וַֽיְהִי֙ כי טוב [כְּט֣וֹב] לִבָּ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ קִרְא֥וּ לְשִׁמְשׁ֖וֹן וִישַֽׂחֶק־לָ֑נוּ וַיִּקְרְא֨וּ לְשִׁמְשׁ֜וֹן מִבֵּ֣ית האסירים [הָאֲסוּרִ֗ים] וַיְצַחֵק֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּעֲמִ֥ידוּ אוֹת֖וֹ בֵּ֥ין הָעַמּוּדִֽים׃
שיחות עבודת לוי
ונראה שזהו גם כן הביאור בדברי הגמ' בעבודה זרה (דף י"ח ב'), "אמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן, 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים' (תהלים א', א') זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה שרשעים היו וכו', 'ובדרך חטאים לא עמד' שלא עמד בעמידת סדום שחטאים היו וכו', 'ובמושב לצים לא ישב' שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו שנאמר (שופטים ט"ז, כ"ה) 'ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו'". ומבואר מהגמ' שחז"ל משבחים את אברהם אבינו על שלא ישב במושב אנשי פלשתים שהיו לצים, והראיה שהם לצים הוא ממה שאירע הרבה מאות שנים לאחר כן בזמן שמשון. וקשה, איך שייך להביא ראיה שהפלשתים בימי אברהם היו לצים ממה שאירע בזמן שמשון? ונראה לומר שהביאור בזה הוא כמו שכבר נתבאר שאם הפלשתים היו לצים בזמן שמשון אז בודאי ששורש העבירה של ליצנות כבר נמצא בם בזמן אברהם, שמעשה הליצנות שאירע הרבה מאות שנים לאחר כן הושפע משורש של ליצנות שהיה שקוע בנפשם.