Chasidut על שמות 13:21

באופן אחר נראה לבאר הסמיכות (תהלים צ ב) מעולם ועד עולם אתה אל (תהלים צ ג) תשב אנוש עד דכ"א. על פי שנראה לבאר מאמרינו אבינו מלכנו חטאנו לפניך, אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. דמה ענין זה לזה, דאחר חטאנו היה נכון להסמיך בקשת המחילה. והנ"ל דהנה מקשין איך יתכן תשובה ופיוס ומחילה, הלא המלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, על אחת כמה וכמה מלך מלכי המלכים הקב"ה, עד כאן קושיתם. והנה במסכת קדושין (דף [ל"ב] ע"א) איתא ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, שנאמר (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא, התם הקב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה הוא, מחיל יקריה כו', עיין שם. ושם (קידושין ס"ב) ע"ב איתא אמר ר' אשי אפילו למאן דאמר כו', מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כו', עיין שם. ולכאורה קשה על רב אשי מקרא וד' הולך לפניהם יומם, דהוא מלך מלכי המלכים וכמו דמייתי הגמרא מיניה להרב שמחל על כבודו. ומיהו לא קשה מידי, דודאי בתירוץ דרבא מתורץ גם הך, וכבר ידע הגמרא מתירוץ דרבא. ונמתיק הדברים, דבשלמא מלך בשר ודם אין המלכות שלו, דאין מלכותו מלכות עולם, ומאן דפגים בכבוד המלוכה הוא פוגם בכבוד כל המלכים שהיו ושיהיו, לכך אינו ביד זה שהוא עתה למחול. אבל השי"ת דמלכותו מלכות עולם ושלטנות דר ודר, המלכות שלו הוא כאמרנו כי המלכות שלך הוא, לכך יכול למחול. ועיין במסכת סנהדרין (דף י"ט ע"א) בתוספת ד"ה ינאי המלך עמוד על רגליך כו', עיין שם ודו"ק. והיינו דנסמך דאמרינן אבינו מלכנו חטאנו לפניך, וכונתינו בהוידוי לבקש מחילה, והנה אם קראנו לו ית' מלכינו איך ימחול, והלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, לכך נסמך לו אבינו מלכינו אין לנו מלך אלא [אתה] לעולם ולעולמי עולמים, לכך תוכל למחול כנ"ל. והיינו גם כן מעולם ועד עולם אתה אל, לכך תשב אנוש כי תוכל למחול, וגם זה נכון בס"ד.

בשלח (שמות יג יז). במסרה לית. שילוח זה אין דוגמתו, כי מבבל עדיין לא נגאלו גאולה שלימה, כמאמר עזרא (ט ט) כי עבדים אנחנו, ובמהרה בימינו בגלות החל הזה כי לא בחפזון תצאו וכו' (ישעיה נב יב), אם כן השילוח הזה לי"ת דוגמתו. וכן ולא נח"ם אלקים, לית. כי לעתיד כי הולך לפניכם הויה, וכאן וד' הולך וכו' (שמות יג כא), הוא ובית דינו, כי היו עדיין נתונין בדין וכמו שפירש רש"י להלן, ומבבל לא היו כלל ענני כבוד. וכן פן ינח"ם, לית לעתיד יתבטל היצר הרע, ולא שייך פן ינח"ם:

ויחנו באתם בקצה המדבר (שמות ג כ), חסר אש"ר, שהוא סימן הוראת מקום, הוא את"ם אשר הוא בקצה המדבר, וכן הוא במסעי (במדבר לג ו). ונ"ל דהוא על פי האמור בזוהר (ח"ב מ"ז ע"א) וז"ל הוא ליליא (היינו על הים) כנש קוב"ה לפמליא דיליה ודאין דינייהו לישראל, ואלמלא דאקדימו אבהן עלייהו דישראל לא אישתזיבו מן דינא, עכ"ל. רצ"ל האבות בזכותם היו הולכים לפניהם תיכף בצאתם ממצרים, וכן הוא בזהר (ח"ב מ"ו ע"ב) בפסוק (שמות יג כא) וד' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, דא אברהם וכו'. וידוע דכל האבות נרמזין בתיבת אמ"ת ראש וסוף ואמצע, כי מדת יצחק גבורה נרמז בסוף כי הוא צמצום. והנה אות מ"ם מרמזת ליעקב והוא השלישי, על כן באו למקום שמו את"ם, לרמז על ג' אבות. אבל הנה אות המ"ם שהוא ממוצע הוא דוקא אותמ' פתוחה (אות הי"ד), ובתיבת את"ם מ"ם סתומה, אבל באמת הכוונה על מ"ם פתוחה המורה על יעקב, רק אי אפשר לכתוב מ"ם פתוחה בסוף תיבה. וז"ש הכתוב ויחנו באת"ם להיות שהוא בקצה המדבר, היינו סוף דיבור מוכרח להיות בסתומה, אבל הכוונה על יעקב: