בסוד מיעוט הירח), ואמר אשר "ידבנו "לבו, בהצטרף "לבו (היינו "הלב לד"ב) מזה תקחו את תרומתי. והנה מזה שפט משה שלא לקבל מן הערב רב, ברוך המגיד מראשית אחרית ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו, וכל דברינו בדרך אפשר: