Chasidut על שמות 10:24

ויושב וכו' ויאמר אליהם לכו עבדו את י"י אלקיכם (שמות י ח). הנה במכת "חשך לא אמר רק לכו עבדו את את ד' (שמות י כד). ונ"ל להיות כי פרעה אצטגנין גדול היה, וידע באיצטגנינות מהיכן באה כל מכה. והנה מכת "ארבה שהיתה על ידי בינה דמלכות, וכבר ידעת בינה הוא הויה בניקוד אלקים (בכל בחינה) אמר ה' אלקיכם, על כן אמר מי ומי ההולכים, אין צריך לילך רק אנשים שיודעין "בינה, ובינה נקראת מ"י כנודע. והנה תמצא שממכה זו נתן מעט בינה גם לעובדי מצרים לשלחם, וגם פרעה רצה לשלח הגברים, כל זה משמיענו התורה להורות כיון שבא זמן הארת בינה, ניתוסף בינה לכל אחד. מה שאין כן חשך היה על ידי החכמה, אמר הויה סתם, והבן:

ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם (שמות י כד), עד כאן. והנה כבר עמדו חקרי לב על זה, מה זה נשתנה דעת פרעה עכשיו אחר מכות חשך מן ההיפך אל ההיפך, דקודם מכת ארבה וחשך כשאמר לו משה בנעורינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרינו נלך (שמות י ט), לא הקפיד רק על הטף, אבל על הצאן והבקר לא הקפיד שילך עמהם, ועכשיו נהפך דעתו שהטף ילך והצאן והבקר לא ילך. ועוד הרי כבר שמע שילכו במדבר לזבוח, ואם כן צריכין לבקר וצאן. ותירצו דעל ידי מכת החשך נשתנה דעתו, דהרי אחר מכת ערוב אמר להם (שמות ח כא-כב) לכו זבחו לאלהיכם בארץ, השיב לו משה דלא נכון לעשות כן (שמות ח כב) כי תועבת מצרים נזבח לעיניהם ולא יסקלונו, וקבל דבריו וחשבן לאמיתת שרוצין רק לזבוח, ובארץ אין יכולין לזבוח מפני המצרים כשיראו שזובחין תועבותם יתחמץ לבבם ויהרגום, לכך הסכים שיקחו צאן ובקר לזביחה, והטף ישאר כאן שאין דרכם לזבוח. אבל עכשיו שהיה חשך למצרים ולא יראו, מזה שפט דאינם רוצים לזבוח, רק עבודה אחרת לשמוח הם ובניהם ובנותיהם, לכך אמר רק צאנכם ובקרכם יוצג, עד כאן דברי המפרשים. ולפי זה קשה מה זה שהשיב משה גם אתה תתן בידינו זבחים וגו', הלא קושית פרעה עכשיו כחומה נצבה, שאם רוצים לזבוח יזבחו בארץ, ותשובת משה נסתר שהיו יכולין לזבוח בימי החשך מצאנם ובקרם. ועוד קשה מה שאמר משה גם אתה תתן בידינו וגו' (שמות י כה), דבאמת לא מצינו כלל שלקחו בידם זבחים משל פרעה. ועוד קשה לה' אלקינו הוא שפת יתר, דודאי זבחים ועולות לה' הוא. ועוד קשה מה זה שנתכעס פרעה על תשובה זו כל כך, עד שאמר לו (שמות י כח) לך מעלי השמר לך וגו' כי ביום ראותך פני תמות, הלא כאן לא דבר לו דברים קשים כלל, וכמה פעמים דבר לו דברים קשים מאד ולא נתכעס כל כך. וגם תשובת משה (שמות י כט) כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך, ופירש רש"י כן דברת במועדו ובזמנו דברת, יש להבין מה זה.

ובזה כתבתי ביאור פסוק פ' בא (שמות י, כד) לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג. והשיב משה רבינו עליו השלום (שם, כו) גם מקנינו ילך עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה'. והתימה על פרעה, מה נפקא לו מזה. וביותר שהשיבו משה וכו'.