Chasidut על שמות 11:3

המעט כי העליתנו מארץ זבת וגו' (במדבר טז יג), אף לא אל ארץ וגו' העיני האנשים וגו' (במדבר טז יד). על פי מ"ש בפרשת וישב על הפסוק (בראשית לז ג) כי בן זקונים, מענין החכמים הקדמונים שהיו יכולים להכיר מהות בן אדם בהשרטוטין אשר בו, עיין שם. והנה מסורת בידינו כי שרטוטין דמשה היה היפך זה, כנודע ממעשה עמלק והם היו בקיאין בזה, על כן והביטו אחרי משה (שמות לג ח), שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"י.) שחשדוהו וכו'. והנה משה הכניס הכל להקדושה, כי רצח להמצרי לשם שמים כי ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה (שמו"ר א' כ"ח), ובן נח נדון בדיין אחד (סנהדרין נ"ז ע"ב), וראה שאין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר (שמו"ר א' כ"ט). וכן האיש משה גדול מאד (שמות יא ג), ועל כן השאילום וגרם לביזת מצרים שהיא מצות השי"ת. אבל הם דנו הכל לרעה, רק איזה רציחה ראו, לכך אמרו העליתנו להמיתנו במדבר, ולענין החמס לא תלו בו ביזת מצרים, ושמא תאמר כי יתן להם ארצות גוים והיינו החמס, לכך אמרו אף לא וגו', ועל כן מה שאנו רואין בו הוא נראה שאינו ראוי לגדולה, ועל כן אמרו העיני האנשים ההם תנקר שלא נראה מה שאנו רואין. ועל זה ויחר למשה מאד ויאמר לא חמור אחד מהם נשאתי שיחשדנו בחמס, ולא הרעותי וגו' שיתלו בי בוקי סרוקי רציחה וכדומה, והבן.

בספרי וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח), כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו יד), עד כאן (הובא בפרשת דרכים דרך מצרים דרוש חמשי). והוא תמוה. ונ"ל לבארו בשני אופנים ושניהם בקנה אחד עולין, דהנה אמרו רז"ל במסכת ברכות (דף ט' ע"א) דבר נא באזני העם (שמות יא ב), אין נא אלא לשון בקשה וכו', שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. וכבר כתבתי מה שיש לדקדק בזה (א), בקשה זו למה, כיון דכל אדם להוט אחר ממון. (ב), מה זה כדי שלא יאמר אותו צדיק, וכי בלא זה אין צריך לקיים דבורו. ואף די"ל כפשוטו דכיון דאינם רוצים, מה לו ית' בזה, ורק כדי שלא יאמר אותו צדיק שלא ידע בזה וכן כתב הכלי יקר. אבל לא נהירא דדבורו יתברך לא יתקיים יהיה באיזה אופן שיהיה, הוא אמר ויהי. (ג), דקדוק הפרשת דרכים דלמאי איצטריך ליה לאברהם לומר ועבדום וענו אותם קיים בהם, לא הוה ליה למימר רק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, דזה עיקר התרעומות, ועיין מה שתירץ שם. (ד), דקדוק המפרשים דתיבת בהם מיותר. ועוד יש לדקדק טובא בהפסוקים, כי בפרשת שמות (ג כא-כב) נאמר ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, (שמות ג כב) ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם ונצלתם את מצרים, ובפרשה זו נאמר דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם הזה בעיני מצרים וגו' גם האיש משה גדול וגו' (שמות יא ג). עוד נאמר בפרשה זו (שמות יב לה-לו) ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וגו', (שמות יב לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאולים וינצלו את מצרים.

שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו (בראשית לח יא). נ"ל כי יהודה לא ידע מחטא ער ואונן, דאלו ידע לא היה חושש לקטלנית דהרי בחטאם מתו, והבן. והנה מבואר בזוהר דאם בעל השני הוא יותר גדול מהראשון, אין לו לירא מרוחא דשביק לה בעלה, מה שאין כן אם הוא קטן ממנו (והבאתיו בסמוך), עד כאן. והיינו עד יגדל שלה, כלומר שיגדל במעשים טובים יותר מהם, כי אמר פן ימות אם ישאנה, הואיל ואיננו גדול מהם בתורה ובמעשים טובים והבן, (ואל תתמה, כי מצינו גדול על החשיבות, כמו ביצחק ויגדל האיש הלוך וגדול (בראשית כו יג), וכן האיש משה גדול מאד (שמות יא ג), ומרדכי הולך וגדול (אסתר ט ד), וכן בלשון רז"ל (תענית כ' ע"ב) גדולים בתורה).