וַֽיְהִי֙ כי טוב [כְּט֣וֹב] לִבָּ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ קִרְא֥וּ לְשִׁמְשׁ֖וֹן וִישַֽׂחֶק־לָ֑נוּ וַיִּקְרְא֨וּ לְשִׁמְשׁ֜וֹן מִבֵּ֣ית האסירים [הָאֲסוּרִ֗ים] וַיְצַחֵק֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּעֲמִ֥ידוּ אוֹת֖וֹ בֵּ֥ין הָעַמּוּדִֽים׃
תולדות יעקב יוסף
איברא כדי לפרש כל משנה דסוטה הנ"ל. נ"ל לפרש בדרך זה במ"ש בושו חבירים וכו' דאי' במשנה פ"ב דדמאי המקבל עליו להיות חבר אינו מתארח אצל ע"ה ואינו מארחו אצלו וכו'. וקאמר משחרב בה"מ בטלה חסידו' ודברי חבירות עד שהוא בוש לנהוג בדבר שהוא דברי חבירו' וגם אותן שיש להם אהב' וחיבור בזה יש בושה להתחבר לפקח בעסק עבודת הש"י כאשר הי' מקדם וקאמר ובני חורין ופי' רש"י מיוחסי' ושם בפ"ק דקדושין פי' רש"י מיוחסים צדיקים גבי מלחמת בית דוד יעו"ש.