Chasidut על קהלת 9:18

וּכְשֶׁהַחָכְמָה בְּקִיּוּמָהּ וּבִשְׁלֵמוּתָהּ, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת: חַד עָל בֵּין תְּרֵין, שֶׁיָּכוֹל לִלְחֹם מִלְחְמוֹת ה', בִּבְחִינַת (שם ט): טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב.

וזה אומרו ויסב וגו'. כלומר אלהים עשה סיבה לסבב לחזק האמונה בהם והוליכם דרך המדבר ים סוף שיראו בעיניהם כל הנסים האלה ויאמינו בה' בהכרת טובו וחסדו עליהם וגודל חוזק ידו להיות להם לאות ולמופת לדברים העתידים לבוא אליהם שיהיה לבם נכון בטוח בה' ומשמועה רעה לא ייראו, והוא כעין מאמר חז"ל (מכילתא מובא בילקוט שמואל רמז קכ"ז) דוד ומרדכי ניתן להם רמז וחשו, דוד שנאמר (שמואל-א י"ז, ל"ו) גם את הארי גם את הדוב וגו' אמר דוד וכי מה אני ספון שהכתי חיות רעות הללו אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל ועתידים להנצל על ידי, מרדכי (אסתר ב', י"א) ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו' אמר מרדכי וכי אפשר לחסידה זו שתנשא לערל הזה אלא שמא דבר וכו'. ולזה סיים הכתוב הא לך ראיה כי עתה לא נתחזקה האמונה בידם שעל כן אי אפשר להביאם דרך הקרוב כי הנה וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים פירוש עלו מזויינים בכלי זיין כדרך ההולכים למלחמת בשר ודם, והם עם קדוש ישראל אינם צריכין לכל זה כי הנה הקול קול יעקב שישראל פועלים כל דבר בקולם והכתוב צווח (קהלת ט', י"ח) טובה חכמה מכלי קרב, ומה הוא החכמה פיה פתחה בחכמה שבחכמתם הם פותחין את פיהם בקול קול יעקב לבקש את בוראם בתפילה ותחנונים ויושיעם ה' ברגע אחד נגד אלפי אלפים חיילות כמו במחנה סיסרא וסנחרב. ויהושע לא כבש יריחו בשום כלי זיין כי אם בקול השופר, כי אין ליעקב כי אם להשתמש בקול, ולמה יצאו הם מזויינים אם לא לחסרון אמונתם בה' עדיין, ועל כן בראותם מלחמה ושבו מצרימה ולזה ויסב וגו' כאמור, כי נתן להם הקב"ה מקום בכדי להאמין בו לעתיד.

והנה זרע ישראל קדושו הנקראים מאמינים בני מאמינים ויודעים כי החקר אלוה תמצא ואין חקר לתבונתו ועל כן גם אלה החוקים אשר לא נודע ענינם וטעמם לפי שכל אנושי, עושים אותם באהבה ויראה ושמחים לקראתם לעשות רצון קונם בשמחה כי מאמינים אשר אל דעות ה' ולו נתכנו עלילותיו. ואין כח בשום נברא בעולם מן הצורה הראשונה אשר בעולמות העליונים בכל מיני המלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש לעמוד על אפס קצהו מדעתו ותבונתו כביכול ברוך הוא שאין לה קץ ותכלית. ומכל שכן אדם קרוץ מחומר שאין לו שום מבוא כלל להבין דת וטעמי התורה אף בקוצו של יוד ממש. וכבר אמרו חז"ל בירושלמי (פרק א' דפאה) על פסוק (משלי ה', ו') נעו מעגלתיה לא תדע, וזה לשונם: טלטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצוות כדי שיהיו עושין אותם באמונה עד כאן. והגם שחז"ל נתנו טעם לשבח בקצת מצוות, הם אינם אפילו אחד מאלפי אלפים וכו' עד אין שיעור לכוונות וטעם תמים דעות ברוך הוא וברוך שמו בהן כנאמר (דברים ל"ב, ל"ד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי וחז"ל לא דרשו קצת הטעמים האלה כי אם כדי שיעשם האדם ביותר שלימות אהבה ויראה כשידע קצת טעם אשר בהמצוה. וגם כל רמזי השמות והסודות והכוונות שנתגלו בטעמי המצוות על ידי רבי שמעון בן יוחאי וחבריו ז"ל וכוונות האר"י ז"ל כולם אינם אחד מני אלף עד אין שעור להסודות הרמוזין בהם בדעתו של אל דיעות ברוך הוא וכמו שכתוב בסידור שער השמים בהקדמה. ולא נתגלה זה המעט כי אם בכדי שעל ידי זה יעשם האדם ביותר שלימות בדיקדוק רב ובשמירה יפה ויפה ובגודל אהבה ויראה ושמחה. וכאשר יוודע קצת מרום שבחן הרמתה שורש התפילה והתורה והמצוות בעולמות עליונים ואיכות גודל השמחה והתענוג שמגיע לבורא עולם בקיימו התורה והמצוות וגודל השמחה והתענוג שמגיע לכל העולמות מזה בהיות אשר נמשך להם על ידי מעשה התורה והמצוות שפע רבה וברכה ושמחה. ולהיפוך כאשר ח"ו מקלקל דרכיו, הנה חוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט', י"ח), כמה צער ח"ו מגיע מזה לבורא עולם כמו שאמר הכתוב (דברים ל"ב, י"ח) צור ילדך תשי וגו', וצער כל העולמות שנחסר אורם והשפעתם, והפגם הנעשה בשמו הגדול והנורא שם הוי"ה ברוך הוא ושאר שמותיו הקדושים. ובזה ימלא לבו רעד ורתת וחלחלה למרות עיני כבודו ברוך הוא.