Chasidut על שמות 16:7

וכדי לבאר זה, אקדים מה שאמרתי בפסוק (סוף קדושים, ויקרא כ כו) ואבדיל אתכם מן העמים וגו'. על פי הכוזרי (מאמר ראשון) הבדל מדריגה ואתם הדבקים בה' וגו' (דברים ד ד). וזה היה מדריגת משה שאמר ואנחנו מה (שמות טז ז), כי מחמת קורבתו אל אלקיו, הרגיש בחוש כי אין בו ישות רק הכח אלקי, ולא קרץ עפעפי עיניו לצורך עצמו רק בלתי לה' לבדו, כי היה נחשב בעיניו כמשתמש בשרביטו של מלך, (ועיין מה שכתבתי בפרשת בראשית על אמרם (חולין קל"ט ע"ב) בשגם (בראשית ו ג) זה משה, עיין שם בארוכה). והנה זה הוא כונת המדרש, דבכל עניניו של משה לא היה הוא בזה כלל רק ה' לבדו, דבשעה שבא בחסידות, לא היה כלל אף לצורך רוחני רק להגדיל כבוד שמו. וכן בשעה שבא בתמימות היינו בדין, כי חסידות הוא לפנים משורת הדין, השי"ת בא עמו, ר"ל שהיה נראה לו שבזה הכבוד שמים יותר מתגדל ממה שהוא בלפנים מן השורה. וכן אף כשבא בעקמנות, ר"ל כמו שנראה לפום ריהטא כסירוב לנגדו ית', השם בא עמו באותו העקמנות, כי הוא לא היה כלל בזה רק להגדיל כבוד שמו ית'. וכן כשבירר עסקיו, ר"ל שנראה לפום רהיטא כי בירר בעסקיו ית' איזה ישמע לו יתברך ואיזה לא ישמע, או שבירר בעסקיו יתברך להיות אין דעתו נוחה בזה העסק, גם בזה השי"ת בא עמו, כי הוא לא היה בשום ענין רק למען כבוד שמו יתברך. ותני והדר מפרש אימתי בא בחסידות, בשעה שאמר הראיני נא את כבודך, שהוא החשקות המוחלט לחזות בנועם ה' ודבקות אלקי האמיתי, לא היה כלל עבורו אף לצורך נשמתו, רק למען כבוד שמו כי תכלית הבריאה כדי להטיב כי הטוב רוצה להטיב, ובקש למלאות רצונו שידע דרך המשכת חסד ורחמים וברכה, וזה נתפרש בתשובתו יתברך אני אעביר כל טובי, והבן. ואימתי בא בתמימות, בשעה שאמר מדוע לא יבער הסנה, יבואר בהקדים מ"ש הפני יהושע (בגיטין דף ו' ע"ב) בהא דאמר שם בגמרא ועוד והא אבייתר הוא דאסכים מריה על ידיה וכו', בשם הגאון מו"ה נפתלי כ"ץ ז"ל דמהא דאסכים מריה, מוכח דותזנה היינו לשון מזונות, אם כן לפי זה בזונה נמי יש לפרש לשון מזונות, כמ"ש התוספת שם (ד"ה ויתנו), וזה היה כונת ר' אבייתר, והפסוק גופיה מיירי בזונה ממש, אם כן מה שאמר ר' אבייתר אינו פסוק כלל, רק לצחות הלשון כתב כלשון הפסוק ואין צריך שרטוט, עד כאן דבריו. היוצא מזה שדרך הקדמונים לכתוב דבריהם כלשון המקרא, ולא כיונו על הפסוק כלל, ועל דרך זה נאמר כאן על פי אמרם ז"ל (סנהדרין קי"א ע"א) בשעה שעלה משה למרום מצאו להש"י כותב ארך אפים וכו', שאמר משה רשעים יאבדו, והיינו שבא בתמימות במדת הדין ולא לפנים משורת הדין, היה כונתו שהיה נראה לו אם יהיו רק צדיקים יתקדש שמו מאד, אבל האמת יתרון אור מן החשך כי אין ניכר עצם הדבר רק על ידי הפכו. והנה הרשעים נמשלו לקוצים, כמו שדרשו (בב"ק דף ס' ע"א) כי תצא אש ומצאה קוצים (שמות כב ה), עיין שם. והיינו אמרו מדוע לא יבער הסנה, (ואין זה סותר למה שאמר הראיני נא את כבודך, שנראה שרצה להמשיך חסד ורחמים, כי הכל הולך למקום אחד שהיה רצונו רק לעשות נחת רוח לפניו ית"ש ולמלא רצונו שרוצה להטיב בתכלית הטבה, והרשעים הם המעכבים, על כן בקש שיוסר המעכב, והבן). והשיב לו יתברך מן יקירי דאית לי בגוויה, והבן.

וְהַכְּלָל לְעִנְיָנֵנוּ, כִּי יֵשׁ בְּחִינַת כְּסֵדֶר וְשֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, שֶׁהֵם בְּחִינַת (תהילים קל״ט:ה׳) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וְכוּ' בְּחִינַת אָדָם וְחַוָּה א' ב' ותשר"ק, כִּי אָדָם הוּא בְּחִינַת הוי' בְּמִלּוּי אַלְפִין בְּגֵימַטְרִיָּא מ"ה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּסֵדֶר, בְּחִינַת קֶדֶם, בְּחִינַת א"ב כְּסֵדֶר וְחַוָּה הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר, בְּחִינַת וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה, בְּחִינַת מַלְכוּת פה וְכוּ', בְּחִינַת תשר"ק שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, בְּחִינַת אָחוֹר וְכוּ'. וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁלִּפְעָמִים הוֹלֵךְ לָאָדָם שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי שֶׁמְּחַלֵּק בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר מִבְּחִינַת כְּסֵדֶר וְעִקַּר הַפְּגָם הוּא עַל-יְדֵי גַּדְּלוּת שֶׁאוֹמֵר, אָנָא אֶמְלוֹךְ, שֶׁבָּזֶה הוּא מְחַלֵּק בְּחִינַת חַוָּה-מַלְכוּת לְעַצְמוֹ וּמַפְרִיד אוֹתָהּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַאֲזַי אֵינָה בִּשְׁלֵמוּת כִּי עִקַּר חִיּוּתָהּ מ"ה, הַיְנוּ הַשֵֹּכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּסֵדֶר, כִּי שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהֵם מְיֻחָדִים וּמְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָז מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ חִיּוּת בִּשְׁלֵמוּת וְהַחִיּוּת הוּא הַמֹּחִין וְכוּ', בְּחִינַת חָכְמָה כ"ח מ"ה, שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת, בְּחִינַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה, בְּחִינַת מ"ה חַיֵּינוּ מַה כֹּחֵינוּ וְכוּ' ומ"ה הוּא אָדָם וְכוּ'. נִמְצָא, זֹאת הַבְּחִינָה חַוָּה-מַלְכוּת כְּשֶׁהִיא מְקֻשֶּׁרֶת לָאָדָם לִבְחִינַת מ"ה, הַיְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲזַי יֵשׁ לָהּ שְׁלֵמוּת וְכוּ'. וְזֶהוּ, "לַה' הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ וְכוּ'" וַאֲזַי הוֹלֵךְ לוֹ לְהָאָדם כְּסֵדֶר, כִּי בַּאֲתַר דְּאִית דְּכַר נוקבי'ה לֹא אִדְכַּר תַּמָן (זוהר חוקת קפג). נִמְצָא, כִּי בְּחִינַת חַוָּה שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, נִתְבַּטְּלִים עַל-יְדֵי הָאָדָם כְּסֵדֶר וּבְחִינַת כְּסֵדֶר נִקְרָא יו"ד, שֶׁהַמַּלְכוּת הַנִּקְרָא דלי"ת לֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם והקב"ה מַמְשִׁיךְ לָהּ חִיּוּת הַחָכְמָה הַנִּקְרָא יו"ד וְזֶה יוּד וָאו דָּלֶת וְזֶהוּ, "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי ותשת עָלַי כַּפֶּיךָ" אַל תֹּאמַר 'כַּפֶּיךָ' אֶלָּא 'כַפֶּיךָ', הַיְנוּ יוּד גִימַטְרִיָּא כָּף וּכְשֶׁמְּחַלֵּק אֶת הַד' לְעַצְמוֹ וּמַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ חִיּוּת מִמֶּנָּה אֲזַי נַעֲשֵֹית לוֹ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר וְכוּ' וְעַל-כֵּן הוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, כִּי הוּא בְּתוֹךְ בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, הַיְנוּ מַלְכוּת חַוָּה תשר"ק. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְּלוּת, הַיְנוּ אָנָא אֶמְלוֹךְ, יַעֲשֶֹה תְּשׁוּבָה וְיַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ וְיִהְיֶה בְּחִינַת מ", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טז), "וְנַחְנוּ מָה" וַאֲזַי נחזר חַוָּה לִבְחִינַת אָדָם, לִבְחִינַת מ"ה וְנַעֲשֶֹה כְּסֵדֶר וְכוּ', וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

ואפשר לזה רמז הכתוב אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל כי אלה רומז לבחינת הדין. א' מפני שהוא רוב אותיות אלהים וגם שהוא רומז אל בחינת מדות התחתונות הנרמזים בו' קצוות שבכללותם עולים חושבן אל"ה כנודע, וגם הוא אותיות לאה שעיניה רכות בחינת הדין. ומשה רבינו ע"ה למד זאת לישראל להמתיק הכל ברחמים וזה אומרו אלה הדברים כי דיבור הוא קשה כידוע (תנחומה צו י"ג). וזה אשר דיבר משה אל כל ישראל לומר שיתנו לב לזה בכל עבודתם להמתיק הדין הקשה לכללו ברחמים. וכפל להם זאת בעת פטירתו כי על ידי פטירת והסתלקות הצדיק נעשה המתקה גדולה כנודע. ואז נאמר וילך משה שהלך בכח נשמתו מתתא לעילא והיה אז עסוק בזה בהמתקת הדינים ועל כן וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל למדם שיהיה זה תכלית עבודתם את ה' להמתיק הדינים. ועל כן נאמר תיכף ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' כלומר הנה לפניכם אמירה רכה הוא, כי הן אנכי תיקנתי בשנותי כל הק"ך צירופי אלהי"ם, ומהמשכתי את בחינה הזו יקל לכם מעתה לעשות כדבר הזה. ועבור זה נקרא משה בחינת מה כמו שאמר (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה. כי בחינת ההמתקה הזו נקרא טוב מאוד שאמרו חז"ל (קהלת רבה ג' פסוק י"א, ג') טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע, שהוא בחינת הדין. כי כשהדין נמתק אז הוא טוב במאוד מאוד כנודע. ומאוד הוא מספר מ"ה, על כן אמר ונחנו מה. ועל כן אמר משה לקרח, ואהרן מה הוא (במדבר ט"ז, י"א), כי קרח רצה להפוך הקערה על פיה שיהיה החסד נכנע תחת הדין והיה הלוי לכהן שלוי שהוא בחינת הדין הוא יהיה הכהן הראש, ואהרן בחינת החסד נכנע תחתיו כמו שאיתא בזוה"ק (ריש פרשת קרח). ובאמת חלילה מהיות דבר זה וצריך לאכללא שמאלא בימינא להגביר מדת החסד ולהמתיק הדין בו, ואז הוא טוב מאוד. ועל כן אמר, ואהרן מה הוא שהוא בבחינת "מה" הטוב מאוד, ולמה תלינו עליו. ועבור כל הנזכר קראו הכתוב כאן איש האלהים. כי איש פירישו בעל ואדון וזה איש האלהים שהיה כח בידו להמתיקו ולכללו ברחמים גמורים בכדי שימשך על ידי זה כל בחינת הברכה והטובה לעולם בבחינת טוב מאוד. וזה אומרו אשר ברך משה איש האלהים כלומר לפי שהיה איש האלהים המתיק כל הדינים ברחמים והמשיך הברכה אל כל ישראל כדבר האמור.