Chasidut על שמות 10:11

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו כו (שמות י, יא)'. ראוי לדקדק למה נאמר בא אל פרעה, ובמקום אחר נאמר לך אל פרעה. עוד, למה במכת ארבה נאמר כי אני הכבדתי את לבו. ויבואר, כי הענין הוא שיש שני סוגי ניסים הנעשים לישראל. אחד, שהשם יתברך מעניש את המריעים לישראל ואזי חדלו הרע, שנית שהשם יתברך מהפך לבב השרים ויועצים עליהם לטובה. והנה באחשורוש לא מצינו שנענש רק המן אבל אחשורוש הפך השם יתברך לבבו לטובה על עמו בית ישראל. וזהו הרמז בתורתינו שהנה כל מכה שימש חודש אחד, ובחצי ניסן היה מכת בכורות, ומכת ארבה היה בתחילה בחצי שבט שלושים יום קודם לפורים. וזה הרמז כי אני הכבדתי את לבו, שלבו מסור אצלי ומדה טובה מרובה נמצא אם מסור אצלי להכביד את לבו מכל שכן שאוכל אני להפוך לבב השרים והיועצים לטובה על עמו בית ישראל. וכמו ששואלין ודורשין שלשים יום קודם כו', כן היה הרמז שלשים יום קודם לפורים שיהפוך לבב אחשורוש לטובה במה שאמר כי אני הכבדתי כו'. ועל פי זה נפרש בא אל פרעה, כי לכאורה האיך יקרב משה את עצמו לפרעה הרשע. ולזה אמר לו השם יתברך למשה בא אל פרעה, היינו לקרב את עצמו אליו. ואם תאמר האיך אקרב לאדם רשע, אמר כי אני הכבדתי את לבו, ובידי הוא מסור ומדה טובה מרובה ויכול אני להפך טובה על עמי בית ישראל:

ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלקיכם מי ומי ההולכים (שמות י ח), ויאמר משה בנערינו ובזקננו נלך כי חג ה' לנו (שמות י ט). הנה על צאן ובקר אין צריך לבאר הטעם, כי כבר אמר (שמות ה ח) נלכה נזבחה וגו', רק על הטף אמר זה הטעם, והענין הוא דמבואר בפרשת דרכים (בדרש כ"ד) על אמרם (שבת קי"ט ע"ב) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקת של בית רבן, דכל זמן שהשכינה בישראל אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם (מגילה י"א ע"א), וזה תולה בתינוקת של בית רבן, עיין שם. לכך פרעה חשש אולי יברחו, ולא יוכל לרדוף אחריהם ולהרע להם דהרי השכינה עמהם, ולכך רצה שילכו לבד בלא הטף, וממילא לא יהיה השכינה עמהם. והנה משה אמר בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו נלך כי חג ה' לנו, ר"ל דעיקר החג הוא מה שה' לנו, וזה לא יתכן בלי הקטנים, (שמות י י) ויאמר יהי כן כאשר אמרתם שה' עמכם, כאשר אשלח אתכם ואת טפכם אם כן ראו וגו', ר"ל שזה נראה בעליל כי רעה נגד פניכם, שאתם חושבים רעה בלבבכם כפירוש הרשב"ם שאתם רוצים למרוד, ולזה תירצו שה' יהיה עמכם כדי שתנצחו, כי לעבודה אף אם שוכן בשמים תוכלו לעבוד אותו, (שמות י יא) לא כן לכו נא הגברים ועבדו, כי רק אותה שאמרתי אתם מבקשים, וזה פירוש יקר.

או יאמר כי חג ה' לנו (שמות י ט). על פי המבואר (בשורש ישע) בשורש חגג, ולי נראה כי הזמן קבוע נקרא חג, כמו חוג הארץ (ישעיה מ כב), הוא המרכז הקבוע, עיין שם בשורש חוג. ועיין בספר משמיע ישועה להאברבנאל (דף י"ד ע"ב) שכתב דחג היא לשון חוג הארץ, והנה בסנהדרין (פרק חלק (סנהדרין) דף צ"ז ע"ב) איתא כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי רק בתשובה, ר' אליעזר אומר דיו לאבל שיעמוד באבלו, שיהיה קץ לדבר אף בלי תשובה, עד כאן. הרי מבואר דאם אין השכינה עמנו אי אפשר בלי תשובה, אבל כשהשכינה עמנו אפשר בלי תשובה. וכן היה גם כן מסתמא גלות מצרים, כי כתיב (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והנה פרעה חישב כי עדיין לא הגיע זמן הגאולה, כי לא ידע כי נחשב להם משנולד יצחק, וגם משה לא גילה לו רק אמר לו נלכה נזבחה (שמות ה ח), אבל לא שיגאלו כעת. והנה משה אמר לו כי אנחנו מוכרחין שלא להפרד מטפינו, כדי שלא נסלק השכינה מאתנו כי אם נסלק, גם במועד הקבוע לא נהיה נגאלין. והיינו בבנינו ובבנותינו נלך וגו', כי חג, ר"ל הזמן הקבוע הוא רק אם ה' לנו, דאז די לאבל וגו'. ועל זה השיב פרעה (שמות י יא) לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' והיא התשובה, ואז אין צריך לומר די לאבל, כי אותה אתם מבקשים לעבוד את ה', אם כן הטף למה, והבן.