Chasidut על קהלת 10:16

ומעתה ראה והבן אשר זה תכלית הטוב והמיטיב הוא כשהדינים נמתקים ועולין ונכללים ברחמים ושם הם גופייהו מתהפכים לרחמים בסוד (בראשית רבה ע"ג, ג') צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, ואז הם מברכים ומאירים בכל מיני ברכות וישועות כאמור בזוה"ק (יתרו פ"ח.) כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעאה תליין וכו' וכל חד וחד יהיב וגו' ביומיה מהאי ברכה דמתברכין ביומא דשביעאה. וכל בחינת הגדולות והמאורות הכל הם ביום שבת קדשנו, והכל לפי שהמלכות עולה עד הבינה ושם מקבלת אור גדול מבחינת החכמה שהיא עיקר בנינה בסוד הכתוב (משלי ג', י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ, באבא יסד ברתא כמו שאיתא בזוה"ק (פנחס רנ"ו:) ומתהפכת לרחמים וחסדים טובים ואז אשת חיל מי ימצא וגו' כל השבחים הנאמרים שם, הכל אל בחינת המלכות שנמתקת אז בסוד יין המשמח אלהים ואנשים, ואז היתה כאניות סוחר וגו' ותתן טרף לביתה וגו' כי היא מקבלת אור גדול, ומשפעת אחר כך לכל העולמות ולבניה כנסת ישראל בסוד אומרם (שבת קי"א.) כל ישראל בני מלכים הם. והנה ידוע למארי קבלה שההנהגה בחול הוא על ידי מט"ט המתלבש בששה קצוות דיצירה ונקרא נער עבד בסוד (קהלת י', ט"ז) אי לך ארץ שמלכך נער ובסוד כי עבד נאמן קראת לו, ונגד הו' קצוות הוא ששת ימי החול, אבל בשבת ההנהגה הוא על ידי המלכות בסוד (שם שם, י"ז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין, ועל כן אמרה התורה בשבת (דברים ה', י"ד) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, כי אין בשבת בחינת עבד רק בן חורין מלך במלוכה, ועל כן אסור לו להראות בחינת עבד ביום השבת, אשר על כן הנה הקב"ה וברוך שמו חבב את השביעיות תחת כל השמים כמו שאיתא בספר יצירה (פרק ד' משנה ד') ואמרו חז"ל (פסיקתא מובא בילקוט רמז רע"ו) כל השביעים חביבים, למעלה ברקיע השביעי חביב וכו', בארצות, השביעי חביב וכו' בדורות, באבות, בבנים, בימים, בחדשים, הכל השביעי חביב וכו' עיין שם, לפי שמורה על התגלות מלכות שמים בכל העולמות וכולם מתיחדין ברזא דאחד ומקבלים את עול מלכותו עליהם, ולזה צותה התורה ואמרה כי תקנה עבד עברי וגו' ועבד ידוע בחינתו בו' קצוות דיצירה כנזכר (והוא מבחינת הדינין שאינם נמתקין עדיין, שעל כן הָעַבֹדָה מספר אלהים כנודע) הנה שש שנים יעבד נגד הו"ק הללו, ובשביעית שהוא נגד המלכות (כי כל השביעיים חביבים שרומזים אליה שהיא תכלית שמים וארץ שכל הבריאה היתה למעלה כנודע לחכמים) יצא לחפשי חנם, כי שם נאמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין ואין שם עבודה כלל וכל הדינים מהופכים לרחמים גמורים בכל הברכות והטובות והישועות (כי אין שייך במלוכה בחינת עבד ח"ו והלא המלכות הוא היפך העבד) כדבר האמור. ועל כן בימי ירמיהו הנביא חרה אף ה' ובערה כאש כאשר השיבו השרים והעם ויכבשו את עבדיהם ושפחותיהם תחת ידיהם אחרי צאתם חפשי מאתם בשביעית ונאמר שם (ירמיה ל"ד, י"ז) לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו וגו' הנני קורא לכם דרור וגו' אל החרב ואל הדבר וגו'. ולכאורה וכי בשביל מצוה אחת יעניש ה' כל כך, ואמנם כשהמה משביתים את בחינת המלכות בחינת השביעית מהיות בן חורין וממשילין עליה בחינת העבד ח"ו ח"ו אז חוץ מן העבירה גופא הזו, הרי אין מיתוק לתוקפא וגבורתא של המלכא דינא קשיא וממילא מתעורר עליהם דינים קשים על שאר עבירות שעברו וגדול עוונם מנשוא והבן. ועוד כי אפילו בעבירה זו גופא הרי הוא בחינת חילול שבת ממש, ונודע שהמחלל שבת בפרהסיא דינו כמומר ממש כעובר על כל התורה כמו שאיתא (בחולין ה'.) וברמב"ם (פרק ל' מהלכות שבת הלכה ט"ו) ועל כן יגיעו העונש כעובר על כל התורה. ועל כן אחר שאמרה התורה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ורומז הכל על בחינת מיתוק הדין בשורשו להפכו לרחמים כמו שכתבנו למעלה, סמך לו הכתוב כי תקנה וגו', שגם מצוה זו רומז אל המיתוק הלז שכזה תעשו בכדי להעלות הדין אל שורשו ולהפכו לרחמים בסוד שבת מלכתא ברוב ברכה. או כה יאמר כי כל בחינת המיתוק אינו אלא אם תקיימו מצוה זו לקרוא דרור איש לאחיו, אבל אם לא כן תעשו הנה ח"ו מוכן עבירה זו לכל הפורעניות עבור תגבורת הדינים בשכינת עוזינו הנקראת אש אוכלה, ותצא אש מאת ה' ח"ו ותאכל ארץ ויבולה וגו', ועל כן כשאתם רוצים בהמתקה שיהיו הדינים לפניהם בשורשם במקום הרחמים תקיימו מצוה זו והיא הממתקת כל הדינים ומתהפכין לרחמים בכל מיני ברכות וחיים ארוכים ושלום.

וֶאֱלִיעֶזֶר הוּא בְּרִית תַּתָּאָה. בִּבְחִינוֹת (שמות כ״ג:כ״א): כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, שְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, שֶׁהוּא חַנוֹךְ, מט"ט. בְּחִינוֹת (בראשית י״ד:י״ד): וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו, בְּחִינוֹת (משלי כ״ב:ו׳): חֲנוֹךְ לַנַּעַר, בְּחִינוֹת (קהלת שם): אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר. וְהוּא תַּחַת בְּרִית עִלָּאָה, בִּבְחִינוֹת (בראשית כ״ד:ב׳): שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. וְהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין דָּכְיָן לְמַיִּין מְסָאֳבִין, בֵּין אִסּוּר וְהֶתֵּר, וּבֵין כָּשֵׁר וּפָסוּל, וּבֵין טָמֵא וְטָהוֹר. וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ, עַל פִּי דַּיְקָא, הַיְנוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה:

והנה נחזי אנן, דמבואר דאף דלא הניח השי"ת לבלעם לקלל, מכל מקום מחשבתו ורע עינו הזיק לישראל, כי כן דרך הס"א. והנה נקדים מה שנ"ל לפרש אמרם במסכת ברכות (דף יו"ד (י') ע"ב) איש אלקים קדוש הוא (מלכים ב' ד ט), מנא ידעה, שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו, עד כאן. והוא תמוה דהיכן מצינו דאין זבוב עובר על שלחנו של איש קדוש, ומצוה להבין דברי חכמים וחדותם. והנ"ל על פי שאמרו רז"ל (ברכות דף ס"א ע"א) יצר הרע דומה לזבוב ויושב במפתחי הלב, שנאמר (קהלת י א) זבובי מות יבאיש וגו'. והנה זה מבואר כי הרשע עובד רק ליצרו, והבינוני ליוצרו וליצרו, כי במלאכת שמים עושה בשביל כבוד יוצרו, ובהנאת הגופני עושה במותר להנאתו כמבואר בשמונה פרקים להרמב"ם, ומי שאינו עושה כלל להנאת עצמו אף במותר לו, רק הכל עבודה לשמים, קדוש יתקרי' כמו שאמרו רז"ל (יבמות כ' ע"א) קדש עצמך במותר לך, ועל זה נצטווינו (ויקרא יט ב) קדושים תהיו. והנה כבר פירשו הפסוק (קהלת י טז-יז) אשריך ארץ וגו' (קהלת י יז) ושריך בעת יאכלו, על פי הרמב"ם בהלכות דיעות (פ"ה ה"א) כשם שהחכם ניכר וכו'. הרי מבואר דהרואה בעין השכל, מבין בהאוכל אם עובד ליצרו או ליוצרו. ועל פי זה מבואר קדוש הוא מנא ידעה, רב ושמואל חד אמר סדין של פשתן וכו'. וכבר אמרו רז"ל (ויק"ר כ"ד ו') כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה וכו', ואין גדר גדול מזה שאין מהרהר כלל. וחד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו, כי גם על שלחנו בהאכילה הבינה שאין ליצר הרע אחיזה כלל, והיינו קדש עצמך וכו' כנ"ל. והנה הטעם שנמשל היצר הרע לזבוב, מבואר בכלי יקר (פרשת בראשית (ד ז) בפסוק לפתח חטאת רובץ), כי זבוב כח פיו שלו חלש, ואין בו יכולת לעשות נקב בבשר שלם, אך במקום שמוצא פתח פתוח בבשר החי, שם ירביץ להרחיב הפירצה. וכמו כן היצר הרע כחו חלש לעשות פירצה בבשר החי הוא הצדיק, אך במקום שמוצא אפילו פרצה קטנה ופותחין לו פתח לחטאת, שם הוא רובץ להרחיב הפרצה ולהוסיף פשע על חטאתו. ועל דרך זה מצינו בילקוט פרשה זו (ילקו"ש רמז רס"א) שמדמה את עמלק לזבוב, לפי שגם הוא לא היה יכול להזדווג לישראל כל זמן שהיו שלמים עם ה', אמנם אחר שרפו ידיהם מן התורה ופתחו לו פתח, אז (שמות יז ח) ויבא עמלק וטמאם עיין שם, ועיין עוד מ"ש הכלי יקר בפרשה זו בפסוק ויבא עמלק, עיין שם שדבריו מתוקים. והנה כבר פירשתי ויחלוש יהושע את עמלק וגו' לפי חרב (שמות יז יג), על פי החדושי אגדה של זקני מהרש"א ז"ל בריש מסכת ב"ק (כמבואר למעלה). והנה לדברי הכלי יקר יתפרש גם כן לפי חרב, שיהיה פיו חלש כמו הזבוב, שאם היה אז מתגבר, שוב היה יכול לנקוב אף בבשר שלם כדרך שאר הנושכין, והבן. על כל פנים היוצא מזה דאין הסט"א מזיק רק במוצא קלקול, והנה לפי זה יש להבין מהו הקלקול שמצא בלעם אז בשעת ברכה שיוכל במחשבתו של אותו רשע להזיק, והנה כל שאר הקללות היינו שלא יהיה להם זיתים וכרמים, ושלא יהיה ריחן נודף ממצות, ושלא יהיה מלכים בעלי קומה, ומלך בן מלך, ושלא ימשלו באומות, ושלא יהיה עזה מלכותן, ושלא יהיה אימת מלכותן, הכל נמשך מהקללה שלא ימשך מלכותן, כי עיקר מלכותן של ישראל הוא מלכות בית דוד, ושאול היה מלכות שאולה בידו כמו שאמרו רז"ל (ב"ר צ"ח ט"ו), ואם לא היה נחלק מלכות בית דוד, לא היה נחרב הבית כמו שאמרו רז"ל (שבת דף נ"ו ע"ב) דזה גרם לכל חטאת ישראל כנודע מירבעם ואחאב, ואחר כך למדו בית יהודה מבית ישראל, ועל ידי זה אין להם זיתים וכרמים, ואין ריחן נודף מהמצות, כי הגש"ם חלף הלך לו (שיר השירים ב יא), דהיינו שמ"ג מצות שחסרו משיעבוד מלכיות שמעכב ואויר חוץ לארץ, כנודע כל הדר בחוץ לארץ (כתובות דף ק"י ע"ב), ואף מקודם שגלו כיון שהיה פירוד בין ישראל הרי אינם מושלים באומות, ואדרבה האומות מושלים בהם, דכבר אמרו רז"ל (תנחומא נצבים סי' א') כל זמן שישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון וכו'. ואמרו (ירושלמי פאה (פ"א ה"א) בע"י סי' ט"ו) דורו של שאול וכו', ודורו של אחאב וכו' הולכין למלחמה ונוצחין, ודורו של אחאב שהיה יהושפט עמו באחוה והבן, ועל ידי זה לא היה להם מלכים בעלי קומה, היינו מגינים על הדור כמו ורמי הקומה גדועים (ישעיה י לג), כי מלכי ישראל חטאו כדי שלא יעלו לרגל כנודע, ומלכי בית יהודה למדו מהם לחטוא, ומלכי ישראל לא היה להם מלך בן מלך, כי אין המלכות להם ירושה, ולא היה מלכותן עזה מחטאן, ולא היה אימת מלכותן כי המה אינם יראים את ה'. ונמצא הכל נמשך מפסיקת משיכת מלכות בית דוד, ואם כן אין צריך לחפש רק במה שנאחז בשעת ברכה להוליד פסיקת המלכות. ועל פי זה יתבאר הטעם מה דנפסק המלכות מרחבעם דוקא, דהא טעם איסור עמון לכולי עלמא משום אשר לא קדמו, והיתר הנקבות משום כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד). והנה כבר ביראתי בדרושים, דהמה לא נתכוונו לזה דבנות ערלים לאו צנועות המה, רק הוי כמו חשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, דאף דצריך כפרה כמו דדריש רבי עקיבא בפסוק אשה הפירם (קידושין פ"א ע"ב), מכל מקום אינם נחשבין כמזידין לאסרם, אבל מכל מקום חטא הוא ושפיר נסתבך הסט"א שהמלכות הנשתל מנקבותיהם לא תהיה נמשך כמים, כמו דדרשו כנחלים נטוי, לפי שלא הקדימו במים מדה כנגד מדה, וזה דוקא לעמון שבאמת גם הנקבות לא הקדימו ולא כיוונו משום צניעות, אבל מואב שאין בהם חטא זה כדברי מהר"י קרטוש, ובשכירות לא עשו הנקבות כלום, אם כן אין במה להסתבך. והנה דוד אתי מרות המואביה, אבל רחבעם אתי מנעמי העמונית כנודע (מלכים א' יד לא) דנעמי העמונית אמו של רחבעם, לכך נפסק מרחבעם דוקא, כנ"ל נכון והוא טעם נפלא בס"ד. והנה על ידי פסיקת המלכות נמשך גם כן סילוק השכינה, דכבר דרשו רז"ל (ילקו"ש רמז תתקנ"ג) אימת (דברים לג ה) ויהי בישורין מלך זה הקב"ה והשראת שכינתו, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, מה שאין כן כשנחלקו השבטים והבן. והנה מבואר מזה דמשום הא דלא קדמו בני עמון, הועיל מחשבת קללת בלעם שלא תמשך מלכותן, וממילא הוי סילוק שכינה וכל שאר הקללות, ואם כן אהני מעשייהו דמואב, וראוי שלא יבואו בקהל ה' עד עולם, אבל אם קדמו בני עמון, אם כן ממילא לא היה מועיל מחשבת בלעם לענין שלא תמשך מלכותן, וממילא דגם הקללות לא חזרו, אם כן לא הוי אהני מעשייהו דמואב במה ששכרו את בלעם, אם כן לא הוי מתרחקים גם הם, ואם כן יפה אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא דהלגימה הרחיקה שתי משפחות מישראל, ומיושב קושיות בעל משנה למלך על מהר"י קרטוש בטוב טעם ודעת בס"ד.