Musar על קהלת 9:18

עוד יזכור אולי במעשה הזה הוא מכריע, אם הוא דבר עבירה אולי עבירה זו תכריעו לכף חובה ויהיה רשע גמור. ואם הוא דבר מצוה, אולי מצוה זו תכריעו לכף זכות ויהיה צדיק גמור. נמצא המעשה הזה הוא גרם לכל פעולותיו, ומי הוא זה אשר לא יתפעל להיות סור מרע ועשה טוב, וככה יהיה זוכר ומתבונן בכל דבר אשר יארע. וכן איתא בספ"ק דקידושין (מ, ב) תנו רבנן, לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר (קהלת ט, יח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר (שם) וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה, עד כאן לשונם. החוט המשולש הזה לא ינתק, לא תשכח זכור תזכרנו:

הפרט הראשון שיהיו בעיניו עונותיו רבים, ואפי' הם מועטים, שנא' (ישעיהו נט, יב) כי רבו פשעינו נגדך, ויחשוב שבעבור חטא אחד יפסיד כמה טובות, שנא' (קהלת ט, יח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

וּבָזֶה יֵשׁ לְבָאֵר הַכָּתוּב (וַיִּקְרָא י"ח) אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקּוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כוּ'. אֲשֶׁר יֵשׁ לָשׂוּם לֵב עַל הַשִּׁנּוּי בַּפָּסוּק הַזֶּה. לְהַזְהִיר מִשְׁפַּט בִּבְחִינַת חִיּוּב. וְחֹק בִּבְחִינַת שְׁלִילָה (עַיֵּן מְנָחוֹת ל"ו: הִשָּׁמֵר דַּעֲשֵׂה כוּ'). גַּם שִׁנּוּי הַפְּסוּקִים. בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן מִשְׁפָּט בִּתְחִלָּה וְאַחַר כָּךְ חֹק. וּבַפָּסוּק הַשֵּׁנִי (שָׁם) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי. בִּתְחִלָּה חֹק וְאַחַר כָּךְ מִשְׁפָּט. כִּי הָרַמְבַּ"ם כָּתַב (הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק ג') וְזֶה לְשׁוֹנוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי הָאָדָם יֵשׁ לוֹ זְכֻיּוֹת וַעֲו‍ֹנוֹת. מִי שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל עֲו‍ֹנוֹתָיו צַדִּיק. וּמִי שֶׁעֲו‍ֹנוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל זְכֻיּוֹתָיו רָשָׁע. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה בֵּינוֹנִי כוּ'. וְשִׁקּוּל זֶה אֵינוֹ לְפִי מִנְיַן הַזְּכֻיּוֹת וְהָעֲו‍ֹנוֹת אֶלָּא לְפִי גָּדְלָם. יֵשׁ זְכוּת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד כַּמָּה עֲו‍ֹנוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (מְלָכִים־א' י"ד) יַעַן נִמְצָא בּוֹ דָּבָר טוֹב. וְיֵשׁ עָו‍ֹן שֶׁהוּא כְּנֶגֶד כַּמָּה זְכֻיּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (קֹהֶלֶת ט', י"ח). וְחוֹטֵא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה. וְאֵין שׁוֹקְלִין אֶלָּא בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֵל דֵּעוֹת. וְהוּא הַיּוֹדֵעַ הַאֵיךְ עוֹרְכִין הַזְּכֻיּוֹת כְּנֶגֶד הָעֲו‍ֹנוֹת. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְאִם כִּי בְּוַדַּאי יֶשְׁנָם סִבּוֹת רַבּוֹת הַמַּגְדִּילוֹת עֶרֶךְ הַזְּכֻיּוֹת וְהָעֲו‍ֹנוֹת. לֹא נֶחְדַּל לְבָאֵר בָּזֶה אֵיזוֹ בְּחִינָה. וְהוּא. כִּי רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב אִישׁ. הַשָּׂם לִבּוֹ אֶל דְּרָכָיו וְיוֹדֵעַ כִּי בְּיָדוֹ עָו‍ֹן אֲשֶׁר חָטָא לְמַרְבֶּה. (בַּל יִנָּזֵר מִמֶּנָּה לְפִי דַּעְתּוֹ) הַמְדֻמֵּית לְבַל לְסַלְסֵל בְּמַאַמְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הַמְדַבְּרִים בָּהּ. כִּי מוּטָב שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹגֵג. כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (מִדְרַשׁ רַבָּה דְּבָרִים פָּרָשַׁת תָּבוֹא) כָּל מִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם אוֹתָהּ עָנְשׁוֹ חָמוּר מִמִּי שֶׁלֹּא לָמַד כָּל עִקָּר. עַיֵּן שָׁם. לֹא זֹאת דֶּרֶךְ ה'. לַעֲטֹף הָרָשָׁע בִּמְעִיל הַצֶּדֶק. וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים צ') תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם כוּ'. בַּמֶּה יִוָּשַׁע הָאָדָם לְסַעֵף פֹּארָה הַלָּזוֹ וְאַיֵּה הַמַּעֲרָצָה. זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ. לֵאמֹר: הֲלֹא כָּל דָּבָר יִתְחַלֵּק עַל פִּי הַפְּעֻלָּה וְעַל פִּי הַפּוֹעֵל: