מדרש על שמות 18:18

ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם (דברים א, יא): הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְמַנָּה חָכָם אוֹ דַיָן עַל הַצִּבּוּר, מַהוּ שֶׁיְהֵא מוּתָּר לוֹ לָדוֹן לְעַצְמוֹ. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כג, יג): וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנוּ. וּמַהוּ וְהוּא בְאֶחָד, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן וְחוֹתֵם לְעַצְמוֹ. אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן וּמַהוּ חֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת, וְלָמָּה אֱמֶת, אֱמֶת יֵשׁ בּוֹ שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת, אָלֶ''ף רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת, מֶ''ם אֶמְצָעִית, תי''ו סוֹפָן, לוֹמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים. רַבָּנִין אָמְרֵי בּוֹא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְמַנָּה משֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶן אֵינִי יָכוֹל לִשָֹּׂא אֶת מַשָֹּׂאֲכֶם לְעַצְמִי אֶלָּא מַנּוּ לָכֶם דַּיָּנִים שֶׁיִּהְיוּ דָנִין אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, יג): הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, צְרִיכִין הַדַּיָּנִין שֶׁיְהֵא בָּהֶן שֶׁבַע מִדּוֹת, וְאֵלּוּ הֵן (דברים א, יג): חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וִידֻעִים, וְאַרְבַּע כְּמוֹ שֶׁכָּתַב לְהַלָּן (שמות יח, כא): וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו', הֲרֵי שֶׁבַע. וְלָמָּה לֹא נִכְתְּבוּ שֶׁבַע כְּאֶחָת, שֶׁאִם לֹא נִמְצְאוּ מִשֶּׁבַע מֵבִיא מֵאַרְבַּע, וְאִם לֹא נִמְצְאוּ מֵאַרְבַּע מֵבִיא מִשָּׁלשׁ, וְאִם לֹא נִמְצְאוּ מִשָּׁלשׁ מֵבִיא מֵאֶחָד, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (משלי לא, י): אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא. (דברים א, יג): וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם, וַאֲשִׂמֵם כְּתִיב. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לָהֶן משֶׁה אִם אִי אַתֶּם נִשְׁמָעִים לָהֶם, אַשְׁמָה תָּלוּי בְּרָאשֵׁיכֶם. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לַנָּחָשׁ הַזֶּה שֶׁאָמַר הַזָּנָב לָרֹאשׁ עַד מָתַי אַתָּה מִתְהַלֵּךְ תְּחִלָּה, אֲנִי אֵלֵךְ תְּחִלָּה, אָמַר לוֹ לֵךְ, הָלַךְ וּמָצָא גוּמָא שֶׁל מַיִם וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹכָהּ, מָצָא אֵשׁ וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹכוֹ, מָצָא קוֹצִים וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹכָן, מִי גָרַם לוֹ עַל שֶׁהָלַךְ הָרֹאשׁ אַחַר הַזָּנָב. כָּךְ כְּשֶׁהַקְּטַנִּים נִשְׁמָעִים לַגְּדוֹלִים הֵם גּוֹזְרִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְהוּא עוֹשֶׂה, וּבְשָׁעָה שֶׁהַגְּדוֹלִים מְהַלְּכִין אַחַר הַקְּטַנִּים נוֹפְלִים לְאַחַר פְּנֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְכַלָּה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ וְנִתְפַּחֲמוּ יָדֶיהָ, אִם מְקַנַּחַת הִיא אוֹתָם בַּכֹּתֶל הַכֹּתֶל מִתְפַּחֵם וְיָדֶיהָ אֵין מִתְנַקּוֹת, וְאִם בִּפְסֵיפָס הַפְּסֵיפָס מִתְפַּחֵם וְיָדֶיהָ אֵין מִתְנַקּוֹת, וְאִם מְקַנַּחַת הִיא בִּשְׂעָרָהּ, שְׂעָרָהּ הִיא מִתְנָאָה וְיָדֶיהָ מִתְנַקּוֹת. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִין לִגְדוֹלֵיהֶם וְאֵין גְּדוֹלִים עוֹשִׂים צָרְכֵיהֶם, אַשְׁמָה תְּלוּיָה בְּרֹאשָׁם שֶׁל גְּדוֹלִים, וְאִם לָאו תְּלוּיָה בְּרָאשֵׁיהֶן שֶׁל עַצְמָם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִשְׁמָעִים לִגְדוֹלֵיהֶם וְאֵין גְּדוֹלֵיהֶן עוֹשִׂים צָרְכֵיהֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (ישעיה ג, יד): ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו, וְכָל כָּךְ לָמָּה שֶׁמַּשְֹּׂאוֹי שֶׁל צִבּוּר קָשֶׁה וְאֵין אָדָם יָחִיד יָכוֹל לִשָֹּׂא מַשָֹּׂאָן שֶׁל צִבּוּר בְּעַצְמוֹ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי משֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים לֹא הָיָה יָכֹל לָשֵׂאת מַשְֹּׂאוֹי שֶׁל צִבּוּר לְעַצְמוֹ, מִנַּיִן (דברים א, ט): וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא וגו', בְּאֵיזוֹ עֵת, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּעֵת יִתְרוֹ, מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (שמות יח, יח): כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ. רַבִּי חִיָּיא אָמַר בְּעֵת מִתְאוֹנְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, יד): לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה וגו'. (במדבר יא, יב): הֶאָנֹכִי הָרִיתִי וגו'. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה אָמַרְתָּ (ישעיה מו, ג): הָעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן וגו', אַתָּה נָאֶה לְךָ לִטְעֹן אוֹתָן, אָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִטְעֹן עֲשָׂרָה כַּיּוֹצֵא בָכֶם, וְלָמָּה אֵינִי יָכוֹל לָשֵׂאת אֶתְכֶם, שֶׁה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם עַל גַּבֵּי דַיָּנֵיכֶם, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים א, י): ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם.

נבל תבל ר' יהושע אומר יהללו אותך ויקנתרו אותך: ר' אלעזר המודעי אומר ינבלו אותך וינשרו אותך כתאנה זו שעליה נושרין וכן הוא אומר (ישעיה ל"ד ד') כגבול עלה מגפן וכנבלת מתאנה: אתה. זה משה: גם. זה אהרן: העם הזה אשר אתך. אלו שבעים זקנים כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר אתה זה משה: גם זה אהרן: העם הזה אשר אתך אלו שבעים זקנים: כשהוא אומר וגם זה נדב ואביהוא: כי כבד ממך הדבר. אמר לו הסתכל בקורה זו כשהיא לחה כל זמן שבני אדם נכנסין תחתיה אחד אחד אין יכולין לעמוד בה: שלשה וארבעה יכולין לעמוד בה לכך נאמר כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדיך:

דָּבָר אַחֵר, וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יט, כה): לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעֲרִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כא, יא): בַּעֲנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי, עֲמָלֵק וְיִתְרוֹ הָיוּ בְּעֵצָה עִם פַּרְעֹה, כְּשֶׁרָאָה יִתְרוֹ שֶׁאִבֵּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֲמָלֵק מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא תּוֹהֶא וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב לְמַעְלָה (שמות יז, יד): כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, וְאַחַר כָּךְ וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, אָמַר אֵין לִי לֵילֵךְ אֶלָּא אֵצֶל אֱלוֹהַּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִנַּיִן אַתָּה לָמֵד שֶׁעֲמָלֵק וְהַמִּדְיָנִים צָרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כב, ז): וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן, וְכֵן (שופטים ו, ג): מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם. וְכֵן בִּלְעָם הָרָשָׁע אוֹמֵר (במדבר כד, כ): וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק, שֶׁלֹא חָזַר בּוֹ, וּכְשֶׁרָאָה לְיִתְרוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה מָה אָמַר (במדבר כד, כא): וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי, מָשָׁל לְצַיָּד שֶׁהָיָה צָד צִפֳּרִים, צָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה, בָּא לָצוּד אֶת הַשְּׁנִיָּה הָלְכָה וְיָשְׁבָה לָהּ עַל אִיקוּנִין שֶׁל מֶלֶךְ, עָמַד לוֹ הַצַּיָּד תּוֹהֶא בָּהּ, אָמַר לָהּ אִם אֶזְרֹק עָלֶיהָ אֶבֶן, אֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי, וְאִם אֶתֵּן אֶת הַקָּנֶה מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹא יִגַּע בָּאִיקוּנִין שֶׁל מֶלֶךְ, אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֹמַר לָךְ, אֶלָּא לְמָקוֹם יָפֶה בָּרַחְתָּ וְנִפְלַטְתָּ. כָּךְ בִּלְעָם רָאָה לְיִתְרוֹ וַעֲמָלֵק בָּעֵצָה, עָמַד עַל עֲמָלֵק וּמָחָה שְׁמוֹ, בָּא לִרְאוֹת יִתְרוֹ מְצָאוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אָמַר לוֹ לְמָקוֹם יָפֶה בָּרַחְתָּ, הֱוֵי (במדבר כד, כא): אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ כְּאַבְרָהָם, הֱוֵי: לֵץ תַּכֶּה, זֶה עֲמָלֵק. וּפֶתִי יַעֲרִם, זֶה יִתְרוֹ. (משלי יט, כה): וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן, זֶה משֶׁה, שֶׁהוֹכִיחוֹ יִתְרוֹ כְּשֶׁרָאָהוּ יוֹשֵׁב וְדָן אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל הַיּוֹם, אָמַר לוֹ (שמות יח, יד): מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, (שמות יח, יח): נָבֹל תִּבֹּל, אָמַר לוֹ מִדַּעְתִּי לֹא תַעֲשֶׂה כֵּן, אֶלָּא הִמָּלֵךְ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יח, יט): וְעַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (שמות יח, כד): וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְחֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.