Chasidut על משלי לא:25

עוד נאמר טעם לסמיכתן כי נודע אומרם ז"ל (ריש פרק א' דפאה) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואחד מהן הוא גמילות חסדים. ונודע טעם הרמב"ם לזה (שם בפירוש המשניות) לפי שיש במצוות האלה שני חלקים חלק אחד לה' מה שצוה ה' לגמול חסד לחבירו והוא במנין המצוות עשה מפסוק והלכת בדרכיו מה הוא רחום וגו' כמו שכתוב בדברי הרמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות דעות הלכה ו') וחלק השני מה שמגיע טובה לחבירו ונהנה מזה. והנה חלק המגיע לה' במה שהוא צוה לקיים מצוותיו זה הוא צפון וטמון ושמור לעולם הבא והוא הקרן הקיימת לעולם הבא, וחלק מה שהגיע הנאה לבני אדם זה הוא הפירות שאדם אוכל מהן בעולם הזה לפי שגם חבירו נהנה בעולם הזה ועל כן הוא אוכל מזה בעולם הזה. וידוע אשר הגדול שבגמילות חסדים הוא חסד שעושין עם המת כי זה הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול. ועל כן אחר כל הטרחות והיגיעות שהיה לאברהם בקבורת שרה עם אנשי חברון ופיזר ממון בעד זה ויגע דוקא לקנות מקום במבחר הקברים אשר בחברון וזה היה חסד של אמת אשר עשה עם מתו לכן אחר זה נאמר ואברהם זקן בא בימים שזכה לזקנה והוא שכר עולם הזה כמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"ט, ב') בפסוק (משלי ל"א, כ"ה) עוז והדר לבושה לבושה של תורה שנותנת הדרת פנים בעולם הזה עיין שם. כלומר הנה אף זכה לברכת עולם הזה. ואמנם באמת וה' ברך את אברהם בכל בכל הענינים הן בעולם הזה הן בעולם הבא לפי שהקרן קיים לו לעולם הבא ומהפירות אוכל בעולם הזה, ולא תאמר שלזקנה בלבד זכה כי זכה לכל אושר עולם הזה והעולם הבא. ומה שפרט הכתוב זקנה לפי שהוא היה הראשון בעולם בדבר זה שעד אברהם לא היה זקנה כאומרם (בבא מציעא פ"ז.) והוא התפלל על זה והכתוב אומר (משלי כ', כ"ט) והדר זקנים שיבה. ועל כן להיותו דבר חידוש פרט הכתוב אשר גם לזה זכה, ודבר גדול הוא זה מה שהוא המשיך זה לכל באי עולם כי מאז שנתגדל זקן אברהם כל הבאים אחריו ניכרין הזקנים מן הנערים והודיענו הכתוב אשר כל זה היה מהפירות שלו לבד, לשנות אף בזה טבע העולם על ידי תפילתו ולא מהקרן הקיימת.

וּכְשֶׁזּוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְבוּשִׁין מִנַּפְשׁוֹת יִשְֹרָאֵל שֶׁקֵּרְבָן לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה, כִּי הֵם לְבוּשִׁים יְקָרִים מְאֹד מְאֹד, כִּי נַפְשׁוֹת יִשְֹרָאֵל הֵם גְּבוֹהִים מְאֹד כַּיָּדוּעַ וְהוּא זוֹכֶה לַעֲשֹוֹת לְעַצְמוֹ לְבוּשִׁין מֵהֶם. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר גֹּדֶל הַכָּבוֹד שֶׁמַּגִּיעַ לְמִי שֶׁמְּקָרֵב הָרְחוֹקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת (מִשְׁלֵי לא) עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וְכוּ'. שֶׁזּוֹכֶה לִבְגָדִים נָאִים וַחֲזָקִים וְזֶה עַל יְדֵי פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ, הַיְנוּ שֶׁמַּחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרַת חֶסֶד שֶׁהוּא הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמְּדָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר בַּמַּאֲמָר לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם (סִימָן יד) וְזֶה בְּחִינַת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי הוּא תִּקֵּן אוֹתָם וְתִקֵּן בְּחִינַת הַלְּבוּשִׁין שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל, עַל כֵּן זוֹכֶה לִבְגָדִים יְקָרִים כַּנַּ"ל. וְהֵן נַעֲשִֹין מִנַּפְשׁוֹתָם בְּעַצְמָן כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁאֶפִּטְרוֹפּוֹס לוֹבֵשׁ מִן הַיְתוֹמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְכֻבָּד. וְכֵן כָּל הַפָּרָשָׁה שֶׁל 'אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא' מְדַבֶּרֶת מִזֶּה מֵהַמְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְכוּ'. שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהוּא הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְתַלְמִידִים וְכֵן כָּל הַפָּרָשָׁה, עַיֵּן שָׁם. וְכֵן מְדַבֵּר שָׁם מִבְּחִינַת תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, סָדִין עָשְֹתָה וַתִּמְכֹּר, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹשֶֹה לְבוּשִׁין נָאִים לַאֲחֵרִים שֶׁמְּקָרְבָן כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין בְּעִסְקֵי הַיְתוֹמִים, כִּי הוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲדָם בְּכָל תַּקָּנָתָם וְלִטְעֹן בַּעֲדָם, כִּי דֶּרֶךְ הַיְתוֹמִים שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם דִּין וּדְבָרִים וּתְבִיעוֹת, כִּי אֵלּוּ שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁנִּתְִקָרְבִין אַחַר כָּךְ אֲזַי יֵשׁ עֲלֵיהֶם קִטְרוּגִים וּמְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת עַל יְדֵי הַבְּגָדִים צוֹאִים שֶׁהִלְבִּישׁוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר שָׁם וְהָאֶפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁהוּא אֲבִיהֶם, הוּא טוֹעֵן בַּעֲדָם וְלוֹחֵם מִלְחַמְתָּם כְּדֵי לְהַצִּילָם מִכָּל הַקִּטְרוּגִים וּלְתַקְּנָם:

והיה כי תבא (דברים כו א). עיין באלשיך ובאור החיים מה שפירשו בדרך רמז. וגם אני אענה חלקי התחלה ממש כעין דברי האלשיך והאור החיים, והיה כי תבא אל הארץ, אין והיה אלא לשון שמחה, ר"ל דביאת ארץ העליונה לבד הוא שמחה ולא זולתה, כענין שנאמר (משלי לא כה) ותשחק ליום אחרון, אבל שמחת עולם הזה הכל הבל ורעות רוח. ומפרש איזה ארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, והיינו העליונה מקום שאין היד שולטת בו, מה שאין כן עולם הזה ויעבור והנה אינינו כו', על כן אני מזהירך וירשתם וישבתם בה, ר"ל בסגנון של האלשיך שתהיה ירושה שאין לה הפסק, וישבת בה שלא יטול אחר חלקך. אבל בדרך אחר ממ"ש האלשיך, בהקדם מה שפירש בשפת אמת במשלי סימן למ"ד על המדרש שמות רבה פרשה זיי"ן סי' ג' שם (שמו"ר ז' ג') ועתיד גן עדן להיות צועקת כו', עיין שם. ונמצא היוצא מדבריו שם, דמי שאינו מסגל בעצמו תורה ומעשים טובים, רק יורש של אחרים על ידי שדברו בגנותו, אינו לנצח כי סופו לחזור לבעליו, עד כאן. ונמצא לפי זה אל יאמר אלך בטל ואתעדן נפשי ואשב בשוק של זונות, ועל ידי זה אהיה נחשד ויהיה לי עולם הזה ועולם הבא, כי לא תהיה תפארתו לנצח, (ועיין לעיל ריש פרשת תצוה). וי"ל שזה מתיקות אמרם (ע"ז דף ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, דביום שכולו שבת שהוא אחר התחיה לא יאכל רק מי שטרח, והבן. וגם צריך ליזהר אף מי שעמל בתורה ובמעשים טובים, שישמור פיו ולשונו כדי שלא ישב אחר בחלקו עד התחיה. והיינו וירשת, ר"ל שתראה שתהיה ירושה שאין לה הפסק שתעמול בעצמך. וגם וישבת בה, דהיינו שתשמור לשונך שלא ישב בה אחר. ועכשיו התחילה התורה לבאר היאך יבוא לזה, כי ידוע מה שמפרש העקרים והעקידה בפסוק (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה כו', שאי אפשר לבוא לשלמותו בלי תשובה, כי החטא כמעט מוכרח, ולכך מבאר איך יעורר עצמו לתשובה. והנה התעוררות הראשון מצאנו בספרי מוסר המשל מג' אוהבים, והיינו שאמרו חז"ל (קה"ר פ"ה) אין מלוין לו לאדם לא כסף כו'. ב', על פי מ"ש בזוהר פרשת משפטים (זוהר ח"ב) דף צ"ו ע"ב (זוהר ח"ב) וצ"ז ע"א על פסוק (שמות כא ז-ט) וכי ימכור איש עד (שמות כא ט) כמשפט הבנות, עיין שם. ושורש הדברים לחוש ולחמול על הפקדון היקר מרגניתא טבא שנתן לו המלך מלכי המלכים ית"ש חלקו ממעל, כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב:) תנה לו כמו שנתנה לך. התעוררות ג', כי גם בעולם הזה אין מזל לישראל (שבת קנ"ו ע"א), רק הכל תלוי' בזכות, כענין שנאמר (דברים יא יג) והיה אם שמוע כו', (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו כו', וכמו שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב.) ראית מימיך חיה ועוף מתפרנסין שלא בצער כו', אלא הרעותי את מעשי כו'. והא דאנחנו רואין רשעים מצליחין, היינו ומשלם לשונאיו כו' (דברים ז י), וזה ודאי לא ירצה מי שמבקש השלימות. והנה הסל רומז על פרנסה, כמו שמפרשין בהא דרבה בר בר חנה (ב"ב דף ע"ד.) ואנחתא לסלתאי, עיין שם. התעוררת רביעי, ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הלא לפני מלך מלכי המלכים החוקר לב ובוחן כליות וידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ב כב), גם חושך לא יחשיך מניה (תהלים קלט יב), ואם יסתר איש במסתרים וגו' (ירמיה כג כד), ואין לפניו משא פנים ולא מקח שחד (דברים י יז). וזה אמרו (דברים כו ב) ולקחת מראשית, ר"ל שבראשית הכל תקח לעצמך התעוררות שתשכיל כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, ר"ל מה שתוכל להביא אם כסף וזהב וגו', ודאי לא תוכל להביא רק תורה ומעשים טובים. שנית, אשר ה' אלקיך נותן לך נשמתך קדושה יותר משרפים, ואיך תשפילה יותר מבהמה ותטנף ותלכלך אבן יקרה כזו. שלישית, ושמת בטנא, ר"ל שאתה צריך לשום בסל, ר"ל להשפיע לך פרנסה ופירות מעשיך הטובים. הרביעית, והלכת אל המקום כו', היינו שאתה עתיד לילך שמה ליתן דין וחשבון, וכשיתעורר עצמך כנ"ל, ובאת אל הכהן היינו אדם חשוב וצדיק להורות לך דרכי תשובה, כמו ובני דוד כהנים היו (שמואל ב' ח יח). והנה זה דרך העולם שמבזין חכמי הזמן ואמרו מי יתננו כירחי קדם, לכך אמר (דברים כו ג) אשר יהיה בימים ההם, אין לך אלא שופט שבימיך (ר"ה כ"ה ע"ב), כי אל תאמר מה היה וגו' (קהלת ז י), כי לא אלמן ישראל כו' (ירמיה נא ה). ונקדים דבגשמיות יש ארץ כארץ ישראל, כמו שאמר סנחרב אל ארץ כארצכם (מלכים ב' יח לב), ואמרו (סנהדרין צ"ד ע"א) זו אפריקא. אבל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), ואין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר ט"ז ד'), והעם היושב בה נשוא עון (ישעיה לג כד), וכפר אדמתו עמו (דברים לב מג), כמו שדרשו חז"ל (כתובות קי"א ע"א), ואינו תחת שר רק עיני ד' אלקיך בה (דברים יא יב), על כן עשיית התשובה שם בנקל, כמו שפירשתי במדרש (שמו"ר מ"ג ד') מיד נתעטף בטליתו כו'. והנה על דרך משל אם יותן לאדם במתנה אבן שסגולתו להנצל מיד הרוצח, קודם שיבוא ליד הרוצח אינו מרגיש בהמתנה וכאלו לא ניתנה לו, רק אחר שבא ליד הרוצח וניצל, אז מרגיש בהמתנה וכאילו אז ניתן לו. והיינו שהזהירה תורה (דברים ו ו) אשר אנכי מצוך היום, ודרשו חז"ל (ספרי ואתחנן ו' ו') בכל יום יהיה בעיניך כחדשים, ר"ל שהתורה אין סוף, ובכל יום יש לטעום בה טעם חדש, והבן. והנה קודם שמתעורר בתשובה אינו מרגיש בביאת ארץ, רק אחר שמתעורר אז מרגיש והוי כאלו היום בא לה, והיינו ואמרת אליו הגדתי היום כו' באתי, ר"ל הרגשתי בטובת השי"ת במתנת ארץ, והבן. ועכשיו בתי כנסיות ובתי מדרשות יש להם קדושת ארץ, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ח'.) דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, היינו דאהני להו. ועיין במ"ש האלשיך בפרשה דילן בדרך הפשט בפסוק והלכת אל המקום כו', שיש לישא קל וחומר מהש"י, עיין שם. ועכשיו ביארה התורה שבח הבעל תשובה, והוא כי ידוע כי הצדיק אשר בדור משפיע לעולם, כמו שאמרו (ברכות דף י"ז:) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו'. והנה הבעל תשובה גדול מהצדיק, כמו שאמרו ((שבת) [ברכות] דף ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין כו', לכך אינו צריך לקבל שפע מהצדיק, רק אדרבה הצדיק מקבל שפע ממנו דהוא גדול יותר. והיינו (דברים כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך, ושמא תאמר מאי ירויח הוא בזה, אך הלא לך לדעת מ"ש במסכת אבות (פ"ב מ"א) על המשנה והוי זהיר במצוה קלה כו', ושורש הדברים מבואר בשפע טל, כי כל מה שהצדיק מעורר באיזה מצוה ופעולה טובה הארה לעולמות, הוא שמור לו בגן עדנו לנצח, והוא החילוקא דרבנן שמלבישין אותו מן כל מצוה, ובזה מקריבין אותו לקבל פני המלך, והוא נצמח מצד שהשם יתברך טוב ורוצה להטיב, והוא לו לתענוג גדול במה שמשפיע האדם טוב, לכך נשאר לו לאדם לנצח, והבן. והיינו והניחו על מזבח אותו השפע, להקריב אותך בה לקבל פני המלך ית"ש, ומפרש מי המניח ואמר ה' אלקיך, מרוב רחמיו ומדת טובו שמתענג בטוב שמשפיע, והבן.