Chasidut על שמות 16:8

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' וגו'. פירוש הנה מבין ריסי עיניך ניכר בזה שאתה מבקש גדולה שלמעלה למעלה שאין שייך אליך כלל. אין זה כי אם שבלבבך לתור מאחרי ה' ולחלוק עליו כביכול. כי אם היה יראת ה' על פניך לא היית בא לריב ומחלוקת לתת לך גדולה למעלה מעטרת ראשך. וזה שאתה אומר בפיך שאתה מתלונן על אהרן, הוא רק כאדם שתולה קללתו בחבירו שאתה ירא לומר שאתה חולק על ה' כי מי ישמע אליך בדבר הזה ועל כן אתה אומר בפיך על אהרן ובלבבך על ה' לתור מאחריו ח"ו. וזה שאמר לו ואהרן מה הוא כי תלונו עליו. כלומר זה שאתם מזכירים בפיכם את אהרן, אינו כי אם תלונו עליו שתוכלו להתלונן עליו בפה מלא (כי תלונה הוא בפה כמו שאיתא בדברי רש"י ז"ל בפסוק (שמות ט"ז, ח') אשר אתם מלינים עליו) כאדם שמבקש דבר אחד בכדי לבוא על ידי זה להמבוקש שבלבו. וזה טוב לפניכם להשים התלונה עליו בכדי שיהיו נשמעין דבריכם בעיני המון העם. אבל באמת בלבבכם באתם להיות נועדים העיקר על ה' ואחר כך על משיחו, בפני הבריות.

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י, יב). הכלל, האדם צריך להיות עניו בכל דרכיו ובכל מעשיו ושמא תאמר בעבדות ה' גם כן יהיה עניו, חס ושלום לומר כן אדרבה האדם צריך לומר מעשי שאני עושה מצות ה' חשוב אצל הבורא יתברך והשם יתברך כביכול יש לו תענוג מן המצות שלי שאני עושה, כי אם חס ושלום האדם יהיה עניו במצות ה' ויאמר מה מעשי חשובים אל ה' זה הוא כפירה, אדרבה במצות ה' צריך האדם להיות לו לאמר מעשי שאני עושה רצון ה' הם חשובים בעיני הבורא ויש לו תענוג להשם יתברך ממעשי שאני עושה את מצותיו יתברך. וזו רמזו רבותינו ז"ל (סוטה ה.) שמתא מאן דאית ביה שמתא מאן דלית ביה שמיני שבשמינית, כי עולם התענוג הוא מדה שמינית כידוע, דהיינו שהבורא יתברך יש לו תענוג ממצות בני ישראל והאדם צריך להיות לו תענוג מה שעושה נחת רוח להבורא יתברך גם כן והוא מדבק עצמו במדה שמינית שהוא עולם התענוג זהו שמיני שבשמינית, שיש לו תענוג ממה שהבורא יתברך יש לו תענוג ממצות איש ישראל שעושה לפניו כידוע מאמר רבותינו ז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, פרנסה, הוא תענוג, כלומר שהשם יתברך יש לו תענוג ממצות ישראל. וזהו ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, מ"ה, היינו מדת הענוה כמאמר רבותינו ז"ל לא כאברהם כו' אלא כמשה שאמר (שמות טז, ח) ואנחנו מה. וזהו מה, היינו מדת הענוה. ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה כו', כלומר במדת שיהיה לך יראת ה' אסור להיות לך מדת ענוה לומר חס ושלום מה מעשי חשוב אצל השם יתברך להיות לי יראת ה' לעשות מצותיו זה אסור לומר אדרבה כו' כנ"ל:

אחות לנו קטנה (שיר השירים ח, ח) זו תורה קטנה במראה וגדולה במעשים ושדים אין לה כאשה אבל היא מניקת לכל העולם כדכתיב (משלי ה, יט) דדיה ירווך בכל עת מה נעשה לאחותינו באיזו פנים נקבל פני שכינה ביום שידובר בה במצותיה של תורה ע"כ המדרש (שהש"ר ח) והענין כל זמן שהאדם משיג ביותר מדריגות העליונות ורואה מעלה מעלה אז נחשב בעיני עצמו לאין וכאלו אינו כלום ונתבטל ממציאותו ע"ד משל שאמרו המרגלים (במדבר יג, לג) ונהי בעינינו כחגבים מפני שראו הענקים הוקטנו בעיניהם כן ע"ד משל בגבהי מרומים והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה (שם יב, ג) מפני שמשה השיג למעלה מכל האדם במדריגה עליונה מאד ע"כ נחשב בעיני עצמו לבחינת מה כמ"ש (שמות טז, ח) ונחנו מה כאלו בטל ממציאות כנגד תוקף הדרת מעלת הקודש ובהיפך כל מי שאינו יכול להשיג אז כפי ערך קוטן השגתו ככה נחשב עצמו בעיניו וכל מה שנופל יותר ממעלה למטה מחשיב עצמו ביותר ובעיניו הוא חשוב ולכן גבי בלעם כתיב (במדבר כד, ד) נופל וגלוי עינים רצה לומר מפני שהיה נופל ממדריגת הקודש למטה לכן היה גלוי עינים הסתכל על עצמו והיה בעיניו לחשיבות היפך משה שהיה בחינת מ"ה מפני שראה והשיג הבהירות גדולה והיה בעיני עצמו כאלו אינו וזהו אחות לנו קטנה כשישראל מתדבקים מלשון איחוי שהוא דובק אז מחמת שמשיגים הבהירות מקטינים עצמם וזהו קטנה במראה מפני שרואים הבהירות אז נראים בעיני עצמם לקטנים ונקטנו מאד לפי ערך השגתם וגדולה במעשים פירוש אימתי הוא כשגדולה במעשים שאז משיגים ומתדבקים בשכינה ובמדריגת עליונות ואז מקטינים עצמם והנה כבר מבואר במקום אחר כי תכלית הידיעה אשר לא תדע הענין הוא שיכנס האדם למעלה עד אשר יבא אל בהירות הגדול אשר א"א להשיג כלל וזהו תכלית הידיעה שיגיע למדריגה אשר לא תדע דבר שאינו מושג מפני בהירותו וזהו ושדים אין לה ר"ל כשהאדם מתדבק על ידי שגדול במעשים אז יזכה למעלה גדולה למדריגה שאינו מושג הנקרא אין ומה שהיה בחינת שדים שהוא בחינת יניקה שיש בזה השגה כיון שיונק ממנה עד"מ בתורה כתיב (משלי ה, יט) דדיה ירווך שמניקת מטעמה ונמצא משיגין אותה אבל כשמגיע לדבר שאין מושג היא למעלה ממדריגת יניקה שאין משם בחינת יניקה כיון שאינו מושג וזהו ושדים מה שהיה בחינת שדים אין לה יבא למדריגת אין ששם אין יניקה אבל באמת היא מינקת לכל העולם אלא שאינו מושג אלא דרך הסתר מדריגות של מטה משפעת ומניקת לכל העולם והנה כל הרוצה לבא אל המלך לא עייל בלא מטרוניתא כמבואר בזוהר דכל שאילתא דבעי למשאל על ידי מטרוניתא נמצא צריך לבא תחלה אל המטרוניתא ועל ידה יבא ויכנס אל המלך פנימה ואיך נכנס אליה בשביל דורון שמביא לה קשוטים להתקשט ועי"כ היא באה אל המלך בקשוטים שמתפארת לפני המלך בקשוטין שקשטו אותה עמה ועי"כ באים אל המלך כן הדבר כאן שצריכים לקשט אותה בקישוטים של תורה ומצות ואז היא בא לפני המלך ועל ידי זה נכנסים לפני המלך וזהו מה נעשה לאחותינו באיזו פנים נקבל פני שכינה שהרי צריך לכנוס אליה תחלה ואמר ביום שידובר בה שההנהגה של אדם יהיה בה דהיינו במצותיה של תורה שנעשים לה קשוטים על ידי זה וגם יתבאר ע"פ שנודע שישראל נקרא שושבינין דמטרוניתא שידוע שצריך להיות הכל בדחילו ורחימו והם ב' שושבינים של הכלה העליונה שמביאים אותה אל המלך והנה גם מצד החתן יש ב' שושבינים והם יראה ואהבה עילאה שמשפיע ליראה ואהבה שלמטה נמצא התעוררות אהבה ויראה שלנו נקרא שושבינין מצד הכלה ומה שהקב"ה משפיע אהבה ויראה נקרא מצד החתן ונמצא צריך שיהיה השושבינין מכוונין יחד המקבל כנגד המשפיע דהיינו שושבינין של הכלה כנגד שושבינין של החתן ואז כשהשושבינין מתקרבים ונצמדים יחד ממילא יש התקרבות הכלה עם החתן ולכן נקרא כנסת ישראל שמכנסת הכלה אל החתן משא"כ ח"ו כשהאדם מוציא יראתו ואהבתו לחוץ נמצא אין נצמדים עם השושבינין עילאין ומעכב הכלה מלכנס אל החתן ח"ו וזהו אחות לנו קטנה ר"ל כשהדביקות שלנו הוא קטנה אז ושדים אין לה אין ההשפעה לה מלמעלה לינק ממנה ומה נעשה לאחותינו ר"ל שצריך לראות שיהיה דבוק למעלה ומדבק אל הקדושה לקרב החתן עם הכלה וצריך שידע שהוא אינו כלום ומגרמיה לית ליה כלום רק כל המעשים והדבורים הכל מהשכינה המדברת ונותנת כח הדבורים וזהו מ"ה בחינת מה נעשה לאחותינו כדי שנתאחה ונתקרב למעלה דהיינו ביום שידובר בה נדע שהדבורים הם בה בשכינה כביכול ואז יכנס ביראה ואהבה שהם שושבינין על ידם יצמד יחד עם שושבינין עילאין ויהיה זיווג בין חתן וכלה והנה כשנכנס באדם אהבת הבורא אז יהיה נכסף יותר ומתלהב יותר ומבקש אהבתו ב"ה שלא יפרד ממנו וזהו אם חומה היא מלשון התלהבות וחמימות שנכנס באדם אז נבנה עליה טירת כסף יכסוף יותר ואם דלת היא שהוא בדלות אז יבין וירא מפני הבורא כי על ידי יראה יזכה לבא למעלה וצריך לאחוז ביראה ולנצור אותה וזהו נצור עליה לוח היא הלב ע"ד כתבם על לוח לבך (משלי ז, ג) ארז ואז כארז בלבנון ישגה משיב כ"י אני חומה ר"ל כשאני משפיע לאדם אהבה אז ושדי כמגדלות יש להם יניקה דגדלות מעלה לא דקטנות ממש.