Chasidut על קהלת 4:15

ועל זה רומז הכתוב (קהלת ד׳:ט״ו) ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמוד תחתיו, שנדרש במדרש הובא בפרש"י שם על נח ובניו שהם דור השני, כי עשרה דורות שמאדם ועד נח ענינם אחד כדאיתא באבות (פרק ה), ונקראו דור ראשון. וכן העשרה דורות שמנח ועד אברהם הם דור שני, כי מנח עד אברהם התחיל ענין אחר. שדור הראשון לא היה להם הויה מצדם כלל רק מחסדו יתברך בלבד, והוא יסוד שיש לו הפסק, כדאיתא בש"ס (פסחים ח.) שאורו של הקב"ה דומה לאור אבוקה ואורו של בשר ודם נדמה לנר. ומחלק שם בינייהו, האי משיך נהוריה והאי מקטף אקטופי, פירש"י אור הנר נמשך ומאריך במקומו ואור האבוקה נפסק וקופץ תמיד. ולכן ברגע זו שהאיר להם השי"ת את חסדו, התפשטו עצמם בכל כחם. ואזי גם השי"ת הפסיק את אורו והגביה מדותיו למעלה מכח קבלת כליהם ברגע שלאחריה ונתבטלו. ועיקר קיום כל החיים התחיל מדור השני אשר עמדו תחתיהם, שאז נתיסדה הבריאה ע"י התעוררות אורו של בשר ודם דמשיך נהוריה, לפי שנקבע יראה בלב נח ובניו שיאחזו בצמצום, וישימו מעצור לרוחם לבל יתפשטו בטובת עוה"ז רק בהדרגה בישוב הדעת ובדרך ארץ, אחר שעמדו על שורש הכשלון של דור הראשון וסבלו כל כך צער וסבלנות מחורבן המבול. וזהו טעם הדין שתולין קללת מי שאינו עומד בדיבורו בדור המבול, כדאיתא (ב"מ מד.) נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. ומחלק התם בגמרא (שם מח.) דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל, דברים וליכא בהדייהו מעות לא קאי באבל. וטעם הדבר כי תכלית המבול והשחתת העולם היה לחזק את קנין הויות העולם, מאחר שעדיין לא היה בקיום העולם שום טענה וקנין, כי בדבר ה' שמים נעשו, ודיבור בעלמא אינו קונה, והיה ביכולת שהשי"ת יחזור עוד מדיבורו ויחזיר העולם לתהו כמו שהיתה, ואחר שסבל הבריאה כל כך חורבן והשחתה בהמבול, זהו נחשב כמו מתן מעות מצד הבריאה. כי מעות נקרא מלשון המו מעי לו (ירמיהו ל״א:כ׳) כלומר שבא עם יגיעה וסבלנות. ולכן מי שחוזר גם בדברים ואיכא בהדייהו מעות לייטינן ליה מי שפרע מדור המבול, לפי שמראה שאין מתן מעות כדאי אצלו לקיים דיבורו. וצריך לעבור עליו מחדש כל מה שעבר על דור המבול. מפני שעדיין אין לזה הויה וקנין בחיות נפשו ובקיום גופו מה שקנתה הבריאה ע"י השחתת המבול, שזהו היה במקום נתינת המעות^יאלקמן פרשה זו אות ב ד"ה והנה כל, אות ה ד"ה ויש מי, אות ז.. כי ודאי השי"ת אינו משחית רק בונה, וכמ"ש במדרש תהילים (פרשה עה) למנצח אל תשחת וכו' ואמר ה' אלהים אל תשחת, אמר לו הקב"ה אינו משחית רק בונה. וכמו שנתקן (בסדר התפלה) ברוך שאמר והיה העולם:

בזוה"ק (בשלח מ"ד.) ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וגו' ר' שמעון פתח (חבקוק ג׳:א׳) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות וכו' מ"ש תפלה לחבקוק הנביא יתיר מכל שאר נביאי עלמא דלא כתיב בהו תפלה וכו' מאן דאתי מסטרא דנוקבא מותא קדים לרגלוי וכו' ודא הוא חבקוק נביאה וכו' אמאי חבקוק תרי אלא חד דאמי' וחד דאלישע דאתחבק עמי' וכו' שמעתי שמעך יראתי וגו' ת"ח כד הוה אתער עליו רוחא דנביאה על אתר דא דהוא תפלה הוה אתי והוה דחיל ומזדעזע וכו' ה' פעלך בקרב שנים חייהו מאן פעלך אלא עלי' קאמר דאיהו פעל דילי' בקרב שנים חייהו הב לי' חיין להאי פעלך בקרב שנין עלאין וכו' היינו שתתן לו חיים בהזמן הנה הישועה של זה הלילה הוא ע"ד שביאר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה את הפסוק (קהלת ד׳:ט״ו) וראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני היינו שע"י ברורי המדות תהי' בוקע כל המסכים והלבושים ותראה אורו של השי"ת כי אור השי"ת המנהיר בלתי עבודת אדם רק מצדו ית' זהו ע"ד נוראות אשר לא נקוה (ישעיהו ס״ד:ב׳) וכמו שאין אשה מתעברה מביאה ראשונה אכן נעשה עי"ז כלי להולדה וכן הוא האור הראשון המנהיר רק מצדו ית' שישראל עלה במחשבה עכ"ז צריכין ישראל לברר מפני מה עלו במחשבה והגם שאמת הוא שבחר השי"ת בישראל מ"מ ישראל מצדם צריכין לברר זאת ועל זה הבירור שישראל מבררים מצדם נאמר (ירמיהו ב׳:ב׳) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך. חסד נעוריך היינו קודם שהי' להם שום ידיעה בד"ת עכ"ז הי' רודפים אחר כבוד שמים כמו שנאמר שם לכתך אחרי. אהבת כלולותיך היינו כשהראה להם השי"ת שרצונו בעבודה אז צמצמו עצמם ונכללו ברצונו ית' לזה נאמר אח"כ קדש ישראל לה' וכמבואר בזוה"ק (אמור צ"ג.) וא"ו לעילא ליכא היינו כי וא"ו מורה על המדות לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' ולאחר כל הברירין מראה השי"ת לישראל שהם למעלה מכל המדות שהם עלו במחשבה תחילה טרם כל עבודות וזהו וראיתי כל החיים המהלכים תחת השמש היינו שאמר שלמה המלך שישר לפני הסדר הזה מאוד אך באופן עם הילד השני היינו לאחר כל ברורי אדם ועל זה הענין מרמז הזוה"ק (פקודי רכ"ה:) אית מדידה דקיימא בחושבנא ואית מדידה דלא קיימא בחושבנא. מדידה דלא קיימא בחושבנא זה הוא האור הראשון שישראל עלו במחשבה. ומדידה דקיימא בחושבנא היינו לאחר הברורים של ישראל אזי מנהיר השי"ת שגם הגבול של ישראל הוא באמת למעלה מהגבול כי כמו שהרצון ית' הוא בלי גבול כן הם כל פרטי מאמרים שלו בלי גבול וכל ענין הגבול הוא כמאמרם ז"ל בגמ' (חגיגה י"ב.) כשאמר הקב"ה יהי רקיע הי' השמים מתמתחין כשתי פקיעות של שתי עד שגער בהם הקב"ה ואמר להם די היינו שיהי' להבריאה גבול עד פה תבוא את זה תעשו ואת זה לא תעשו ולפי תפיסת אדם הוא פלא איך נסתעף מבלי גבול דבר שהוא בגבול אבל באמת הוא המאמר די ג"כ בלי גבול כי לאחר שמצמצם אדם א"ע בהיקף הגבול שלו אז מנהיר לו השי"ת שגם הגבול שלו הוא נמי בלי גבול שישראל עם כל הגבולים שלהם עלו במחשבה קודם כל הברורים ולכן הי' המאמר די במאמר השני ולא תכף במאמר ראשון כדי שהאדם ע"י עבודתו בהגבולים יבקע כל המסכים עד שיגיע לאור א"ס שהוא בלי גבול ששם הוא איהו וגרמוי' חד בהון כד' (בתקוני זוה"ק דף ה') ואז מראה לו השי"ת שעלה שם במחשבה עם הגבול שלו וזהו מן הדברים שאין אדם עומד עליהם אא"כ נכשל בהם כדאיתא בגמ' ואחר הכשלון כשמברר אדם א"ע אזי מראה לו השי"ת שהי' עמו בההסתרה ג"כ וכל ההסתר הי' רק לעיני אדם וזהו עם הילד השני היינו שהאור הזה מראה השי"ת אחר כל הברורין דוקא וזהו ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וגו' כי השם אלקים רומז על כל עבודות אדם כי האור משם אלהים הוא מטי ולא מטי והשם הוי' מורה על האור עליון שהוא מטי תדיר באורח גנוזא כדאיתא בזוה"ק (בראשית ט"ז:) ופלשתים הם כחי ועוצם ידי כדאיתא בספר מי השלוח הק' והוא מלקוטי תורה מהאר"י הק' ז"ל שכתב פלשתים הם במקום השערות קווצותיו תלתלים וכו' ושערות הם מותרות המוחין ונגדם צריכין לכל מיני עבודה ולכן מצד שם אלקים לא הי' ישראל עדיין מבוררין נגד פלשתים ואותו ההבדל שיש בין ישראל להאומות מצד שם הוי' שמטי תדיר באורח גנוזא שישראל עלה במחשבה על זה נאמר ושבו מצרימה כי זאת הראה כבר השי"ת במצרים כמו שנאמר ועבר ה' לנגוף את מצרים אבל כעת נגד פלשתים הוא כל חפצו ית' שיהי' עם הילד השני ולזה ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כדי שיבררו ישראל א"ע מקודם בכל המדות:

אלה תולדות נח וגו'. כתיב (קהלת ד׳:ט״ו) ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני ובמדרש (שם) נדרש על דור שאחר המבול (עיין מי השלוח חלק שני קהלת (ד) ד"ה ראיתי). והענין כי בעוה"ז אין שום דבר מבורר שלא יהא מלא ספקות וזהו תחת השמש. ובזוה"ק (תרומה קכח.) אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי זכה בה, אשתדלותא דקוב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ליה בלא אגרא כלל וכו'. היינו כי כל אחד ואחד יש לו ספר מסודר שנחקק בלבו מצד הסבות והמאורעות שהשי"ת מנהיג אתו. מזה רואה שהשי"ת מנהיג את העולם והוא סבת כל הסבות, אבל אשתדלותא דקיימא בעובדא אסור לנטלא ליה למגנא וכו' אלא באגר שלים, כי מעשה המצות הם דברי תורה עמוקים מאד מה שלא היה בכח שכל אנושי לקבלו, ולכן הכניס השי"ת דברי תורה כאלה בפעולות מעשיות, כדכתיב (קהלת ז׳:כ״ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, היינו שרצה להכניס פעולת המצוה בחכמה ושכל והיא רחוקה^ממבואר בבית יעקב שמות פרשת תרומה אות ה [ב] ד"ה והעניין: כי מעשה המצוות המה ד"ת עמוקים מאד, מה שאין בכח ילוד אשה לקבלם, ולכן הכניס השי"ת הד"ת הללו במצוות מעשיות, ובכל מצוה תלוים הרבה ד"ת. ואם יתגלה מצוה אחת יתמלא ממנה כל העולם. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה, אף שהיה חכם ביותר, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, שרצה להכניס פעולת המצוה בחכמה ושכל, והיא רחוקה ממני וכו'. עיי"ש כל העניין באריכות. לקמן פ' וישב אות ה ד"ה ולהבין ענין החלום, תפארת יוסף ראש השנה ד"ה בחודש [א].,. ולכן בפעולת המצות צריך האדם להיות נקי מאד, שלא יהיה בו שום דופי, כמ"ש הנביא (ישעיה נב) הברו נושאי כלי ה' ואמר אאמו"ר זללה"ה (מי השלוח ח"א ישעיהו (נב) ד"ה הברו) כי כלי ה' נקראו פעולות המצות. והאדם כשעושה המצוה נקרא נושא כלי ה', וזה שמזהיר הנביא באדם שרוצה להיות מנושאי כלי ה', היינו שירצה לקיים מצוה צריך לברר את עצמו תחלה, כגון כשירצה לקיים מצות לולב וכדומה שהוא בידו, אז צריך לברר את ידיו שיהיו נקיים מגזל ושאר עבירות התלויים בידים, שהאדם צריך להיות בר ונקי מאד בזה בלי שום נגיעה, שכשיש לו איזה נגיעה אינו מצוה כלל^מאזה לשונו במי השלוח ח"א ישעיהו (נב) ד"ה הברו: הברו נשאי כלי ה'. הענין הוא, כל המצות עשה נקראים כלי ה', וע"ז מזהיר הנביא את האדם הברו נושאי כלי ה', היינו אתה האדם כשאתה עושה המצות עשה, תראה לברר אותך מכל הלאוין, כגון שאתה נוטל אתרוג בידך לקיים המצוה יהיו ידיך נקיים ומבוררים מכל החטאים הנמצא במעשה ידיך ואז תקיים המצות בשלימות. וכן מבואר במי השלוח ח"ב פסחים (קז:) ד"ה תניא, בית יעקב שמות פרשת תצוה אות א, ארחות חיים סימן טו ס"ק ז, פרי צדיק חג הסוכות אות כד.. ובד"ת כמה שקונה האדם בעוה"ז יש לו לעוה"ב, כי בעוה"ב יהיה קנין התורה ביד האדם כמו בעוה"ז שיש אדם שיש לו סך כסף וחבירו יש לו יותר ממנו, כן יהיה בעוה"ב ידיעת התורה, ע"ד מה שכתב בזוה"ק (תרומה קכט.) דהא לית גבהו באורייתא אלא בעלמא דאתי, מכלל דלעתיד יהיה גבהו באורייתא, והוא מפני שיהיה לאדם קנין בדברי תורה כל אחד לפי מדרגתו. אך בהתאסף ראשי עם, שהוא כדכתיב (משלי נ) כבוד חכמים ינחלו, שיהיו מדרגות, כמו שביאר בגמרא (ב"ב עה.) שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו, ולחילוק מדרגות נצרך קנין באגר שלים, כדי שיהיה להשי"ת תשובה נגד הקטרוג מה נשתנו אלו מאלו, שזה סבל יותר שהכניס עצמו במקום סכנה יותר מזה כדי להרבות כבוד שמים, ולכן מגיע לו כבוד יותר, ולכן יש ד"ת שאין אדם עומד עליהם אא"כ נכשל בהם, כמ"ש בש"ס (גיטין מג.) והמכשלה הזאת תחת ידך אלו ד"ת שאין אדם עומד עליהם אא"כ נכשל בהם. והיינו ע"י הסבלנות מהכשלון^מבומבואר על זה בסוד ישרים ערב יום כפור אות לט: כי אחר תשובה מנהיר השי"ת, שממני יצאו הדברים כבושים, שיתרחק לעבור דרך אותו כשלון, כי אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם, ואם לא היה עובר מקודם דרך זה הכשלון, לא היה לו יתכן כלל להגיע להכרה יקרה כמו שיש לו עכשיו. ומוסיף על זה בתפארת יוסף מס' מגילה (ט:) ד"ה ואף: הענין הוא כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, אשר יש לאדם לפעמים פעולות כאלה אשר אינו רואה הכבוד שמים מאלו הפעולות, עד היכן שנדמה לו שבאותן הפעולות עשה ההיפך לגמרי ח"ו מרצון השי"ת. ואח"כ כשאדם עושה תשובה מאהבה, ומתפלל וצועק מעומק לבו להשי"ת, אז מאיר לו השי"ת שמעולם לא נעתק ח"ו מרצון השי"ת אפילו כחוט השערה. ועל אלו הפעולות מאיר השי"ת לאדם הזה, שהיה מן אלו הדברים שאין אדם עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם, והיינו מחמת שהשי"ת רצה ליתן לו דברי תורה ולא היה ביכולת האדם לבוא על אלו הדברי תורה מחמת גודל עמקות שיש בהם, ומאיר השי"ת להאדם שלא היה יכול לעמוד עליהם רק על ידי כשלון, ומהצעקה של הכשלון אחר התשובה בא על אלו הדברי תורה. לקמן פ' חיי אות טו, פ' ויגש אות ד.: