Chasidut על שמות 1:9

ויקם מלך חדש וגו' אשר לא ידע את יוסף (שמות א ח). להבין ענין זה, נ"ל על דרך שכתב הכלי יקר בפסוק (שמות א ט) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, דהכונה כי עצום הוא ממנו כביכול (סוטה ל"ה ע"ב), שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל (מו"ק ט"ז ע"ב), אם כן הגזר של ד' מאות שנה הוא משענת קנה רצוץ, עד כאן דבריו. ולפי זה יש להבין אומרו רב. והנ"ל על פי דאיתא במדרש (קה"ר פ"ט, קהלת ט יד) עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה הציבור, ובא עליה מלך גדול זה הקב"ה שמשרה שכינתו בבתי כנסיות וכו'. וצ"ל לאיזה כונה ייחס להציבור בתואר מעט, ועיין בפרשת דרכים (דרך כרמים) שמפרש על פי דכתיב (דברים ז ז) לא מרובכם חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל העמים, ואמרו רז"ל (חולין דף פ"ט ע"א) אמר הקב"ה חשקני בכם שאפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם. וז"ש ואנשים בה מעט זה הציבור, דהיינו שהם ממעטים עצמם, אז ובא עליה מלך גדול זה הקב"ה שמשרה שכינתו בתוכם, דאי אינם ממעטים את עצמם, כביכול אינו שורה בתוכם, כדכתיב (תהלים קא ה) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, עד כאן דבריו. ועל פי המהרש"א בחידושי אגדות (ב"ב דף ע"ג.) בעובדא דרבה בר בר חנה גבי ודלינן גלא, ועל פי הגמרא דמועד קטן (מו"ק ט"ז ע"ב) מה שדרשו ואלה שמות הגבורים אשר לדוד וגו' יושב בשבת תחכמוני (שמואל ב' כג ח), אמר רב אמר לו הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני, שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה, עיין שם. אם כן לפי זה היה מקום לייעץ ליתן להם גדולה לישראל שיתגאו ולא יוכלו לבטל הגזירה, אך מה שהיו יודעים שהם יכולים לבטל הגזירה, נ"ל דהיינו ממה ששמעו שיעקב ביטל הגזירה של הרעב בבואו למצרים כמבואר ברש"י בנימוקי החומש (בראשית מז יט, ד"ה ותן), ושפט שבודאי לא היו מוכנעים אז שהיה להם גדולה שיוסף מלך היה, לכך אמר הנה עם בני ישראל רב, ר"ל מתגאה היפך המעט שדרשו באתם המעט וכו', ואף על פי כן ועצום ממנו כביכול כפירוש הכלי יקר, לכך (שמות א י) הבה נתחכמה, אבל זה היה מחמת שלא ידע את יוסף, דודאי עניו היה כאמור לעיל (שמות א ה) ויוסף היה במצרים, עיין רש"י (ד"ה ויוסף), ולא עבר על הפסוק (קהלת י ד) אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח, ולא ידע שאף שנותן להם גדולה הם ממעטים עצמן שאין זה בכל העמים והבן, ושומה מאת ה' היה כדי שיהיה להם פתח תקוה, והיינו (שמות א יב) כאשר יענו אותו כן ירבה וגו', ויזעקו ותעל שועתם (שמות ב כג), מה שאין כן אם היה נתחכם עליהם להגביהם ולנשאם, והבן.

בזהר (ח"ב ז' ע"א) ר' יוסי ורבי יהודא הוו יתבי ולעאן באורייתא קמיה דר' שמעון, אמר ר' יהודא האי דכתיב (שמות א ח) ויקם מלך חדש על מצרים, ותנינן דאיהו קם מגרמיה מה דהוי שפל קם ולא אתחזי למלכא ובעותרא קם, אמר ר' שמעון כלא הכי כגוונא דאחשורוש דלא אתחזי למלכא, וקם מגרמיה וקם בעותרא ובעא לאובדא לישראל מעלמא, אוף הכי האי לא אתחזי למלכא וקם מגרמיה ובעא לאובדא לישראל מעלמא, דכתיב (שמות א ט) ויאמר אל עמו וגו', (שמות א י) הבה נתחכמה לו וגו', עכ"ל. הנה צריך להתבונן מה היה שאלת ר' יהודא ומה השיב לו ר' שמעון. והנה לכאורה שאלת ר' יהודא היה מה הוא הצורך להשמיענו דלא אתחזי למלכא וקם מגרמיה, אם כן מה השיב לו ר' שמעון שהוא כגוונא דאחשורוש, הנה גם שם לא נדע הצורך לזה. עוד יש להתבונן במה שאמר ר' שמעון ובעא לאובדא לישראל מעלמא, דכתיב ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו, ומה צריך לראיה הלא הוא דבר מפורסם. והנראה לפרש דהנה באיתערותא דלתתא אתער עובדא לעילא, וכשישראל מסגלין מצות ומעשים טובים לתתא, אז הם מושפעים מלעילא שובע שמחות ושפע ברכות, ומאיזה התעוררת היה בריאת העולם כי לא היה מי לעורר אתערותא דלתתא, אבל מחשבתן של ישראל קדמה לזה מה שיסגלו אז מצות ומעשים טובים, הנה ישראל דוקא מסוגלים לזה כי מחשבתן קדמה למעשה בראשית (עיין ב"ר פ"א ד'), ובזה הם מתעלים על כל האומות אין ביד אומה כח לעמוד נגדם, כיון שמחשבתן הועילה למעשה בראשית בזולת איתערותא דלתתא, באיזה עזות יעמוד שום אומה נגדם:

ועוד י"ל ליישב תיבת וגם (שמות ה ב), ובזה נתיישב למה שינה משה, דמקודם אמר אלקי ישראל (שמות ה א), ואחר כך אלקי העברים (שמות ה ג). כי הנה האחדות לא נגלה להאומות קודם מתן תורה, והיו סבורים שכל עם ועם יש לו אלקים, דהיינו איזה כח רוחני המנהיג אותו, וקצתן עשו עצמן אלקים, דהיינו שהכח רוחני המנהיג אומה זו שהוא בתוכן, מתלבש בו. והנה ידוע דאברהם היה נקרא העברי שהיה מעבר הנהר (יהושע כד ג), וכן זרעו אחריו לא היה להם שם אומה בפני עצמם בין אומות העולם, אף שהיה להם שם ישראל בעצמותן לכולי עלמא משעת מעשה עיין במסכת חולין (דף ק"א ע"ב), ועיין שם בתוספת ד"ה לאחר מעשה, מכל מקום בין האומות ודאי לא נקראו בשם אומה בפני עצמם, עד אחר שנתרבו והיו לעם גדול, אז נקראו בשם אומה בפני עצמם ישראל, ולא דוקא על שם מקומן הראשון עברים, וזה מבואר בתורה הק' (ריש פרשה זו) ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ותמלא הארץ אותם, (שמות א ט) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל, וזה ברור.