פירוש על שמות 1:19

[] כי לא כנשים המצריות העבריות, י"ל הא דלא מנה פרעה מילדות מצריות שבוודאי ישמעו לו אך יען כי בן נח חייב על העוברי' משא"כ ישראל לכן מינה לזאת מבנ"י ועל זאת השיבו בטרם תבא אליהן המילדת וילדו וי"ל דשאלת פרעה להן מדוע עשיתן הדבר הזה כי המורד ועובר ציווי המלך חייב מיתה וכן הוא נימוס ומנהג כל המדינות והמה המילדות בוודאי סכנה המה אם יעברו את מצות המלך והילדים ספק אם יחיו אם ימותו כי מיעוט נולדים המה נפלים והר"ן בחולין פי' דהא דאמר רב נחמן דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברים דבמיעוט יש בו ריסוק איברים אך אזלינן בתר רוב, אבל הכא דהוה תרווייהו מיעוט נפל ומיעוט ריסוק אברים ואיתא ברשב"א חולין דבתרי מיעוטא איתרע רובא והוה כמחצה על מחצה, ואם כן הילדים ספק והמה המילדות בוודאי שימותו ואין דוחין וודאי נפש מפני ספק נפש, אבל באמת שיטת הר"ן דווקא במקשה לילד יש בו מיעוט ריסוק אברים אם כן לא הוה רק חד מיעוט ואזלינן בתר רוב וזה שהשיבו המילדות כי חיות הנה אינן בפתקה של חוה ואינן מקשה לילד:

כי חיות הנה. בְּקִיאוֹת כַּמְיַלְּדוֹת, תַּרְגּוּם מְיַלְּדוֹת חַיָּתָא. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ הֲרֵי הֵן מְשׁוּלוֹת כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה (סוטה י"א), שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת. וְהֵיכָן מְשׁוּלוֹת לְחַיּוֹת? גּוּר אַרְיֵה, זְאֵב יִטְרָף (בראשית מ"ט), בְּכוֹר שׁוֹרוֹ (דברים ל"ג), אַיָּלָה שְׁלֻחָה (בראשית מ"ט), וּמִי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ, הֲרֵי הַכָּתוּב כְּלָלָן וַיְבָרֶךְ אוֹתָם (שם), וְעוֹד כְּתִיב מָה אִמְּךָ לְבִיָּא (יחזקאל י"ט):