Chasidut על שמות 18:18

הקדמה שניה, פירש רש"י בפרשת יתרו (שמות כב כ), על דיבור הראשון אנכי ה' אלקיך וכו' (ד"ה אשר), לפי שהיו שומעין קולות הרבה באין מן השמים ומן הארץ ומד' רוחות, אל תאמרו ח"ו הרבה רשויות יש, עכ"ל. הרי מבואר דהתורה ניתנה מלמעלה ומלמטה ומד' רוחות. ולכאורה קשה למה זה, הרי לא עביד קב"ה ניסא למגנא, והיו די אם היו שומעין הקול ממקום אחד, ולא היה מקום לטעות לומר שח"ו הרבה רשויות יש שיצטרך להזהיר על ככה. והתירוץ לזה, כי חכמתו ית"ש חייבה שהתורה הקדושה שילמדו ישראל ויקיימו, ישפיע לכל מקום למעלה ולמטה ולכל הצדדים ועברים, לכך גזרה חכמתו ית"ש שהתורה הקדושה יבא מכל מקום, שאין שום דבר יכול לפעול רק למקומו אשר בא משם ולשרשו. ויש להבין דמשום זה לא היה צריך שיבא התורה מכל מקום לישראל, רק בזה שנשפע אז התורה לכל מקום, יפעל פעולתה בכל מקום אשר התורה שם, ולישראל יבא להם רק ממקום אחד, כדי שלא יוכלו לטעות חס ושלום. אבל התירוץ האמיתי, דכל זמן שהוא במקומה אין יכול לפעול, רק כשהוא נבדל אם משפעת לשורשה כנ"ל בהמטר. והנה שורש התורה הקדושה מאורות העליונים נאצלים ולא נבראים, כאמרם ז"ל (ב"ר י"ז ה') נובלות של חכמה עליונה תורה, וכמו שפירש במגלה עמוקות עם נבל ולא חכם (דברים לב ו), ותרגום אונקלוס עמא דקבילו אורייתא כו' ולא חכימי. והיא פליאה נשגבה משום דקבלו אורייתא, נקראים עם נבל ח"ו. ופירש הוא ז"ל, על פי אמרם ז"ל הנ"ל דהתורה הוא נובלת של חכמה עליונה, והיינו עם נבל שקבלו הנובלת. ואני הוספתי נופך, דהתורה הוא נובלת החכמה העליונה על דרך משל, כמו שנמסרין אבן טוב, והנסירה ממנו מאיר גם כן, אבל הנסירה כנגד האבן טוב עצמו, הוא כקוף בפני אדם. כן המדבק עצמו בתורה לבד, מדבק עצמו בנובלת. אבל המדבק עצמו בתורה וביראה, הוא מדבק עצמו בחכמה העליונה, ומקרא מפורש הוא (איוב כח כח) הן יראת ה' היא חכמה, וכתיב (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת ה'. והיינו עם נבל ולא חכימי והוא העיקר, דכתיב (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה. ועל פי המגלה עמוקות פירש הצדיק והקדוש מו"ה יצחק מלובלין זצק"ל מה שאמר יתרו למשה נבל תבול (שמות יח יח), דהיינו הטרדה יטריד אותו מהדבקות בחכמה עליונה, ולא ישאר רק בנובלת שהוא התורה. ונחזור לענינינו, דהתורה שרשה בחכמה העליונה, וכשהוא בשורשה הוא כמעט ביטול המציאות, דשרגא בטיהרא מאי מהני ואינה יכולה לפעול פעולתה, וכשהיא נשפעת לאיזה מקום רק בכח ולא יצאה לפועל הגילוי, עדיין הוא רק כח היולי ואינה יכולה לפעול פעולתה, לכך היתה צריכה להגלות מכל מקום לישראל, ואז משפעת תורת ישראל לכל מקום, והבן זה כי נכון הוא מאד בס"ד.

וכי יהיה באיש חטא משפט וכו' (דברים כא כב). רמז הפרשה הנ"ל על פי מה שאמרו רז"ל במדרש, שאין לך כל צדיק וצדיק שאינו רואה את אדם קדמאה בעת פטירתו, והצדיק מתלונן עליו ואומר לו עבורך הגיע לי כל הצער הזה, והוא עושה עמו חשבון באומרו אני חטאתי חטא אחד, ואתה שים על לבך אפילו היותך צדיק כמה וכמה מן החטאים עברו עליך. והנה התורה הזהירה לאדם (ויקרא יט ב) קדושים תהיו, קדש עצמך במותר לך (יבמות כ' ע"א), ולכאורה למה היתה כזאת כיון שהוא מותר, הלא אכול ושתה וכל התענוגים אשר מצאה ידו. אך הוא להיות על ידי שנהנה מתענוגי עולם הזה אשר בהם מעורב טוב ורע מקליפת נוגה, אזי מקבל גופו זוהמא בהתענגו שלא לשם שמים, ולזה צריך עכול הגוף אחר כך בעת אשר ישוב פקדונו לבעל הפקדון. והנה צדיקים שלא נהנו מן העולם הזה, אזי עדיין הם קיימים בגוף ובנפש, כמו שידעת מרבינו הק' שלא נהנה מן העולם הזה, ובא לביתו כל בי שמשי לקדש קדושת היום (כתובות ק"ג ע"א), והגם שאינו קיים לעד בעולם הזה בפני כל בגוף ובנפש, להיות העולם נידון אחר רובו, אף על פי כן קיים הוא, וביותר ענין חנוך ואליהו שנשארו לעד, הלא תראה שאפשר ואפשר לו לאדם לקדש עצמו שישאר קיים בגוף ונפש, הגם שנקנסה קנס לכל תולדות אדם הראשון. על כן לא יאמר האדם למה לי להפריש עצמי מתענוגי עולם הזה, הלא בין כך ובין כך מוכרח אני לילך בדרך כו' בעבור חטא האדם, הלא טוב לי על כל פנים ליהנות מהעולם הזה בהיתר מה שאפשר, ויוכיח סברתו מאיזה צדיק שהכירו שהיה פרוש מתענוגים והלך בדרך וכו', ואם כן מקרה אחד כו'. לזה באה התורה הק' ברמיזותיה לבטל הסברא הפחותה הזאת, ואמרה וכי יהיה באי"ש (חשוב הצדיק הנקרא אי"ש) חטא משפט וכו'. (חטא לפי פשוטו לא יצדק, דהוא שוגג. גם משפט מות והומת הוא כפל לשון. ע"כ לפי הרמז הכי קאמר וכי יהיה באיש צדיק חט"א משפט מות, ר"ל חסרון משפט מות שכל העולם מכירין במעשיו שהיה צדיק גמור, ולא נהנה מן עולם הזה ביתרון אפילו בהיתר, ואף על פי כן והומ"ת שגם עדיו הגיע הכוס שרבים שתו), ותלית אותו על עץ (ור"ל כשתראה כזאת יתרצה בסברתך לתלות העדרו על עץ שאכל אדם הראשון, ואם כן הדבר הוא בהכרח מקרה אחד לצדיק וכו', על זה באה אזהרת התורה) (דברים כא כג) לא תלי"ן נבלתו על עץ, (תל"ן מלשון תלונ"ה, נבלתו מלשון נב"ל תב"ל (שמות יח יח), ר"ל לא תתלונן העדר גופו שנפל ממנו הוא עבור העץ), כי קבר תקברנו וכו', (יש במשמעות הזה ב' פירושים ולכולם רמזה התורה, א' כי קבר תקברנו ביום ההוא, ר"ל בודאי תמצא עון לקבורתו ביום ההוא, דהיינו הימים שהיה בעולם והנה היו כמה שמתו בעטיו של נחש, ואם כן י"ל שגם הצדיק הניכר לו היה כך, ולזה בודאי יש לתלות על סיבת העץ. גם לזה רמזה התורה בפירוש הב' כי קבר תקברנו ביום ההוא, דר"ל אם באמת היה צדיק גמור וגם לא נהנה ביתרון ההיתר, הנה בודאי קבורתו לא תהיה רק ביום ההוא לעיני העולם, להיות העולם נידן אחר רובן, אבל הוא חיה יחיה בגוף ונפש כענין רבינו הקדוש). כי קללת אלקים תלוי, ר"ל הקללות שקלל השי"ת וקנס לדורות אדם הראשון, תלוי בתנאי שאפשר לאדם מצד הבחירה להיות כחנוך ואליהו, או כדמיון רבינו הקדוש, או כר' אחי בר יאשיה (שבת קנ"ב ע"ב), ובהיותך יודע כל זה על כן אזהרה היא לך ולא תטמא את אדמת"ך, (היינו חומר גופך קרוץ מאדמה בהשביעך מרורות מתענוגי העולם) אשר י"י אלקיך נות"ן לך, (ר"ל שנתן אותו ברשותך ותוכל לצחצחו כזהר הרקיע שיהיה גם הוא לאלקינו, והבן:

ולהבין מלת לאמר הנאמר כאן שאין לו פירוש. נראה על פי מה שכתב הרב המובהק בעל ספר מעשה ה' במה שאמר יתרו למשה (שמות י"ח, י"ח-י"ט) נבל תבול וגו' כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך וגו' איעצך ויהי אלהים עמך וגו'. פירוש אם אתה עושה הדבר הזה לבדך במה שאתה יושב לבדך לשפוט את העם בלתי צויית הקב"ה אליך בזה, הנה כבד ממך הדבר. כי אם היית מצווה בזה מאתו וברשותו. אז היתה עזרתו אליך ובקל היית עושהו אבל לא תוכל עשוהו לבדך בלתי צויית אלוה בזה. על כן איעצך ויהי אלהים עמך. ופירוש שיסכים עמו יתברך בזה ואז תוכל עשוהו. ועל כן ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו'. כלומר תראה אם יעכב הקב"ה לך למנות שופטים או לא. ועל כן סיים (שם שם, כ"ב-כ"ג) וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם הזה וגו'. כלומר אתה תבחר ותקרב ראשי אלפי ישראל בכדי להקל מעליך. ואך אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים כלומר אם תעשה אתה לבדך כל הדבר הזה שאתה רוצה להשליך עליהם, ואך וצוך אלהים שהוא יצוה לך שדוקא אתה לבדך תעשה, ויעכב על ידך מניית דיינים. אז ויכלת עמוד וגם כל העם הזה וגו' כי הוא יסייעך וכו'.