Chasidut על קהלת 5:7

מתוך בני ישראל לכהנו לי, זה לכאורה מיותר כולו והיה לו לומר את אהרן אחיך ואת בניו נדב וגו'. ואמנם לצד שכתבנו בסמוך כי היה צריך משה לקרבו כי היה אהרן בוש וירא לגשת ליטול גדולה וכתר בזה, ופן יאמר אדם להיפך שהיה צריך לקרב את אהרן מפני העבודה הגדולה בעבדות שניתן לו ולא היה רוצה אהרן לגשת עד שקרבו משה בידיו, כי לכאורה מה גדולה ניתן לו בזה הלא עבדות הוא נותן לו, לזה אומר הכתוב לא כן, כי הן הקרבה הזו היא מתוך בני ישראל, ולכאורה היה די לומר מבני ישראל, ואמנם שיורה על תוך בני ישראל שהוא הפנימיות שלהם החיות הטוב והאור השופע בתוכם כי הלא בתוכם ה', ואמרו חז"ל (עיין באלשיך) בפסוק (שמות כ"ה, ח') ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מגיד שהשכינה שורה בתוך כל אחד ואחד. ונמצא תוך בני ישראל הוא ממולא מהאורות הנפלאים המגיע להם ממלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו לעוצם קדושתם, ומכל החשיבות שלהם לא בחרתי באחד מהם לעמוד לפני לשרתני כי אם אותו בחרתי מתוך בני ישראל, כי הלא גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה', ז'), ואהרן קדוש ה' נבחר מכולם להיות קדוש בקדושה יותר ויותר מהם, והשראת שכינתו יתברך בתוכו שופע בו הרבה יותר מאשר בהם, כי אין ערך להשראת שכינתו יתברך, ותמצא שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ט.) כל בי עשרה שכינתא שריא, ואמרו (ברכות ו'.) אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו וכו'. ובבית המקדש היה השראת השכינה, ובודאי לא הרי זו כהרי זו שבודאי אינו דומה השראת שכינתו יתברך בבית אלהינו, להשראתו לעשרה מישראל ולאחד וכדומה (ועין בדברי חז"ל (סנהדרין שם) ששאל האי כופר לרבן גמליאל אמריתו כל בי עשרה שכינתא וגו' כמה שכינתא אית לכו וכו' והמשיל לו מאור השמש המאיר דרך חור וחלון ופתח ואכסדרה וכדומה ואינו דומה זיו הנכנס דרך החור להנכנס דרך חלון ופתח וכדומה עיין שם). ועל כן הנה מתוך כל בני ישראל הרימותי בחור מעם, בשמן קדשי משחתיו, המורה על כתרי מלוכה והכל לכהנו לי. כהן הוא לשון נשיאות כמו (שמות י"ח, א') כהן מדין. והוא כהן לי, לי לעצמי ליכנס לפני ולפנים לעבוד עבודה המיוחדת שאין אחר רשאי ליכנס לשם. ומכל אלה כל לב מבין, יבין השררה והגדולה הזו שאין ערוך אליה, ומכל שכן אהרן קדוש ה' שבודאי הבין זאת ויותר, ובודאי היה רץ לדבר הזה בכל מאמצי כוחו במסירת נפשו ממש, אם לא לגודל הענוה שהיה בו ורוב הבנתו בגדולה הזו היה בוש להתקרב עד שקרבו משה בידים, ואומר הכתוב פקח עיניך וראה עוד ועוד חשיבתו אשר אני מצוה.

ושורש האמונה ליראת ה', שיאמין האדם באמונה שלמה, שהש"י המציא את כל הבריאה יש מאין גמור, וחקק כל החקים והעריך כל המערכות וסדר כל הסדרים. והוא העריך וחלק ומדד לנו דעה והשכל, בגבול אשר הגביל להבריאה, וסדר לנו סדרים ומערכת, ונתן לנו תפיסה והשגה להשיג, כפי אשר חלק לנו, ועל פי המדה אשר מדד לנו. והכל האציל וברא ויצר ועשה יש מאין גמור, שבאמת מה שנראה לנו ישות והויה נפרדת והנהגה, הוא לקבוע דמות דעה זאת, כפי כח השגתנו אשר חלק לנו. וצריכים אנו לדעת ולהאמין, שאין דעתנו מגעת לשורש דעתו ית', שאין לנו להתבונן אלא במה שהורשינו. שאף השגת הנבואה ונביאים הוא רק כפי מה שברא להם הש"י כח והשגה, וכפי השגה זו כן ישיגו, וכמ"ש (הושע יב) וביד הנביאים אדמה. וכדאיתא בתיקוני הזהר (תקון י"ט דף מ.) וכשרוצה הש"י להמשיך נבואה כל הספירות כלולים בהם ונקראים נביאים, ומלכות היא דמיון כלם, שנאמר וביד הנביאים אדמה, כמ"ש הנביא (הושע יב) ודברתי על הנביאים, שהוא כמו אספקלריא שכל הפנים נראין בה, כן כל הספירות מראין בה כחם ודמיונם וצורתם לכל נביא כפי השגתו למעלה, וכמו כן למטה היא מתלבשת בכסא הכבוד ובכל המלאכים והאופנים וחיות הקודש ובכל הרקיעים והכסאות שבהם. והמלאכים התלוים מהם, שיש מלאכים גבוהים עליהם שנאמר (קהלת ה) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, וכן בכל כוכב ומזל כמ"ש ומלכותו בכל משלה, וזהו וביד הנביאים אדמה, ולכל אחד נדמה כפי כחו שהוא נשמתו. וכדאיתא במדרש רבה (תזריע פ' טו) אפילו רוה"ק ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל מפסוק (איוב כח)לעשות לרוח משקל, והיינו שהשגת הנביאים הוא ג"כ כח נברא והשגה ותפיסה נבראת, מה שחלק השי"ת מחכמתו לחכמים ולנביאים, כפי כח ההשגה שניתן בהם בשורש נשמתן. אבל כל ההשגות הם רק כח נברא, מה שחלק הש"י כח השגה להבריאה:

או יאמר באופן אחר הדה"ד (קהלת ה ח) ויתרון ארץ וכו' (ויק"ר כ"ב א'). דהיינו דהמדרש סובר כר' יוסי דדברה תורה כלשון בני אדם, דהשוחט להדיוט חייב נשמע מדם יחשב וכו' (ויקרא יז ד). ועל כרחך צריך לומר כמ"ש בטעם הכללי, דאם לא כן לא יתכן וכי ידמה יוצר ליציר ח"ו בדבר שפתים אך למחסור, והנה מזה נשמע דאדם הוא עיקר הכל, ועל זה אמר הדה"ד וכו' כמו שפירש בקהלת בפסוק הנ"ל (קהלת ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וגו' ויתרון ארץ, הוא על פי מ"ש האלשיך בפסוק (דברים י יד) הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וגו', עיין שם והבן כי נכון הוא בס"ד. ומזה יוצא מוסר גדול מלך לשדה נעבד (קהלת ה ח), כי אדם שהוא מלך על הכל שהכל נברא לצורכו, והוא הנשמה (דמותר האדם מן הבהמה אין (קהלת ג יט), כמו שפירשתי על פי דברי הסמ"ג בהקדמתו דאדם הוא חציו מלאך וחציו בהמה מצד הגוף (עיין חגיגה ט"ז ע"א). וזה שאמר שאין לאדם מצד חלק הבהמי רק מצד חלק הנשמה, ורק הוא נקראת אדם כנודע), לשדה שהוא עפר מן האדמה נעבד, דהיינו החומר שהוא עפר מן האדמה, והבן כי נכון הוא בס"ד. ולפי זה הא דמייתי רבי יהודה אמר וכו', היינו דמייתי להאי קרא מפרש ליה בכמה פירושים כדרך המדרש, ונכון הוא בס"ד.