פירוש על שמות 1:9

ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל וגו׳. י״ל למה תחלה אמר עם בני ישראל ואח״כ אמר ויקוצו מפני בני ישראל. אמנם הענין הוא כבר אמרו רז״ל על פ׳ לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו וארז״ל (ב״ר פ״צ) כי יוסף מל אותם וסוד הענין הוא דע כי כבר הודעתיך במקום אחר שאותם ק״ל שנים שהיו ישראל במצרים קודם לידת מרע״ה היו להביא אותם הניצוצות של קרי של אדם הראשון ולכן נידונו בעבודה קשה לצרפן וללבנן. וגם הודעתיך כי ניצוצות אלו באו תחלה בדור המבול ודור הפלגה וגו׳. וגם הם חטאו בעון אדם הראשון והיו משחיתין זרעם כאשר נתבאר בס׳ חסד לאברהם בס״ד:

והנה ראיתי בס"ד דוגמא לזה בגמרא דסנהדרין דף כ"א ע"א דבעי הגמרא אהא דתנן במתניתין בדין המלך לא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה הנה י"ח מנ"ל דכתיב וילדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום כן מעכה ורביעי אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה שית וכהנה שית דהוו להו תמני סרי מתקיף לה רבינא אימא כהנה תרתי סרי וכהנה עשרים וארבע תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר מארבעים ושמונה ותנא דידן מאי טעמיה אמר רב כהנא מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא מה כהנה קמא שית אף כהנה בתרא שית ע"כ הרמ"ה ז"ל וז"ל מתקיף לה רבינא אימא כהנה הא תריסר כדאמרן וכהנה בתרא לאו אשית קמייתא בלחוד קאי אלא אכולהו תריסר קאי דהוו ליה כולהו כ"ד תניא נמי הכי כדאתקפתיה דרבינא וכו' ולמאן דדריש ווין הא ארבעים ושמונה דוא"ו וכהנה בתרא מרבי תריסר והוו להו בהדי הנך כ"ד וכתיב כהנה בתרא אכולהו קאי דהוה להו מ"ח וכו' עכ"ד ע"ש:

ויאמר וגו' ראה ראיתי וגו' נוגשיו וגו' ידעתי את מכאביו וגו'. רבו כאן הדיקדוקים אין צורך לפורטם כידוע לכל מבין. וכבר עמדו עליהם מפרשי התור'. אכן תוכן הענין הוא. דהנה באמת זרע ישראל כשהיו במצרים היו במדריגה תחתונה מאוד כי לא היו בני תורה ולא היה להם במה להתקדש א"ע. והגם שהיה בהם אנשים צדיקים וטובים. זה היה מצד נשמתם שהיו להם נשמות גדולות ויקרות והיו עובדים את הש"י מצד שכלם הזך והישר כמו אבותינו הק' אברהם יצחק ויעקב. ומי שהיה לו נשמה קדושה הלך בעקבות אבותיו. וכמו שבט לוי שהיו טובים מצד עצם קדושתם. אך שאר המון העם לא היה להם במה לעבוד את הש"י. ובאמת זהו פלא גדול אף שלא היה עדיין תורה ומצות מכ"מ היה בהם מדות טובות שהיו פרושין וגדורין מן העריות וכמחז"ל אחת היתה ופרסמה הכתוב. וכן לא שינו את שמם ולשונם. עכ"ז היו ערומים מהתורה והמצות כמ"ש ואת ערום ועריה כו' וע"ז הסתכל משרע"ה בשפלות של ישראל שאינם כדאי לעשות להם נסים ולגאול אותם. לזה אמר לו הש"י ראה ראיתי את עני עמי. כמ"ש בתור' עני הכוונ' אמיתית הוא על מי שהוא עני בדע' בתורה ובמצות. וז"ש לו הש"י אתה רואה בשפלות ודלות ישראל. אבל לא השגחת עליהם בשלימות. ואני ראה ראיתי ראיה כפולה. א'. בעניות של עמי. והב' ראיתי שהעניות זו בא להם. אשר במצרים. ר"ל מפני שהם מעורבים בין אומה מצרית הללו שהם שורש הרע. וא"כ אין לדונם כ"כ על חסרונם. להיותם משוקעים בין גילולי ותועבות מצרים. ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו. ר"ל הגם שיש להם שיעבוד גופם וגם שיעבוד נשמתם. אעפ"כ עיקר צעקתם הוא. מפני נוגשיו דייקא כביכול שהשכינה עמם בגלות ר"ל שהמצרים נוגשים אותו כביכול. כי ידעתי את מכאביו. ידיעה הוא לשון חיבור כמו והאדם ידע כו'. ר"ל הם צועקים על מה שאני מחובר ומשותף עמם בהמכאוב ועמו אנכי בצרה ולכך דיבר עם משה מתוך הסנה כמובא במדרש. ועבור כל הנ"ל וארד להצילו. צריך אני כביכול בעצמי להצילם ולהפרידם מהשיעבוד והגלות: