Chasidut על קהלת 3:14

ואלה המשפטים וגו'. כבר היה דברינו בביאור כתוב הזה בחיבורנו (סידורו של שבת שורש הששי ענף א') ולא נכפיל. ואמנם מה שנראה עוד בביאורו לישב אומרו אשר תשים לפניהם ואשר תלמדם מבעיא ליה כמאמר חז"ל (סנהדרין ז':). עוד מאמר חז"ל כאן (שמות רבה ל', ג') דבר אחר ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה ושפטו את העם בכל עת ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע משל למטרונא שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן (פירוש אנשי חיל עם כלי זיין) והיא באמצע כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע וכו' מלפניה שָׁם שָֹם לו חק ומשפט, מאחריה ואלה המשפטים וכו' עד כאן. ולהבין מתיקות דבריהם ז"ל במשל הזה (כי לכאורה מה בזה מעלה להתורה שדינין מלפניה ומלאחריה) אבינה, כי כשם שהמטרונה ההולכת והחיל עם כלי זיין מלפניה ומאחריה הנה ודאי שאין ענין כלי הזיין הלז ח"ו להרע לה ולעשות לה איזה דבר, כי אם אדרבה לכבודה וליקר הדר תפארתה ולשמרה בכל אשר תלך, להיות מתפחדין ומתיראין ממנה כל רואה אותה שלא תקרב אליה כל בחינת אויב וחרב וכו' כך כל בחינת הדין שברא אלהינו בעולם, הכל הוא להיות לפני מקבלי התורה ושומריה למגן ולמחסה לשמרם מכל הקמים עליהם ולעשות דין באויביהם ובמבקשי רעתם, וכל הדין והכלי זיין שבעולם הכל נעשה עליהם ליקר ושבח ותהלה, ועל כן נכתבו הדינין קודם התורה ואחריה לרמז על זה שהם רק לשמירה לפני שומרי התורה שהם יתגרו בם עם כל שונאיהם, וזה הוא תיקון העולם בשלימות כשהדין לא יחול כי אם על ראש עכו"ם, וישראל צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. אבל לא נברא הדין כלל שיחול ח"ו על ראש ישראל בעלי התורה כי תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו, וזה פירוש הכתוב (תהילים מ"ז, י') כי לאלהים מגיני ארץ מאוד נעלה, כלומר אם אלהים שהוא הדין הוא רק מגיני ארץ שהוא למגן ולמחסה לישראל מכל אויביהם מסביב להפיל אימה ופחד על כל השאטים אותם מסביב, הרי זה מאוד נעלה, שזה הוא לבחינת הדין עילוי ושבח גדול ומתענג מאוד מזה במה שאינו מגיע על ישראל ח"ו שעליהם נאמר (ישעיה ס"ג, ט') בכל צרתם לו צר כביכול, וכשאדם בצער שכינה מה אומרת קלני מראשי כמאמר חז"ל (סנהדרין מ"ו.) ונמצא אם הדין עושה איזה דבר לישראל לא לשבח והנאה הוא לו כיון שגורם צער לקודשא בריך הוא בזה, אבל אם הוא רק מגיני ארץ אז הוא מאוד נעלה והנה ידוע שהמשפט הוא בחינת הדין שעל כן מספרו עם הכולל חמשה פעמים אלהים כנודע, והוא אומרו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כלומר כל בחינת המשפטים והדינים הוא רק שתשים אותם לפניהם, שיגינו עליהם וישמרו אותם מכל צד, אבל לא עליהם ח"ו, כי רק והאלהים עשה שיראו מלפניו כמאמר הכתוב (קהלת ג', י"ד), פירוש שלא נברא אלהים כי אם כדי שייראו מלפניו כל העכו"ם שונאי ישראל, ועל כן אמרו חז"ל (גיטין פ"ח:) אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם, כי רק ישראל צריך הדין להיות לפניהם לשמרם מכל רע אבל לא לפני עכו"ם, כי יאבדו הם וכל המונם.

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', איתא בספרא (תורת כהנים שמיני) אותו היצר הרע העבירו מלבבכם, כשם שהוא יחיד בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו ע"ש, זה כלל גדול, שיהיה לאדם תמיד רק מחשבה אחת בעבודת הבורא יתברך שמו, כמו שכתוב (קהלת ג׳:י״ד) והאלהים עשה שייראו מלפניו וגו', והמה בקשו חשבונות רבים, שמכח רבות מחשבות מתבלבל, ויחשוב שכל דבר שיש בעולם הכל מלא מהבורא יתברך שמו וכו': ויחשוב שהכל בין עולם הגלגלים בין עולם המלאכים ועולם הכסא, הכל כאין נגדו יתברך, שכולם הם בתוך החלל צימצום אורו, שצימצם עצמו, והכל נעשה בדיבור אחד, ואם כן למה לו לימשך אחר שום תאוה שיש באותן העולמות, שהכל אינו רק דיבור אחד ממנו, ומוטב לדבק עצמו למעלה מהעולמות בבורא יתברך שמו, שהוא העיקר, ולא לדבק עצמו בטפל, וזהו כוונת הזוהר (תרומה דקל"ד ע"ב) זכאין אינון צדיקייא דידעין לשוואה רעותהון לעילא לגבי מלכא עילאה ולאו לגבי עלמא דא וכסופא ביטולא דיליה, שסוף כל העולמות לחרוב, ויחשוב תמיד וידבק עצמו בבורא יתברך מאהבה גמורה שהוא יותר מכל דבר שבעולם, שכל דבר טוב שיש בעולם הכל מושרש בו יתברך שמו:

ומ"ש אימתי בא בעקמנות, בשעה שאמר ואמרו לי מה שמו וגו'. יבואר על פי מ"ש (בסוף שמות ובפרשת בשלח) על המדרש (ילקו"ש רמז רל"ג) הים סוער וכו', באותה שעה אמרו ה' ימלוך וגו' (שמות טו יח). כי כל מעשה ה' יתברך הוא נצחי, כמו שאמר שלמה (קהלת ג יד) כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם, אבל הנעשה על ידי שליח, אינו רק לפי שעה. וכן הוא במדרש (תנחומא אחרי סי' י"ב) לשעבר הייתם נושעים על ידי בשר ודם, לכך אינו גאולה שלימה, אבל לעתיד שישראל נושע בה' בעצמו אז יהיה תשועת עולמים (ישעיה מה יז). ומזה מבואר כי כונת משה בסירוב השליחות, היה כדי שיהיה על ידי הקב"ה בעצמו ויתוקן עולם במלכות שדי לנצח נצחים, כמו שהוא יתברך נצחי אשר שמו הויה ב"ה מעיד עליו היה הוה ויהיה. וזה אמרו ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ר"ל אם שמו מורה שהוא נצחי, יעשה בעצמו ויהיה נצחי. אמר לו זה שמי לפי שעה אהיה אשר אהיה, ופירש רש"י אהיה עמהם בצרה זו, אשר אהיה עמהם בשיעבוד מלכיות, כי כך חייבה חכמתו ית' לכך צריך להיות דוקא על ידי שליח, כמ"ש שם סוף שמות. (ומה שאמר שבא בעקמנות, היינו שחישב שלא ירצה לילך בשליחות ויפדה הש"י בעצמו, וחישב שזה הוא רצונו ית"ש רק שחייב רצונו ית"ש שיצמח מהתעוררות התחתונים, היינו שמשה יעורר לזה במה שסירב בשליחות לכונה זו, והבן). ונקדים עוד דברי האר"י ז"ל על הפסוק לכה ואשלחך, כי הקב"ה היה משלח את משה בב' שליחות. א', לטובת גאולת ישראל. והב' לרעה, שעל ידי השליחות נאמר (שמות ה ט) תכבד העבודה על האנשים. אמנם הקב"ה אינו מכנה השליחות לעולם על הרעה, לכן נגד הא' שהוא תכבד העבודה, אמר לכה לעצמך כאלו איני משלחך, אך נגד הב' שהוא לטובת גאולת ישראל, אמר ואשלחך, עד כאן דבריו. עוד נקדים דברי האלשיך (ריש פרשת וארא) בהראות גודל צדקת משה באמרו למה הרעות (שמות ה ט), כי מרוב חיבת עם ה' בלבו בצרתה לו צר, ותבער בו כמו אש על צרת בנו בכורו יתברך, על כן הוציא מפיו דבורים כאלו, על כן נגד דבורו הקשה, (שמות ו ב) וידבר אלקים וגו'. ועל טוב לבו, ויאמר אליו אני ה' מקור הרחמים, עד כאן דבריו. ועיין מ"ש שם לפרש אמרו ית' עתה תראה, דכובד העבודה השלים הזמן, על כן תיכף ועתה תראה אשר אעשה וגו', אבל לולי כובד העבודה עדיין לא יכלת לראות כי לא הגיע הזמן, אם כן גם הקושיא שיעבוד, לזכות ולטובת ישראל יחשב, עיין שם. ועל פי זה יתבאר אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר לו ועתה לך ואשלחך אל פרעה, השיב לו שלח נא ביד תשלח, אין זה סירוב, רק לגלות שאינו דורש לכבוד עצמו, כי לא יחוש אף אם יהיה על ידי אחר, רק שיהיה רק שליחות, ואף שתוכן לבות ה', כבר נודע (זוהר ח"א קס"ט ע"א) כי מסוג התפלה לפרש, ואף שבירר לומר שבשליחות רוצה ולא בהליכה, כונתו לשמים מגודל אהבת ישראל אשר נצמח מאהבתו יתברך, שחישב שכך רצה הש"י שהוא יעורר לזה שיהיה רק שליחות ולא הליכה, וכן ומאז באתי אל פרעה, שהוא בירור לומר שאין דעתו נוחה בזה העסק, השי"ת בא עמו בבירור עסקיו כדברי האלשיך הנ"ל, והשיב לו יתברך עתה תראה כמ"ש, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד.