Chasidut על שמות 13:3

ועל פי האמור מובן היטב טעם של מצוה פדיון הבכור, דלפי מ"ש מבואר דרק על ידי מכות בכורים הבא באחרונה והיה אונס גדול, היה גומר ומקנה בלב, אם כן רק על ידי זה היה הפדיה ממצרים, לכך מדה כנגד מדה מציוון אנחנו לפדות הבכורים. ועל פי זה מבוארין הפסוקים בפרשת קדש (שמות י ב-טז), שלכאורה יש לדקדק בהן (א), (שמות יג ג) ויאמר משה זכור את היום הזה וגו' ולא יאכל חמץ, כל זה אין ענינו לכאן. (ב), (שמות יג יד) כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת, מה היא השאלה, ומה נשתנה מצוה זו שישאל הטעם יותר מכל המצות. (ג), התשובה תמוה מהפך הסדר, מעיקרא אמר כי בחזק יד הוציאנו, ואחר כך (שמות יג טו) ויהי כי הקשה פרעה לשלחני וגו'. (ד), דהוה ליה למימר כי לא אבה, או לא רצה לשלחנו, ומהו לשון כי הקשה. (ה), (שמות יג טז) והיה לאות על ידך, עיין רש"י (ד"ה ולטוטפת), ואינו נמשך לכאן לפי הפשוט. ולפי מ"ש הכל נכון ומסודר היטב, כי השי"ת אמר למשה קדש לי כל בכור, ויאמר משה אל העם הטעם זכור אם היום הזה, שהוא תוך זמנו אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים דייקא, אם כן צריכין לשחרורו, לזה אמר ולא יאכל חמץ, והיינו משום שהיה באמצע הזמן רק ולא יכלו להתמהמה, כדכתיב כי לא חמץ כי גרשו ממצרים וגו'.

או יאמר, על פי שפירשתי (בסוף פרשה זו) דברי הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"א ה"ז) דחצי שיעור בחמץ נלמד מלא יאכל (שמות יג ג), הוא הדין משהו נפיק מזה, דאף דבטל דאין האוכל מרגיש הטעם, אם כן לא מקרי אוכל, אבל דבר זה נאכל דמה לו להנאכל אם מרגיש האוכל או לא, וטעם של משהו משום דלא יכלו להתמהמה (שמות יב לט), וכל הגאולה היה תולה רק במשהו כרגע, לכך איסורו במשהו והבן, וכמו שיבואר להלן במקומו עיין שם. (שמות יג ד) היום אתם יוצאים דייקא, דעל ידי מכות בכורים גמר ומקנה, וחזר וביאר בפרשת (שמות יג יא) והיה כי יביאך וגו', (שמות יג יב) והעברת כל פטר רחם וגו', (שמות יג יד) והיה כי ישאלך וגו' מה זאת, ר"ל למה דוקא זאת המכה עושין לה זכרון ולא אחרות, ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו וגו' מבית עבדים כנ"ל, (שמות יג טו) ויהי כי הקשה פרעה לשלחני, ר"ל אף שהיה משלח, מכל מקום היה לו בקושיית לב ולא בלב שלם, ולכך אמר בלשון זה ולא אמר ויהי כי לא אבה פרעה לשלחנו, או לא רצה, ולפי מ"ש אתי שפיר דבאמת היה משלח אם לא חזק ה' את לבו והבן, ויהרוג ה' כל בכור, בזה היה אונס גדול מאד מבכור פרעה וגו', על כן וגו' אני זובח, שכל הקרבנות נצמחו על ידי זה ששם לא היו יכולים להקריב, דמצרים עבדו לבקר וצאן, וכל בכור בני אפדה, שהפדיה ממצרים היה רק על ידי זה, (שמות יג טז) והיה לאות על ידך שיש בהן קבלת עול מלכות שמים, ומורה עבדי הם (ויקרא כה נה), ולא עבדים לעבדים (קידושין כ"ב ע"ב), והוי אות כי בחוזק יד הוציאנו, ר"ל אף שהיה בחוזק יד, מכל מקום הוציאנו ה' ממצרים דהוי יציאה גמורה, והבן.

וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָּה וְאִסּוּר חָמֵץ, כִּי מַצָּה זֶה בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְּלוּת, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שֶׁזֶּה עִקַּר הַדַּעַת. וְחָמֵץ זֶה בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת אֱלֹקִים, בְּחִינַת דִּינִין, כַּמּוּבָא בְּכַוָּנוֹת (יג) זֶה בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַדִּינִים וְהַצָּרוֹת ח"ו, כַּנַּ"ל, כִּי הַטֶּבַע בְּגֵימַטְרִיָּא אֱלֹקִים, כַּמּוּבָא (יד) שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַדִּינִים כַּנַּ"ל, כִּי חָמֵץ זֶה בְּחִינַת (תהילים ע״ג:כ״א) כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכוּ', שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁנּוֹפְלִין לְהָאָדָם עַל הַנְהָגַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַכְּפִירוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת, אֲבָל מַצָּה זֶה בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַדַּעַת כַּנַּ"ל כִּי מַצָּה עַל שֵׁם שֶׁיָּצְאוּ בְּחִפָּזוֹן וְלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י״ב:ל״ט), "ויאפו אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרָיִם עֻגּוֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹּרְשׁוּ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" (טו) כִּי הָיָה לָהֶם אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל-כֵּן לֹא הֵכִינוּ לָהֶם שׁוּם צֵדָה וְיָצְאוּ בְּחִפָּזוֹן נִמְצָא, שֶׁמַּצָּה הוּא בְּחִינַת דַּעַת שֶׁל אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה עִקַּר גְּדוּלַת דַּעַת כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת לִרְאוֹת וְלֵידַע שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד וְזֶה בְּחִינַת חִפָּזוֹן, כִּי חִפָּזוֹן זֶה בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁדִּלֵּג עַל הַקֵּץ וְהוֹצִיאָם בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל בְּלִי שׁוּם זְמַן רַק בְּרֶגַע אַחַת וּבְשָׁעָה קַלָּה בָּאוּ מֵרַעַמְסֵס לְסֻכּוֹת וְנִתְקַבְּצוּ יַחַד בְּשָׁעָה קַלָּה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מִכָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש"י עַל פָּסוּק (שם יט), "ואשא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, הַיְנוּ כִּי הִגְבִּיהָם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְעַל-יְדֵי זֶה יָצְאוּ בְּלִי שׁוּם זְמַן, בְּלִי שׁוּם הֲכָנָה, רַק בְּשָׁעָה קַלָּה, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה הָיָה עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, בְּחִינַת חִפָּזוֹן, כִּי חִפָּזוֹן זֶה בְּחִינַת זְרִיזוּת שֶׁהוּא מִדָּה טוֹבָה מְאֹד, בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת בִּטּוּל הַשֵּׁנָּה שֶׁבָּא עַל-יְדֵי עַצְלוּת, בְּחִינַת (משלי י״ט:ט״ו) עצלה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה וְכַמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ (טז) שֶׁזְּרִיזוּת הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, עַיֵּן שָׁם וְזֶה בְּחִינַת זִכָּרוֹן, בְּחִינַת (שם יג) זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ט״ז:ג׳), "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְכוּ'" כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּסוֹף מַאֲמַר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הַמְדַבֵּר מֵאֱמוּנָה (בסימן ז') שֶׁזִּכָּרוֹן הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הַשִּׁכְחָה הוּא מִבְּחִינַת הַזְּמַן וְכוּ' וּכְשֶׁיּוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים בֶּאֱמֶת שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק עַל פִּי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, אֲזַי אֵין שַׁיָּךְ בְּחִינַת שִׁכְחָה כְּלָל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן וְזֶה בְּחִינַת זִכָּרוֹן הַנֶּאֱמַר אֵצֶל יְצִיאַת מִצְרַיִם, בְּחִינַת זָכוֹר אֶת הַיּוֹם וְכוּ' לְמַעַן תִּזְכֹּר וְכוּ', כִּי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם נִתְגַּלָּה הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת זִכָּרוֹן לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, בְּחִינַת חִפָּזוֹן, בְּחִינַת זְרִיזוּת שֶׁהוּא מְחַיֶּה הַמֹּחִין וְהַדַּעַת, שֶׁעִקַּר קִיּוּמוֹ הוּא כְּשֶׁיּוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים בַּהַשְּׁגָּחָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַצָּה עַל שֵׁם הַחִפָּזוֹן וְכוּ' וְכוּ' כַּנַּ"ל: