Chasidut על שמות 1:19

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' (שמות א טו), ויקרא מלך מצרים למילדות וגו' (שמות א יח), ותאמרנה המילדות אל פרעה (שמות א יט). הא דקרי ליה מלך מצרים, ובתשובת המילדות קרי ליה פרעה. עוד קשה בתשובתן כי לא כנשים המצריות וגו' דשפת יתר הוא, דהיה ראוי לומר נשים העבריות חיות הנה, ומצריות מאן דכר שמייהו. והנ"ל בזה כי הוא צוה להרוג והוי רציחה, רק דינא דמלכותא דינא (נדרים כ"ח ע"א), וכן הוא גם כן בנימוסיהם. והנה ר"ת פסק דדוקא כשמשוה גזירתו על כל בני מלכותו, אז הוי דינא דמלכותא דינא, והנה זה הוא גם כן שכלי וראוי שיודו לזה הנימוסים. והנה באמת נתייראו לומר לו שעושה שלא כדין, אבל מרמזי רמוזי, והיינו דקאמרי כי לא כנשים המצריות העבריות ר"ל בהגזירה, ואם כן לא השוה גזירתו על כל בני מלכותו, והוי רציחה ולא דינא דמלכותא, רק לפי הפשט להבנת השומעים נמשך למטה, אבל מלכא ידע מאי דמחווי ליה במחוג, כי לפי הפשט הוא שפת יתר, ועל כן בהפסוקים הקודמים קוראו מלך מצרים, כי הוא לפי דעתו עשה בתואר מלוכה, אבל בתשובתן דאין בזה משום דינא דמלכותא, קוריהו פרעה דהוא שם לבד, אף דשם זה מיוחד למלכי מצרים, מכל מקום הוא רק שם בעלמא כמו שמבואר בספר הישר, דמשום דהראשון נפרע ממתים, נקראו הבאים אחריו גם כן על שמו. לכך אחר שהשיבו לו כן, נאמר (שמות א כב) ויצו לכל עמו כמו שפירש רש"י (ד"ה לכל) שאף עליהם גזר, ומכל מקום קוריהו הכתוב פרעה, לומר לך שהעידה התורה שאף שהשוה גזירתו, מכל מקום הוא פרעה הרשע שלא נתכוון רק לישראל, ודוק.

ולהבין אומרו כעת חיה כי ידוע אשר עיקר שם חוה הוא חיה, צא ולמד מטעם קריאת השם שהוא לפי שהיא היתה אם כל חי ולכן חיה נאה לקרותה ואך שינה שמה לחוה עבור חטא הנחש שהטיל בה זוהמא ונקראת חוה מלשון חויא אבל עיקר שמה חיה הוא ועל כן אמרו המילדות לפרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו (שמות א', י"ט). כי עיקר צער הלידה נעשה מקללות שנתקללה חוה אחר החטא כאומרו בעצב תלדי בנים וכאשר היתה שרה תיקון חוה ונתקן החטא אז היה ראוי להיות כמו קודם החטא לילד בריוח ולא בצער. ומחסרון האמונה במה שצחקה שרה נתקלקל זה קצת ונשאר כבראשונה. אך ודאי לא כנשים המצריות העבריות כי על כל פנים נתקן בשרה הרבה מתיקון חוה ויצאו שרה ובניה מכלל חוה לחיה באופן שלא יצטרכו כל כך למילדות בגודל צער הלידה כגויי הארצות. והוא אומרו כי חיות הנה שנכנסו לכלל חיה באופן שלא יצטרכו כל כך למילדות, (ועיין במה שכתבנו במקומו). ואפשר לומר כי על כן היתה שרי עקרה אין לה ולד לפי שהיה יצחק צריך לצאת זך ונקי בלתי שום פסולת, וכל עוד שהיתה זוהמת הנחש מכשכש במעיה לא היה יצחק יוצא זך ונקי כל כך, ועל כן הוצרך הקב"ה להמתין לה עד אשר תתוקן אצלה חטא חוה מכל וכל ונעשית בת תשעים שנה בחינת צדיק שנשלמה בצדקתה בשלימות הראוי ואז היתה ראוי להולדת יצחק.