וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
ישמח משה
ונקדים דאיתא בב"ב (פרק יש נוחלין דף ק"ט ע"ב) והובא במהרש"א בהסבר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי אהרן נשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס וכו', עיין שם עד אלא אי אבוה דאמיה מיוסף וכו', ועיין מה שפירש הרשב"ם, ומה שפי' התוספת (ב"ב ק"י ע"א, ד"ה אלא) ומה שפירש מהרש"א ז"ל. והנה אם נדרש על יוסף שפטפט ביצרו, מוכח דמלאכתו היינו מלאכתו ממש ולא כמאן דאמר הנ"ל, ואם כן שפיר קנאין פוגעין. ונקדים עוד דאיתא (ב"ר א' ט"ו) הוא אהרן ומשה וכלו (שמות ו כו), ללמדך ששניהם שקולין. ונקדים עוד דביונתן כתיב (שופטים יח ל) בן גרשון בן מנשה מפני כבודו של משה (ב"ב ק"ט ע"ב). והנה הם אמרו הראיתם בן פוטי וכו', דהיינו דאין הפירוש פוטיאל שפטפט ביצרו, דסברו כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, ואם כן אין לקנא לפגוע והרג נשיא שבט מישראל והבן, ר"ל דאין זה בדין רק דרצח, דאתי מפוטיאל וכמו יהונתן. בא הכתוב ויחסו אחר אהרן, ואם היה כמו יהונתן, היה להכתוב לשנות כמו ששינה במשה וביהונתן, אלא ודאי דזכות שפטפט ביצרו דהוא בעל מעשה עמד לעומת זה כמ"ש מהרש"א, ולכך הוא פנחס הצדיק, וממילא כיון דיוסף פטפט ביצרו כדין עשה לקנאות כנ"ל, והוא נכון בס"ד.