Chasidut על קהלת 9:3

במד"ר (קהלת ט' ג') שבמוצאי יוהכ"פ יצתה ב"ק אכול בשמחה לחמך כבר נשמע תפלתכם יש להבין למי יוצא הב"ק ומי שומע אותו. גם למה כ' לשון יחיד. כיון שהוא לכל ישראל הול"ל לכו אכלו בשמחה לחמכם ושתו בלב טוב יינכם. גם מה תועלת מהב"ק. אך מצינו (סוטה ל"ג.) יוחנן כה"ג שמע ב"ק מבית קה"ק שהוא אומר נצחו טליא כו' בשמעון הצדיק ששמע ב"ק מבית קה"ק שהוא אומר בטלה עבידתא כו' וכתבו אותה שעה וכוונו. ומה נ"מ בב"ק זה. ומה ספרו שכוונו השעה וכי להראות גדולת הכה"ג. אך באמת הקול הוא מדת הקב"ה שהוא גזר למעלה אז. וע"י הקול אז נצחו טליא באותו שעה וכן נהרג גסקלגס ובטלו גזירותי'. והכה"ג שהי' בקה"ק שהוא כנגד כ"ע (כמ"ש זח"ב קכ"א ע"א) ומצינו בגמ' (ברכות ז'.) נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריא' וכו' והוא שם של כ"ע. ומש"ה שמע הגזירה מן השמים. והוא שמע הקול ממש מהשי"ת מה שנגזר בשמים והקול הועיל שאז נצחו המלחמה. וכן באותו שעה נהרג גסקלגס וכו' וכן מצינו (סנהדרין י"א.) ונתנה עליהם ב"ק מן השמים יש כאן א' שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו כו' נתנו עיניהם בהלל הזקן כו' הי חסיד הי ענו. שוב כו' ונתנה עליהם ב"ק מן השמים יש כאן א' שראוי שתשרה עליו שכינה כו' נתנו עיניהם בשמואל הקטן כו'. ובמ"א (בסוטה מ"ח:) ליתא לתיבת כמשה רבינו וגם שם יש להבין תועלת הב"ק אך היא ג"כ כמו שאמרנו שע"י הב"ק זכו הלל וכן שמואל הקטן שיהי' ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו שמצדו לא הי' לו שום עסק כי הי' כן משורש כשנולד נתמלא הבית אורה כמ"ש (סוטה י"ב.) ומש"ה יכול להשפיע ד"ת לישראל וכן הם ע"י הב"ק זכו שראוי שתשרה עליהם שכינה. ולגי' כמשה רבינו הוא כאמור שהלל ג"כ הי' נשיא בישראל ולומד תורה לכל ישראל. ולגי' שלא נזכר כמשה רבינו מפני שהוא הי' רק ראש לכמה מישראל ולא לכל ישראל כמשה רבינו. וזה שהספידו עליהם הי חסיד הי עניו חסיד מורה שתיקן הכל שא"ל שום עסק מצד נפשו עניו מורה שנקבע הקדושה בשורש מתולדה. וזה מתברר אחר שהוא חסיד ומתקן הכל. ואח"כ הי עניו שהכל מהשי"ת שהקדושה בקביעות מצד השי"ת. ואז הוא ראוי ללמד לישראל. וע"י הב"ק הופיע בהם שראוי שתשרה עליו שכינה בדור הזה. וע"ז כ' התוס' (סנהדרין י"א.) בשם י"א שלא הי' שומעין הקול היוצא מן השמים. רק הקול אחר היוצא ממנו וזהו ב"ק. ורק הכה"ג שמעו מן השמים מפני שהי' בקה"ק וכאמור. וכן ענין הב"ק שיצא ביוהכ"פ שבודאי אם הי' מצוה מדברי קבלה או מד"ת לאכול ולשתות במוצאי יוהכ"פ הי' כתוב כן אף בגמ' לא נזכר מצוה בזה. ולמה נרמז בב"ק לך אכול וגו' אך הב"ק מופיע בכל מי שזוכה להרגיש בלב הקול הנגזר מן השמים אם כבר זכו ביוהכ"פ להיות הזיווג והתיקון ופגם הנחש. אז מועיל שיהי' אכילתו בקדושה וזש"נ לך אכול בשמחה לחמך שיהי' שמחה מהזיווג ביוהכ"פ (כשנ"ת עיוהכ"פ) והנה הרמ"ז הק' (בגליון זה"ק אמור ק' סע"ב) שבפ' אמור איתא ויהכ"פ אוכח דת"ה אסור בגין דזווגא לא אשתכח כו' ובפ' פנחס (רי"ד ע"ב) איתא לדכאה גרמייהו בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא היא זווגא דילי' לשוואה שמאלא תחת רישהא כו' אך לפי מה שאמרנו (עריוכ"פ) כשיגיע הזמן שיזכו ישראל שיהי' נגאלין בתשרי ויזכו בר"ה לתשובה ואח"כ ז' ימי תשובה ז' נקיים. ובעיוהכ"פ ההכנה למטבל במימי הדעת לזיווג של יוהכ"פ יהי' הזיווג ביוהכ"פ. אך כל זמן שלא בא הזמן ולא נגאלו עוד ולא נתקן כראוי זווגא לא אשתכח ביוהכ"פ. וכמ"ש בפ' אמור ומי שזוכה לתקן בפרט נפשו כראוי אע"פ שהעולם נידון אחר רובו מ"מ הוא בפרט נפשו מרגיש בלב לשמוע הב"ק במוצאי יוהכ"פ לך אכול בשמחה לחמך. ועכ"פ יזכו בחג זמן שמחתנו שיהי' גמר התיקון לפגם הנחש ויהי' האכילה ד"ת עדמש"נ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ (זח"ג רע"א ע"ב) וזה מועיל הב"ק למי שמרגיש בלב ושומע אז באותו זמן נתקן כמו שאמרנו בכל עניני הב"ק. וזש"נ לך אכול בשמחה לחמך הכל לשון יחיד שהוא רק ליחידי סגולה שמרגישים וש"נ לך ע"ד מה שאמרנו במ"ש (תמיד כ"ח) איזו דרך ישרה שיבור לו האדם דרך לבא לישר הלב לזכות לישרי לב שמחה. וכן לך אכול בשמחה שיהי' עכ"פ הכנה לזמן שמחתינו בחג שיתוקן כל פגם הנחש ויהי' האכילה בשמחה ואח"כ בחדוותא דאורייתא בשמע"צ. ושתה בלב טוב יינך לחמך יינך דייקא שהכל יהי' האכילה והשתי' ד"ת תושב"כ ותושבע"פ כמו קודם קלקול הנחש. והב"ק מועיל לכל מי שמרגיש בלב ושומע אותו מועיל בשעתו. וש"נ (סוכה ל"ג) ב"ק שאני דלאשמיע עבידא והיינו שהב"ק בא להופיע בלב מי ששומע ויש מי שאינו מבין בלה"ק ומ"מ לבו זך ונקי וזוכה שנכנס בו הב"ק. ולכן מדה זו יודעת בע' לשון (כמ"ש פירש"י) וכן ענין הב"ק בגמ' (מ"ק ט'.) יצתה ב"ק ואמרה כולכם מזומנין לחיי עוה"ב שבאמת למה אכלו ביוהכ"פ וכי שכחו ח"ו כל ישראל קדושת יוהכ"פ. אך באמת מצינו (ת"ז תי' כ"א מ' ע"א ד"ה פורים) עיי"ש יוהכ"פ דעתידן לאתענגא בי' ולשנוי לי' מעינוי לעונג ומה דאיהי שכינתא אסור כו' כנעילת הסנדל בהאי זמנא אתמר מה יפו פעמיך בנעלים וכו' נראה שלעתיד יתבטל עינוי נעילת הסנדל. וכן הזיווג יהי' הזמן ביוהכ"פ כשיגיע הזמן שיהי' נגאלין בתשרי כאמור כנראה מהזוה"ק ואז יהי' רק מצות עינוי התענית מאכילה ושתי' שהתורה לא תשתנה ח"ו ואף אחר התיקון יהי' נצרך התענית לכפר על העבר. כמו שאמרנו. במ"ש (בזוה"ק פ' פנחס הנזכר) וכדין ישראל בתעניתא על חוביהו כו'. ואז סברו שכבר הגיע זמן התיקון ויהי' שלמה משיח. ולכן סברו שא"צ תענית וסברו שאין עוד מקום לתענית יוהכ"פ. אך אח"כ הרגישו שעכ"פ נצרך התענית לכפר העבר. וכמש"כ בזוה"ק ונצטערו ויצאה ב"ק כולכם מזומנים לחיי עוה"ב. ואז הועיל הב"ק בשעתו שנעשו מזומנים לחיי עוה"ב ולשון מזומנים לחיי עוה"ב (נת' ל"ג בעומר) וכן כל עניני ב"ק שמצינו מועיל בשעתו וכמו שמצינו (שבת נ"ו:) בשעה שאמר דוד למפיבושת את וציבא תחלקו כו' יצאה ב"ק וא"ל ירבעם ורחבעם יחלקו את המלוכה והיינו כמו שאמרנו שאז כשקיבל דוד לה"ר אז נגזר בשמים שלא יהי' עוד זמן התיקון ויחלקו רחבעם וירבעם המלוכה ויוצמח משיח בן יוסף מירבעם ואח"כ משיח בן דוד מרחבעם. וכן כל עניני ב"ק שבש"ס. וזה תועלת הב"ק שיוצא במוצאי יוהכ"פ לך אכול גו' שמועיל לכל מי שזוכה להרגיש בלבו לו מועיל להיות הכנה לתקן הפגם באכילה שורש קלקול הנחש. גם יתכן דמש"ה אמר לשון יחיד לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך שאף אם יזכו כל ישראל להתיקון אז ג"כ צריך להיות לשון יחיד וכמו שמצינו בזוה"ק (ח"ג פ"ד ע"ב) בקדמיתא אנכי ה"א כו' בלישנא יחידאי והכא אני ה' אלהיכם בלישנא דסגיאין אלא ת"ח כו' לא אשתכחו קמי קב"ה בלבא חד וברעותא חדא כמה בההוא יומא דקיימו בטורא דסיני כו' ואם יזכו כל ישראל להיות התיקון וזיווג קב"ה וכנס"י ביוהכ"פ אז יהי' הכל כאיש א' בלב א' כמו במ"ת דכ' ויחן ישראל כאיש אחד בלב א' (כמ"ש במכילתא) ומש"ה הבת קול יוצא לך אכול בלשון יחיד. וכשרואין אחר יוהכ"פ שעוד לא נגמר התיקון ביוהכ"פ בכלל ישראל שבעולם נידון אחר רוב עכ"פ במוצאי יו"כ מי שזוכה מרגיש הב"ק לך אכול בשמחה לחמך שיהי' הכנה שיתוקן הפגם בזמן בחג וביומא תמינאה חדוותא דאורייתא ויהי' נגאלין מיד ב"ב אמן:

כבר דברנו מזה שענין סעודת מלוה מלכה הוא להמשיך את קדושת שבת גם על ימי החול וכח זה נמצא אך בקדושת שבת משא"כ בשאר מועדים כענין פסח וסוכות שאין להם שייכות לבחי' המשכת קדושה לאחר כן כי אם ירצה ביום שלאחריו לקדשו באכילת מצה וישיבת סוכה לא יפעול בזה כלום וכמו כן בשבועות זמן מ"ת הוא רק ביום הזה יש השראת נתינת התורה שבכתב והגם שאמרו ז"ל (ספרי עקב) בכל יום יהי' בעיניך כחדשים הוא ענין אחר שזהו כח ההתחדשות התורה שבע"פ שנתחדש בכ"י בנפשות ישראל בכל אחד לפי בחי' נפשו. אבל ענין השראת נתינת תושב"כ הוא רק באותו היום של מתן תורה ואין לו כח המשכת קדושה על הימים הבאים זולת בהשפעת בחי' קדושת שבת שהוא מעין העוה"ב יש בו כח המשכה גם לימי החול כענין שמצינו בנפשות גדולים כענין האבות הק' שהטעימן השי"ת כל ימיהם מעין העוה"ב כמאמר חכז"ל (ב"ב י"ז.) ע"פ בכל מכל כל. וכעין מ"ש (ברכות י"ז.) עולמך תראה בחייך שלאדם טוב מטעימין אותו מפרי מעשיו שבעוה"ב בעוה"ז. וזה מכח קדושת שבת שנא' בו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד והיינו שכל ענינים שבעולם נתקנים לבחי' הטוב ומה גם כעת שנזדמן במוצאי שבת גם מוצאי יוה"כ שהוא גם בחי' קדושת שבת מצד המקראי קודש מאתדל"ת כמו שדברנו מזה במוצש"ק העבר בוודאי יש השראת קדושה ע"י סעודה עוד ביתר שאת משבת דעלמא כי בשאר יום השבת יש רק המשכת קדושה מבחי' יום השבת עצמו אשר בעצם היום רק נתוודע על כל הענינים שהמה טוב מאוד אבל לאחר שבת חוזר הדבר לקדמותו משא"כ אחר יוה"כ יש דייקא השראת הקדושה בימים הבאים שכל מה שהי' עבר עד כה הי' נתקן הכל ומכאן והלאה חושבנא ממילא יש השראת השמחה בסעודה זו של מצוה בעצם ולא מצד המשכה בלבד וכאמרם ז"ל (מד"ר קהלת ט' ג') שבכל מוצאי יוה"כ יוצא ב"ק לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלהים את מעשיך היינו שמזה נולד עתה השמחה ולב טוב מפני שכבר נתרצו כל המעשים כולם ונהפכו כולם לטוב והנה איתא בגמ' (ערכין י"א.) ע"פ תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל איזהו עבודה שהוא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה ומקשו שם אימא בד"ת שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ותירץ שמשמחי לב אקרי טוב לא אקרי והוא שנדחקו שם בתוס' הגם שנא' בבועז וייטב לבו ופרש"י שיש במדרש שעסק בתורה טוב לב אקרי אבל לא טוב לבב. והיינו כי טוב לבב היינו שנתהפכו והסכימו גם השני לבבות לבחי' הטוב כענין אמרם ז"ל (ברכות נ"ד.) ע"פ ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך שהמה שני לבבות לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ג"כ נתהפך לטוב אבל בד"ת נאמר רק טוב לב היינו שע"י ד"ת פועל רק שנתחזק הלב חכם לימינו להכריעו לטוב שלא יתפתה אחר לב כסיל כענין אמרם ז"ל (סוכה נ"ב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד אם אבן הוא נימוח ועכ"ז אמרו ז"ל (שם) יצרו ש"א מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו מפני שיש מציאת היצה"ר גם בד"ת רק שנכנע לפי שעה. ובסעודת מצוה נאמר אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך שמרמז ג"כ על ד"ת כש"נ לכו לחמי בלחמי (כתי"ק. וכ"ה בזוה"ק פ' עקב רע"א ב' ד"ה אדהכי ע"פ זה לכו כו' נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ) והיינו בחי' תושב"כ שנקרא לחם ושתו ביין מסכתי מרמז על תושבע"פ דייקא נמשלה ליין ומים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך וע"ז דייקא נאמר ושתה בלב טוב כי זהו פעולת עסק תושבע"פ לעשות הלב טוב לחזק הלב חכם לימינו לבל להתפתות אחר לב כסיל כנ"ל וע"ז אמרו ז"ל (סוכה נ"ב:) בלשון אם פגע מנוול זה משכהו לביהמ"ד דייקא שהוא בית מדרש חכמים תושבע"פ וגם אמרו שם אם אבן הוא נימוח כש"נ אבנים שחקו מים ומרמז על תושבע"פ כדברינו הנ"ל:

וְהִנֵּה מְבֹאָר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי צִיצִית מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת תּוֹכֵחָה הַטּוֹבָה שֶׁל הַמּוֹכִיחַ הָרָאוּי וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (בראשית כ׳:ט״ז) הִנֵּה הוּא לְךָ כְּסוּת עֵינָיִם וְכוּ' וְאֶת כָּל ונוכחת, כְּסוּת עֵינַיִם זֶה צִיצִית, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמַּלְבּוּשׁ וְהַכְּסוּת, בְּחִינַת כִּי הוּא כְּסוּתָהּ לְבַדָּהּ דָּא צִיצִית כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקונים צא) וְזֶהוּ, 'כְּסוּת עֵינַיִם', כִּי צִיצִית הֵם בְּחִינַת עֵינַיִם, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים צִיצִית לְשׁוֹן מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש"י שָׁם בְּפָרָשַׁת צִיצִית וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה, "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֱמוּנָה" (בסימן ז'), עַיֵּן שָׁם וְזֶהוּ, "הִנֵּה הִיא לך כְּסוּת עֵינַיִם", זֶה צִיצִית כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה ואת כָּל ונוכחת, זֶה בְּחִינַת תּוֹכֵחָה, כִּי עַל-יְדֵי צִיצִית זוֹכִין לַתּוֹכֵחָה הַטּוֹבָה שֶׁל הַמּוֹכִיחַ הָרָאוּי כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ (שם), "וּלְשָֹרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כָּסֶף לאחיך הִנֵּה הוּא לך כְּסוּת עֵינַיִם וְכוּ'" כִּי לְקִיחַת שָֹרָה לְבֵית פַּרְעֹה וּלְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, זֶה סוֹד בְּחִינַת הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת דִּין שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא רוֹצֶה לִבְלוֹעַ אוֹתָהּ, אֲבָל עַל-יְדֵי כֹּחוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, עַל-יְדֵי זֶה הַתְּפִלָּה עוֹמֶדֶת בְּצַוָּארָהּ שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וַאֲזַי מֻכְרַחַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא לִיתֵּן הַקָאוֹת לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא כָּל חִיּוּתָהּ שֶׁבָּלְעָה מִן הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת (איוב כ׳:ט״ו) חִיל בָּלַע ויקיאנו מבטנו יוֹרִישֶׁנוּ אֶל וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת לְקִיחַת שָֹרָה לְבֵית פַּרְעֹה וַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁהוּא מְקוֹם הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁרָצוּ לִכְבֹּשׁ לְעַצְמָן אֶת הָאִשָּׁה יִרְאַת ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, וְכָל זֶה הָיָה מֵחֲמַת תַּאֲווֹת נִאוּף שֶׁהִתְגַּבְּרָה בָּהֶם שֶׁנִּמְשָׁךְ מִזּוּהֲמַת הַנָּחָשׁ עַד שֶׁרָצוּ לִשְׁלוֹט גַּם עַל הַצַּדֶּקֶת שָׂרָה אִשָּׁה יִרְאַת ה' לְהַטִּיל בָּהּ זוֹהֲמָא ח"ו, אֲבָל שָֹרָה הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּדוֹלָה מְאֹד וְהָיְתָה בַּעֲלַת כֹּחַ גָּדוֹל, עַד שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁשָּׁלְטוּ בָּהּ הַדִּינִים עַד שֶׁנִּלְקְחָה לְבֵיתָם אַף-עַל-פִּי-כֵן הִתְגַּבְּרָה בְּכֹחָהּ הַגָּדוֹל עַד שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִשְׁלוֹט בָּהּ כְּלָל, אַדְּרַבָּה, הִיא שָׁלְטָה בָּהֶם וְהֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם), "וינגע ה' וְכוּ'" וְהוֹצִיאָה מֵהֶם נִצּוֹצוֹת קְדוֹשׁוֹת הַרְבֵּה שֶׁבָּלְעוּ מִקֹּדֶם מֵהַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת (קהלת ט׳:ג׳) עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בָּאָדָם לרע לוֹ כַּמּוּבָא, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינָה זוֹ מַמָּשׁ שֶׁהֵם רוֹצִים לְבָלְעָהּ, אֲבָל עַל-יְדֵי גֹּדֶל כֹּחוֹ שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ אֵין יְכוֹלִים לִינֹק מִמֶּנָּה, אַדְּרַבָּה, הֵם מוֹצִיאִים מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, עַל-יְדֵי זֶה כָּל נִצּוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלְעוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ל״א:ל׳)," אִשָּׁה יִרְאַת ה הִיא תִתְהַלָּל". וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "יסב אֱלֹקִים" (בסימן ס"ב) מִקְרָא זֶה עַל עִנְיַן שָֹרָה שֶׁנִּלְקְחָה לְבֵית פַּרְעֹה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹצִיאָה מִשָּׁם כָּל נִצּוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ, "הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כסף לְאָחִיךָ", זֶה בְּחִינַת הַנִצּוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהוּכְרְחוּ לְהוֹצִיא וּלְהַחֲזִיר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, לִיתֵּן לְאַבְרָהָם כֶּסֶף וּרְכוּשׁ וְהוֹן רַב, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת נִצּוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהוּכְרְחוּ לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא וּלְהַחֲזִיק אֶת הַקְּדֻשָּׁה עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא שֶׁרָצוּ לִשְׁלוֹט בְּשָֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי הִיא בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ שֶׁמּוֹצִיאָה מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא כָּל נִצּוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַתָּה מְחֻבָּר וּמְיֻשָּׁב הַמִּקְרָא הֵיטֵב סוֹפוֹ לְרֹאשׁוֹ, כִּי עַל-פִּי פְּשׁוּטוֹ אֵין מְיֻשָּׁב כְּלָל פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא הַזֶּה, כִּי מַה שַׁיָּכוּת יֵשׁ עִנְיַן כְּסוּת עֵינַיִם לְהָאֶלֶף כָּסֶף, וְגַם רש"י ז"ל בְּעַצְמוֹ דָּחַק עַצְמוֹ מְאֹד בְּפֵרוּשׁ הַמִּקְרָא הַזֶּה, כַּמְבֹאָר לַמְּעַיֵּן שָׁם, אֲבָל עַתָּה עַל-פִּי הַנַּ"ל מְבֹאָר הֵיטֵב קֶשֶׁר הַמִּקְרָא הַזֶּה, כִּי עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ שֶׁהִיא מוֹצִיאָה הַקְּדֻשָּׁה מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת לְקִיחַת שָֹרָה לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוֹצִיאָה כָּל נִצּוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת חוּט שֶׁל חֶסֶד הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִיצִית, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ כַּנַּ"ל וְזֶהוּ, "וּלְשָֹרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כסף לְאָחִיךָ" שֶׁהוּכְרַחְתִּי לְהוֹצִיא הַנִצּוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַכְּלוּלִים בְּכֶסֶף וְזָהָב, (כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל בְּמָקוֹם אַחֵר סִימָן נ"ו) וּלְהַחֲזִירָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה לְאַבְרָהָם, "הִנֵּה הוּא לך כְּסוּת עֵינַיִם", זֶה צִיצִית, כִּי עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הַחוּט שֶׁל חֶסֶד הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִיצִית כַּנַּ"ל וְזֶהוּ,,וְאֶת כָּל ונוכחת", כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת הַתּוֹכֵחָה הַטּוֹבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹכֵחָה שֶׁל מֹשֶׁה וְכוּ' כַּנַּ"ל: