Chasidut על קהלת 3:5

ועל כן הנה שמו יתברך הרוצה בקיום הגופניות והחומריות גם כן כמאמר הכתוב (ויקרא י"ח, ה') וחי בהם, ברא בחינת המקמץ ואור חוזר גם כן לעתים מזומנים בבחינת (קהלת ג', ה') עת לחבוק ועת לרחוק מחבק. והכל לטובת ותועלת בני אדם שיתקיימו לפניו תמיד בעבודתו. בעת גדלות המוחין, לאהבתו ויראתו הגדולה בכל עוז ותעצומות. ובעת קטנות המוחין, לקיום הגוף. והכל באהבה ויראה לערך הזה. והנה בחינה הזו הוא כמו מסך המבדיל בין האדם ובין האור הזך המצוחצח מלהסתכל בו תמיד כדי שיהיה משפטים ישרים שיחיה בהם האדם ויתקיים. ומזה נתהוה בחינת הדין והגבורה בעולם שהוא בחינת הקימוץ והצימצום וחזרת האור למעלה.

ועל פי זה יתבאר גם כן המדרש רבה (דב"ר פ"ג י"ז) ותנחומא בסדר דילן פרשת עקב (תנחומא עקב סי' ט'), שדרש עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים (קהלת ג ה), עת היה שהשליך משה האבנים לוחות אבן, ועת כנוס לפסול אבנים אחרים שנאמר פסל לך, עכ"ל המדרש עיין בתנחומא. והוא תמוה מאד דמה אשמעינן שלמה בזה, הלא מה שהשליכו מפורש בתורה הק', וכן מה שפסל אחרים מפורש בתורה הק' וזיל קרי ביה רב הוא. וגם כן קשה מה דמייתי הפסוק פסל לך שהוא הציווי, ולא הפסוק ויפסול (שמות לד ד) שהוא העשיה עצמה. לכך נ"ל דשלמה המלך ע"ה אמר עת היה להשליך אבנים, ר"ל דיפה עשה משה שהזמן גרם לזה, שאז חטאו וטוב היה שיהיה נידונים כפנויה, ואמר ראיה לזה עת כנוס אבנים שפסל אחרים ומזה נתעשר, והיינו עת כנוס, כמו עת לפזר ועת לכנס, ואם לא יפה עשה האיך חוטא נשכר, אלא ודאי דיפה עשה, ועל זה מייתי המדרש ראיה שנאמר פסל לך, ודרשו הפסולת שלך ומזה נתעשר כמפורש שם בתנחומא (עקב סי' ט'), או שחצבן מתחת כסא הכבוד, או שנברא מחצב סנפירונין, וגם זה נכון מאד בס"ד.

והנה עוד יש לפרש עת להשליך כו' (קהלת ג ה). כי אם לא השליך, היינו ח"ו נידוחים מהתורה לעולם, דהיינו נידון כאשת איש ואיכא לא תעשה, לכך עת היה לו שהשליך, כי על ידי זה ועת כנוס כו', דאין כאן לא תעשה, והבן. ועל פי זה יתפרש הגמרא בפרק שתי הלחם במסכת מנחות (דף צ"ט.) אמר ריש לקיש, פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב (שמות לד א) אשר שברת, עד כאן. ועיין רש"י (ד"ה שביטולה) שנדחק בפירושו. ולפי מ"ש אתי שפיר, שביטולה של תורה זה יסודה, דמאחר שבטלה נידונים כפנויה כמבואר במדרש, והיה יכול לחזור וליתן להם, מה שאין כן אם לא היה הביטול, היה נדונים כאשת איש ולא יוכל לשוב ולחזור אחר אשר הוטמאה, ודו"ק.