מדרש על קהלת 10:16

רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי, רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוו קא חליש ליבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדפתי (שמות יח ח) ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב, (סנהדרין פ"א, ב״ב פ״א) וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו, תורתו מתי נעשית. אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקדוש ב״ה במעשה בראשית כתיב הכא ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם (בראשית א ח) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. עד מתי יושבין בדין, אמר רב ששת עד זמן סעודה. אמר רב חמא מאי קרא דכתיב (קהלת י טז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי, בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין. תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים, שניה מאכל לסטים, שלישית מאכל יורשים, רביעית מאכל פועלים, חמישית מאכל כל אדם. איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם, אלא רביעית מאכל כל אדם, חמישית מאכל פועלים ששית מאכל ת״ח, מכאן ואילך כזורק אבן לחמת (שאין בו תועלת למלאות החמת אם חסר). אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי מצפרא אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה:

רַב אַמִי וְרַב אַסִי הֲווּ יַתְבֵי וְגַּרְסֵי בֵּינִי עַמּוּדֵי, וְכָל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא הֲווּ טַפְחֵי אַעִיבְּרָא דְּדָשָׁא וְאַמְרֵי: אִי אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ דִּינָא, לֵיעוֹל וְלֵיתִי. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲווּ יַתְבֵי בְּדִינָא כּוּלֵיהּ יוֹמָא, הֲוָה קָא חָלִישׁ לִיבַּיְהוּ. תָּנָא לְהוּ רַב חִיָּא בַּר רַב מִדִּפְתִּי: (שמות י״ח:י״ג) "וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב". וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁמֹּשֶׁה יוֹשֵׁב וְדָן כָּל הַיוֹם כֻּלּוֹ, תּוֹרָתוֹ מָתַי נַעֲשֵׁית? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. כְּתִיב הָכָא: "וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב", וּכְתִיב הָתָם: (בראשית א׳:ה׳) "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד". עַד מָתַי יוֹשְׁבִין בַּדִּין? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: עַד זְמַן סְעוּדָה. אָמַר רַב חָמָא: מַאי קְרָאָה? דִּכְתִיב: (קהלת י׳:ט״ז-י״ז) "אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר, וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ, אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים, וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ, בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי" בִּגְבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה, וְלֹא בִּשְׁתִיָּה שֶׁל יַיִן. תָּנוּ רַבָּנָן: שָׁעָה רִאשׁוֹנָה מַאֲכַל לוּדִים. שְׁנִיָּה מַאֲכַל לִסְטִים. שְׁלִישִׁית מַאֲכַל יוֹרְשִׁים. [רְבִיעִית מַאֲכַל פּוֹעֲלִים. חֲמִישִׁית מַאֲכַל כָּל אָדָם. אֵינִי, וְהָאָמַר רַב פָּפָּא: רְבִיעִית זְמַן סְעוּדָה לְכָל אָדָם. אֶלָּא], רְבִיעִית מַאֲכַל כָּל אָדָם. חֲמִישִׁית מַאֲכַל פּוֹעֲלִים. שִׁשִּׁית מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִכָּאן וָאֵילָךְ, כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְחֵמֶת. אָמַר אַבַּיֵי: לָא אֲמָרָן, אֶלָּא דְּלָא טָעִים מִידִי בְּצַפְרָא, אֲבָל טָעִים מִידִי בְּצַפְרָא, לֵית לָן בָּה.

אי לך ארץ שמלכך נער. אינם מתעסקים בישובו של עולם בא וראה מה עשה רחבעם בן שלמה הניח עצת זקנים בשביל עצת הנערים ונתחלקה מלכותו.