Chasidut על קהלת 10:4

ויקם מלך חדש וגו' אשר לא ידע את יוסף (שמות א ח). להבין ענין זה, נ"ל על דרך שכתב הכלי יקר בפסוק (שמות א ט) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, דהכונה כי עצום הוא ממנו כביכול (סוטה ל"ה ע"ב), שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל (מו"ק ט"ז ע"ב), אם כן הגזר של ד' מאות שנה הוא משענת קנה רצוץ, עד כאן דבריו. ולפי זה יש להבין אומרו רב. והנ"ל על פי דאיתא במדרש (קה"ר פ"ט, קהלת ט יד) עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה הציבור, ובא עליה מלך גדול זה הקב"ה שמשרה שכינתו בבתי כנסיות וכו'. וצ"ל לאיזה כונה ייחס להציבור בתואר מעט, ועיין בפרשת דרכים (דרך כרמים) שמפרש על פי דכתיב (דברים ז ז) לא מרובכם חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל העמים, ואמרו רז"ל (חולין דף פ"ט ע"א) אמר הקב"ה חשקני בכם שאפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם. וז"ש ואנשים בה מעט זה הציבור, דהיינו שהם ממעטים עצמם, אז ובא עליה מלך גדול זה הקב"ה שמשרה שכינתו בתוכם, דאי אינם ממעטים את עצמם, כביכול אינו שורה בתוכם, כדכתיב (תהלים קא ה) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, עד כאן דבריו. ועל פי המהרש"א בחידושי אגדות (ב"ב דף ע"ג.) בעובדא דרבה בר בר חנה גבי ודלינן גלא, ועל פי הגמרא דמועד קטן (מו"ק ט"ז ע"ב) מה שדרשו ואלה שמות הגבורים אשר לדוד וגו' יושב בשבת תחכמוני (שמואל ב' כג ח), אמר רב אמר לו הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני, שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה, עיין שם. אם כן לפי זה היה מקום לייעץ ליתן להם גדולה לישראל שיתגאו ולא יוכלו לבטל הגזירה, אך מה שהיו יודעים שהם יכולים לבטל הגזירה, נ"ל דהיינו ממה ששמעו שיעקב ביטל הגזירה של הרעב בבואו למצרים כמבואר ברש"י בנימוקי החומש (בראשית מז יט, ד"ה ותן), ושפט שבודאי לא היו מוכנעים אז שהיה להם גדולה שיוסף מלך היה, לכך אמר הנה עם בני ישראל רב, ר"ל מתגאה היפך המעט שדרשו באתם המעט וכו', ואף על פי כן ועצום ממנו כביכול כפירוש הכלי יקר, לכך (שמות א י) הבה נתחכמה, אבל זה היה מחמת שלא ידע את יוסף, דודאי עניו היה כאמור לעיל (שמות א ה) ויוסף היה במצרים, עיין רש"י (ד"ה ויוסף), ולא עבר על הפסוק (קהלת י ד) אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח, ולא ידע שאף שנותן להם גדולה הם ממעטים עצמן שאין זה בכל העמים והבן, ושומה מאת ה' היה כדי שיהיה להם פתח תקוה, והיינו (שמות א יב) כאשר יענו אותו כן ירבה וגו', ויזעקו ותעל שועתם (שמות ב כג), מה שאין כן אם היה נתחכם עליהם להגביהם ולנשאם, והבן.

לבלתי רום לבבו מאחיו וגו' (דברים יז כ) וגו'. על פי זה פירשתי מאמר שלמה המלך ע"ה קהלת יו"ד פסוק ד' (קהלת י ד) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים. דידוע שהראשונים היו בורחים מן הגדולה, כמו שמצינו בשאול ובר' אלעזר בן חסמא ובר' יוחנן בן גודגדא (הוריות י' ע"א) וטעמם היו שלא האמינו בעצמם שלא יחטאו מחמת התנשאות ורמות רוח, כמו שפירשתי (בפרשת שמות) על המדרש (שמו"ר ב' ה') הסנה (שמות ג ב), בגמטריא ק"ך, רמז לו ימי חייו, עד כאן. שמשה לא רצה לקבל גדולה כמבואר בתורה הק' ובדברי חז"ל, ובוודאי גם כן משום טעם הנ"ל. והנה דרשו רז"ל (יומא ל"ח:) ורגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט), כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא, שוב לא יחטא. ואם כן משה לא היה לו לירא עצמו מזה כי כבר היה אז בן שמונים, אך מי היה יודע כמה יש לו עוד לחיות, ואולי עדיין אינו רוב שנותיו, לכך רמז לו ית' ימי חייו, כי אין מודיעין בפירוש בביאור כמבואר במסכת שבת (דף ל'.) גבי דוד, כנ"ל נכון בס"ד. והנה אמרו רז"ל (סנהדרין י"ד.) אין אדם עולה לגדולה, אלא אם כן מוחלין לו כל עונותיו. ועל פי זה ביארתי (בתפלה למשה תהלים ב' (ז-ח]) הפסוק ד' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, (תהלים ב ח) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ. והדקדוקים יובנו מאליהם, דהנה מבואר בעשרה מאמרות דיחיד הוא רק בתואר עבד, רק הציבור הם נקראים בנים, עד כאן. והנה איתא במסכת סנהדרין (עיין תענית דף ט' ע"א) שאני מלך כיון דרבים צריכין לו, כרבים דמי, עיין שם. לכך מלך נקרא בן כמפורש בפסוק (שמואל ב' ז יד) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. והיינו ה' אמר אלי בני אתה, שאני מניתיך מלך על ישראל, ושמא תאמר מה בצע בכבוד המדומה, לזה אמר אני היום ילדתיך, דהיינו דהוי כקטן שנולד דמוחלין לו על כל עונותיו, רק לפי זה יפול לב דוד לאמר אם כן היה טוב לו להתרומם בהדרגה, דבכל מיני גדולה מוחלין לו כל עונותיו, אם כן אם אחטא עוד דאין צדיק בארץ וגומר (קהלת ז כ), היה תקוה שאתגדל עוד ויומחל לי הכל. מה שאין כן עתה שנעשיתי מלך שאין גדולה יותר מזה, אם כן אין לו שוב שום התנשאות שיהיה לי מחילה על ידו על העתיד. על כן אמר לו ית"ש שאל ממני ואתנה גוים נחלתך כו', ר"ל דגם עכשיו תגדל בכל פעם אם תרצה, כי שאל ממני ואתנה וגו', והוא נכון בס"ד. אך דאם מתרומם לבבי יצא שכרו בהפסידו דכל המתגאה כו' (סוטה ד' ע"ב), ואף שהוא מרפא לעבר, מכל מקום מעותד לחטאים יותר גדולים כנאמר (דברים ח יד) ורם לבבך וכו'. וזה דבריו בכאן אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח להיות מנמוכי רוח. או יאמר שמקומו אל יניח ולא יקבל עליו הגדולה, כי מרפא, ר"ל אף שהגדולה והממשלה מרפא לעבר, מכל מקום יניח חטאים גדולים בעתיד ויצא שכרו בהפסידו כנ"ל.

עוד נ"ל, על פי מ"ש בבינה לעתים בפסוק (תהלים קמו ג) אל תבטחו בנדיבים כו'. כי הבטחון בנדיבים גרוע מכמה צדדים, א' שמא תצא רוחו, ר"ל שמא ישתנה רצונו, או שמא לא יעלה בידו, או שהמות יפריד והיינו ישיב לאדמתו, או שעצתו יהיה נבערה, והיינו אבדו עשתנותיו, עד כאן. והנה אף אם יהיה הכל טוב, דהיינו שלא ישתנה רצונו של המושל ויעלה בידו, ועצתו לא יהיה נבערה, מכל מקום יצא שכרך דהיינו מה שפעלת על ידי הנדיבים, לנגד החטא ומרי שלא בטחת בהש"י ושם בשר זרועו. וזה דברי הפסוק הנ"ל (קהלת י ד) אם רוח המושל תעלה עליך, דהיינו שרצון המושל יעלה עליך במה שנצרכת, דהיינו שלא ישתנה רצונו ויעלה בידו, מכל מקום מקומך אל תנח לבטוח העיקר בהשי"ת בעל הסיבות ובהמשלח ולא בהשליח, דאם תבטח רק בהמושל, זה רעה חולי, כי מרפא, ר"ל אף אם היה לך מרפא ותועלת לאיזה דבר, מכל מקום יניח חטאים גדולים, שזה ככופר ומורד, וגם זה נכון בס"ד.