Chasidut על קהלת 8:4

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. צריך ביאור אך הנה כתיב (תלים ק"ה) עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו כי הנה כתיב ואני ערל שפתים ופירש הזוהר כאשר אבאר פירושי דהיה כתיב (קהלת ח׳:ד׳) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה דהנה קודם בא להמוח המחשבה ומשם לקול ומהקול להדיבור והוה הדיבור מקבל. אעפ"כ מהרב הוי הדיבור ראש והתחלה שממנו בא להתלמיד רישא דלא אתיידע שבא להתלמיד שכל ומחשבה והנה שהי' הדיבור סוף אצל הרב להתלמיד הוי אפילו קודם מהתחלה והנה דיבורו ית' הוי מלכות כי ע"י דיבור שגוזר מתקיים ניכר מלכותו אך ידוע ע"י התשובה נתבטל הגזירה וזה כאשר דבר מלך שלטון ומי הוא התשובה יאמר לו מה תעשה הלא צריך רחמים על ישראל להיות כבוד שמים (וי"ל נמי מי הצדיק הנקרא מי כדאיתא בספר מ"ע) והנה השכינה היא בגלות היא הדיבור פי' ודאי שאין מי למשול בו חלילה ואם כ"א שטובת ישראל היא כבוד שמים והנה אם היה הדיבור שלו בגלוי למשול בכל לא היה גלות כלל אך הוא מצמצם שכינתו ודיבורו וממשלתו בשביל הכרח הגלות. והנה השכינה בגלות עמנו כדי למשול באומות ולהטות לכם כרצונו הרע ית' שלא לבלבל אותנו ושלא לחרוב חליל' כחפצם הרע ר"ל אך בהצנע. וזה עד עת בא דברו להיות דברו בגלוי. אמרת הי' צרפתהו הי' אמירה עכ"פ הוא חב"ד ומוחין לקיום ולפעמים גם תוספת. והנה דבר ה' היא גילוי שכינתו להתגלות הוי' ב"ה והיא לישראל כי חלק הוי' עמו וכן במצרים קודם הגאולה לא הי' דבר ה' בגלוי וזה ואני ערל שפתים אני הוא דבר מלך שלטון לומר אני אני הוא ערל שפתים ?הספח הו' אשום כי לולא כן לא הי' גלות אך אעפ"כ מלכותו בכל משלה ולפעמים יש דבר מלך שלטון להפיל פחד על שונאי ישראל שלא ירעו יותר מדאי ושלא יגרמו לעבור על דת. וזה וידבר אלקים אל משה הוא גבורה להפיל פחד על שונאינו ולענין מה שצריך לישראל. ויאמר אליו אני ה' ולא כתיב וידבר לענין זה כי לולא זה לא הי' גלות כנ"ל:

במדרש (שמו"ר פכ"ח ב') וידבר אלקים וכו' האלה לאמר (שמות כ א). בטכסיכי של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל, שנאמר (שיר השירים ד ח) אתי מלבנון כלה, ולמה כך בזכות שאמרו נעשה ונשמע (שמות כד ז), עכ"ל. והוא פלאי. ונ"ל לבאר הדבר דהנה ידוע דראשית התגלות והתעוררות לבריאת העולמות, היה (בהשאלה) בבחינת התגלות מדת מלכות, דהיינו שהתעוררות היה בכדי להיקרא בבחינת אורו המתפשט בעולמות בתואר מלך כי אין מלך בלא עם, וכיון שראשית הגילוי היה כדי להיקרא מלך, אם כן מדת המלכות הגם שבכל העולמות היא סוף המעשה, עם כל זה היא במחשבה תחילה, הן כן הוא בכל העולמות, כי מדת המלכות שבעולם העליון, נעשה עתי"ק לתחתון ממנו, על שמשתלשל שוב גם העולם ההוא לסוף מעשה בחינת מלכות, והוא כמדליק נר מנר, והוא מובן למשכילים וטועמים מעץ החיים. וארמוז במקצת כפי קט שכלי, כאשר תתעורר הרצון הקדום להתגלות בחינת מלכות, אם כן בהרצון הוא בחינת מלכות), השתלשל האור מדרגא עד לדרגא להתגלות בחינת מלכות, שהיה בהעלם בראשית מחשבה הרצון, ואחר כך עלה במחשבה להתגלות בחינת מלכות זה, לעולם אחר יותר בגלוי ומושג לנבראים, הנה שוב נשתלשל מבחינת מלכות זה לכתר של עולם אחר, ומדרגא לדרגא עד הגיע לסוף התגלות המלכות, וכן מעולם לעולם. אם כן מכל בחינת מלכות, מתהווה מלכות יותר בגילוי כמדליק נר מנר, והוא סוד מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג). והנה המדרש הזה בא לבאר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמ"ר. דקשה למה אמר כל הדברים. וגם מהו הלאמר. והנה בא לבאר לנו ענין הלאמר הוא השי"ת דבר בקדשו כללות דברי תורה דברים כוללים שיתאמרו בכל דור ודור כל ימי עולם, היינו בדברי נותן התורה כלול כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ובכל דור ודור כל חכם לב בישראל, זה מחדש ומוליד דבר זה, וזה דבר חידוש אחר, הכל מדברי אלקים חיים זה מחדש ומוליד דבר וכו', בכל פעם שכל משכל ומושכל ממושכל כמדליק נר מנר. וז"ש וידבר אלקים את כל הדברים האלה, (היינו כללות הדברים כוללים כל ימי עולם מדור לדור ממושכל למושכל), לאמר (כדי שיאמרו הדברים בכל הדורות, וכל הבא יגלה מסטירין של כת הקודמים), באו אנשי כנסת הגדולה ופירשו דברי קבלת הנביאים, באו התנאים ופירשו דברי אנשי כנסת הגדולה, באו האמוראים ופירשו דברי התנאים, באו רבנן סבוראי ופירשו דברי דברי האמוראים, באו הגאונים ופירשו וכו', וכן בכל דור האחרונים מגלים ומבארים ביותר דברי הראשונים, הכל מכללות דברי אלקינו נותן התורה. וז"ש המדרש בטכסיסי של מלכים, (היינו טכסים ומנהג השתלשלות המלכיות של העולמות כמדליק נר מנר כנ"ל), נהג הקב"ה עם ישראל, שנאמר אתי מלבנון כלה (את כלה הנך אתי במחשבה הקדומה, בלבנון) היינו ל"ב נתיבות חכמה נון שערי בינה הוא סוד לבנון. והנה בחינת הרצון הוא בחינת הכתר, הנה הוא כולל בהעלם גם המחשבה נקראים בכללות יחד לבנון, והנה סוף מעשה הוא במחשבה תחילה, אי אפשר לבאר יותר כי יראתי והשם הטוב יכפר בעדינו. וכן נהג הקב"ה עם ישראל בנתינת התורה, הנה דבורי ית"ש הן המה דברים כוללים, דבור הוא בחינת מלכות (דבר מלך שלטון (קהלת ח ד)), מלכותך מלכות כל עולמים התגלות בכל פעם מדליק נר מנר, כן מתגלים מאמריו ית"ש בכל דור ודור ביתר התגלות, היינו על ידי צמצוצים ולבושים לפי הדור והמקום והזמן. ואמרו רז"ל (עירובין נ"ד ע"ב) למה נמשלו דברי תורה לשדים, מה השד הזה כל זמן שהתינוק יונק וממשמש בו מוצא בו טעם וכו'), ולמה כך (היינו למה זכו ישראל לזה), בזכות שאמרו נעשה ונשמע, הנה אמרו נעשה כעת המוטל עלינו, ונשמע בכל פעם מוצא שפתיך, והש"י מילא רצונם שבכל פעם שומעים דבר חדש מדברי אלקים חיים מה שמולידים חכמי הדור, והן המה דברי אלקים ממש, הבן הדבר:

ושמה תמר (בראשית לח ו). פרסם שמה ולא עשה כן באשת יהודה. על כרחך להשמיענו דשמא גרים, וכבר אמרנו בפסוק (תהלים צב יג) צדיק כתמר יפרח, תדע כי אות פתוחה מקומה באמצע התיבה וסתומה בסוף התיבה, ונמצא ב' פעמים בכתבי הקדוש שינוי, כי "לםרבה המשרה בישעיה (ט ו) יש מ"ם סתומה באמצע, ובנחמיה (ב יג) חומת ירושלים המ פרוצים יש פתוחה בסוף התיבה. וכבר נודע כי מ"ם הוא בחינת המלכות, (פתוחה אחר הזיווג וסתומה קודם לכן, כן הוא במאורי אור). והנה בהיות המלכות קרן ישראל בתוקפו, מחויב להיות ענין הממשלה והשררה בבחינת מ"ם פתוחה, דמיון פתיחת הפה אחר הלידה, שנפתח הסתום דהיינו הפה, וכן הוא המושל שעל פיו יצאו וכו' וכל אשר יצוה באמרי פיו כאשר דבר מלך שלטון (קהלת ח ד). וחומת ירושלים מחוייבים להיות בבחינת מ"ם סתומה, בסוד הטבור שנסתם אחר הלידה, בסוד שררך אגן הסהר (שיר השירים ז ג), מה שאין כן בעת הגלות שהוא סוד העיבור הוא להיפך, שבימים ההמה אין מלך בישראל לצוות באמרי פיו, ואז נסתם הפתוח דהיינו הפה, אז השררה והממשלה בחינת מ"ם סתומה, ונפתח הסתום דהיינו חומת ירושלים, שהוא סוד הטבור שררך אגן הסהר, המה פרוצים כענין הטבור בעת העיבור. ובזה תבין למה המ"ם של למרבה המשרה מ"ם סתומה באמצע, וחומת ירושלים הם פרוצים פתוחה בסוף התיבה שלא כמנהגם, דמיירי הכל בסוד הגלות והעיבור, ובעת הלידה אי"ה דהיינו לזמן הגאולה במהרה, אזי יפתח הסתום ויהיה מ"ם פתוחה בלמרב"ה המשרה, וחומת ירושלים הם וכו' יהיה המ"ם סתומה כמנהגה, והבן הדברים הגדולים הללו. וזה סוד צדיק כתמר יפרח, בענין מ"ם פתוחה וסתומה, כי וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם (קהלת א ה), וכשנסתם מכאן בעולם הזה, יתפתח בעולם העליון, והדברים עמוקים צריכין ביאור רחב אין כאן מקומו. אך נחזור לענינינו שענין מדת המלכות וקרן ישראל מתנהג בענין מ"ם סתומה ופתוחה, על כן תמר דייקא היתה מסוגלת למלכיות, ושמא גרים וממנו ית' יצאו כבושים (סוטה י' ע"ב), והבן. וזהו שתמצא בכל הסיפור נזכר שמה בפירוש, והנה תמצא ה' פעמים תמר בפרשה, להורות שינויים חמשה פעמים בממי"ן, כי בעת אשר נברא אדם על הארץ קודם הקלקול, היתה המ"ם פתוחה פתוחה והסתומה סתומה, הרי תמר אחד. ואחר הקלקול נפתח הסתום ונסתם הפתוח, הרי תמר ב'. ואחר כך בעת מלכות דוד ושלמה, נפתח הסתום וכו' הרי תמר ג'. ואחר כך איתחשכת סיהרא בימי צדקיה ונפתח וכו'. ומאז לא היה קרן להרמת מלכות דוד עד שיתגלה משיח צדקינו במהרה בימינו, ואז נפתח הסתום מלמרבה המשרה והפתוח מחומת ירושלים, הרי תמר ה' נ"ל: