Chasidut על קהלת 3:18

ועל פי זה יתבאר המדרש זכה, דהיינו שהוציא מה שבכחו אל הפועל והגיע לשלמות התכלית בבחירתו, אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית דייקא, שהוא חשוב יותר אף ממלאכי רום, לא זכה שלא הוציא מה שבכחו לפועל ונשאר נעדר השלמות, אומרים לו יתוש קדמך, דהיינו שהגרוע שבנבראים חשוב יותר ממנו, כי לכל הדברים יש להם שלמות, והוא אין לו שלימות, והבן. ובזה נפתחו שערי בינה להבין אומרו יתעלה נעשה אדם, דהא דרשו רז"ל ביבמות (ס"א ע"א), ובכריתות (וא"ו ע"ב), ובב"מ (קי"ד ע"ב) אתם קרוים אדם (יחזקאל לד לא), ואין העכו"ם קרוים אדם, עיין שם. והטעם מבואר דבנעדרי השלמות אין יתרון על שאר הבעלי חיים, כמו שמבואר בדברי העקרים שהבאתי לעיל. ועיין בחולין (ה' ע"א) שדרשו רז"ל מן הבהמה (ויקרא א ב), להביא בני אדם שדומין לבהמה, מכאן אמרו רז"ל (עירובין ס"ט ע"ב) מקבלין קרבנות מפושעי ישראל וכו', עיין שם. וכבר קיימו וקבלו החכמים ע"ה דכל מחוסר השלמות ומשולל ממנו, הוא בהמה בצורת אדם ולא אדם, כמ"ש (קהלת ג יח) ולראות שהם בהמה המה להם. והנה סוף מעשה במחשבה תחלה בעיקר כונת בריאתו להגיעו לשלמותו בבחירתו להוציא מכח אל הפועל השגת שלמותו שבראו ית' בטבע יצירתו, ואם כן איך יאמר ית' אעשה אדם, הרי באמת לא יהיה בגדר אדם בעת בריאתו כל זמן שלא הוציא כחו לפועל השלמות כמ"ש לעיל בשם העיקרים. לכך לא נאמר כי טוב ביצירתו, וגם לא יהיה בגדר אדם על ידי פעולת הקב"ה לבדו, רק בצירוף פעולת עצמו שהוא בחירתו, דאף שנקרא שמו אדם תיכף בעת בריאתו, אין זה ענין לגדר האדם האמתי, כי הוא רק קריאת איש בלבד כמו ראובן שמעון. לזה אמר נעשה אדם (בראשית א כו), ר"ל אני והוא האדם עצמו על ידי שנינו יהיה אדם, על ידי הקב"ה בבריאתו ובתתו כח הכנתו, ועל ידי האדם עצמו בהוציא הכח ההוא לפועל שלמותו בבחירתו ורצונו, כנ"ל נכון וברור. ועל פי זה נראה לי לפרש מה שאמר דוד נעים זמירות ישראל (תהלים יז ד) לפעולת אדם בדבר שפתיך אני שמרתי אורחות פריץ. ר"ל לפעולת אדם, היינו הצטרפות לפעול אדם, בדבר שפתיך שאמרת נעשה אדם מבואר אני, ר"ל כי אני אני הוא המצטרף להעשיה בבחירתי, לכך שמרתי אורחות פריץ, והבן. ובזה אני מפרש מה שאמרו רז"ל אהא דכתיב (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע ה', אלו בני אדם שהן ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה (חולין ה' ע"ב). הכוונה אלו בני אדם שהן ערומים בדעת, לכך ביצירתן לבד אין כאן שלמות, כי אם נמצא בכח עד שיוציאו אותו הכח אל הפועל, ועושין עצמן דייקא בבחירתן כבהמה שיש לה שלמותה בתולדה, ואין נעדר ממנה בשום פעם, לאלו תושיע ה' להשלים את עצמם, כי הבא לטהר מסייעין לו (שבת ק"ד ע"א), וכדכתיב (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק וגו', ואמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"ב) בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו, והיינו דכתיב (תהלים לז לג) ד' לא יעזבנו בידו. ועל פי זה נ"ל מה שאמר השי"ת לירמיה הנביא (ט"ו י"ט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. כי ידוע מדברי רז"ל (ר"ה ל"ב ע"א) דהכל במאמר עשה. והנה מי שמביא האדם לשלמות שיוציא הכחניות שבו לפועל, הוא שיתוף להקב"ה בבריאת האדם הזה כפי מה שנתבאר מדברינו, דהלא השי"ת הוא סבת התחלה בבריאתו ובנתינת הכחיות, וזה המביאו לשלמות הוא סבת גמרו שיהיה אדם. וזהו אם תוציא יקר, היינו הכח החשוב אשר בטבע יצירתו של אדם, מזולל מן האדם אשר הוא נעדר השלמות בבחירתו, ואתה תחזיר אותו בתשובה ובאופן שיוציא הכחניות שבו לפועל על ידך, כפי תהיה, שאני בדבורי ובמאמרי סבת התחלה לו להיותו אדם, ואתה סבת גמרו, והבן.