Chasidut על שמות 19:14

מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך וגו' (שמות יט יד), ותשובת משה כי יהיה להם דבר בא אלי וגו' (שמות יט טז). הנה הדקדוקים רבו כמו רבו, כפל השאלה והתשובה אינו מובן מה חידש מה שלא מובן. גם י"ל בתיבת להם דהוא לשון רבים ובא לשון יחיד, והפשוט ידוע, וגם דברי הזוהר (ח"ב ע"ח ע"א) ידועים. גם ושפטתי וגו', הוא מיותר דכבר נכלל, דהא כיון שביאם אליו הוא שופט. ועוד והודעתיו וגו', גם כן אינו מובן דהודעה הוא ענין אחר. ועוד קשה כי אינו על ראשון ראשון. ועוד קשה מדוע אתה יושב לבדך נעדר התשובה. וכדי ליישב כל זה, אקדים מה שכתבתי בתשובתי הארוכה (בשו"ת השיב משה סי' ס"ו) בעד אחד שהעיד לאשה עגונה כשהיה נוגע, והנה דעת לנבון נקל כי טרחת המשפט קבלת הטענות ובירורם, וקבלת עדות, ודין וחשבון ובירורם, ועומק הדין. אבל אם נעשה על פי הדבור זה זכאי, אין צריך לכל זה כי בשעה אחת יוגמרו אלף משפטים, ובפרט לגבי משה ודאי דמילתא זוטרתא היא. והנה קיימא לן הדיינים יושבים ובעלי דינים עומדים, והדבר מבואר בגמרא (סנהדרין דף י"ט ע"א) בינאי מלכא שאמר לו שמעון בן שטח כי לפני השי"ת הוא עומד (מובא באלשיך). ואם כן לפי זה יש להתבונן למה לא יעמדו הדיינים, הכי כבוד אלקים קל בעיניהם חלילה, ואדרבה הסברא נותן להיפך ובפרט דהם צריכין להשפעה אלקית. וצריך לומר על פי הגמרא (מגילה כ"א ע"א) כתוב אחד אומר (דברים ט ט) ואשב בהר, וכתוב אחד אומר (דברים י י) ועמדתי וכו'. קשות בישיבה וכו'. וידוע דעומק הדין לאו דבר קל הוא, כמו שאמרו רז"ל (פסחים נ"ד ע"ב) כי עומק הדין הוא מהדברים שאין הבריות יכולין לעמוד עליו. והנה אם לא היו רק הודעה, ראוי היו לו לעמוד, ולזה הקשה יתרו שני קושיות ממה נפשך מדוע אתה יושב לבדך לעם הכבד הזה, וגם שביחיד מצוי הטעות, ואם לבדך מורה שהוא דבר אלקי, למה אתה יושב. וקשה קושיא השני ממה נפשך, וכל העם נצב עליך מורה שהוא לפני האלקים, ומבוקר עד הערב מורה שהוא כפשוטו, דאם לא כן לא היו צריך זמן רב. והשיב משה ראשונה על זלזול כבודן, להורות כי זה נכבד מאד בעיניו עד שהשיב על זה ראשון, והיא מופת שתשובתו אמיתית ואמר כי יבא אלי העם לדרוש, ולכך נצבים לפי ששלהם אין קשה רק ששומעין ממני חתוך הדבור, אבל עלי לחקוק, וקשות מיושב. ולמה לבדו, לזה אמר כי יהיה להם דבר בא אלי, כפירוש הזוהר (וז"ל: בא אלי וכו', רוח קודשא דהוי אתי לגביה, וביה הוי ידע ולא אצטרך לכל דא לאסתכלא ולעיינא, אלא לפום שעתה הוי ידע משה, עד כאן). אך דמכל מקום צריך אני לידע טעמו של דבר כדי להורות מכאן ולהלן, אם כן היינו קשות, והיינו ושפטתי והודעתי, מה שאין כן השופט לבד, והבן. או יאמר, כי לעין הראות צריך להתנהג בדין, כיון שתורה יבקשו מפיהו וכן יתנהג לעולם, וזה שאמר ושפטתי רק בין איש וגו', היינו לעיניהם כי משפט יקרא ששוקל בדעת, אבל באמת הוא רק הודעה, וזה והודעתי וגו', והבן זה. או יאמר והודעתי וגו', ר"ל מאחר שאני מודיע חקי התורה, צריך להתנהג כדין תורה הפשוט. ועל זה השיב יתרו כי גם זה כבד מאד ללמוד ולדין כאחד לעם כזה, על כן איעצך וגו' והזהרת אתה והם ידונו, כל זה נכון מאד בס"ד.

וירד משה מן ההר אל העם. פרש"י מלמד שלא היה פונה לעסקיו כו'. יש לתמוה מה בא ללמדנו ומה העסקים שהיה לו למשה רבינו. אמנם הנה כתיב ישמח משה במתנת חלקו כי זהו טוב לבו ונדבת רוחו של משרע"ה רעיא מהימנא אף כי ידע והבין כל שרשי המצות וסודות התורה במעלה מעלה כי שרש נשמתו היה כולו טוב בלי שום תערובו' רע כלל. מ"מ לא התרשל בעבור זה מללמד לישראל כל התורה בעמקי סודותי' כאשר למד מפי הגבורה. וזה במתנת חלקו ר"ל גם חלקו נתן לישראל כנ"ל וילמדם כל הסודות בכל פרטי המצות אולי יכוננו. ולפ"ז אתי שפיר מ"ש (בפ' בא) ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו ופרש"י אף משה ואהרן כן עשו. הלא קשה וכי ס"ד שמשה ואהרן לא יעשו הפסח. אבל יאמר כי בנ"י עשו בכוונת הפסח כאשר צוה ה' את משה ר"ל כוונו בכל הכוונו' בעשיות הפסח כמו שנאמר למשה מפי הגבורה.ואיך היה להם כח כזה מי יבא אחרי משה בהשגה גדולה כמוהו וזהו שמסיים אף משה ואהרן כן עשו. לכוון בשעת עשיית הפסח בשם כל ישראל ולכן נקל להם לעשות בכוונה כזו כי הצדיקים האלו הרימו אותם. כי כן הוא בעת עשיית הצדיק איזה מצוה מרים עמו כל בנ"י הנלווים אליו וכן בכל תורה ותפלה מעלה אותם עמו וז"ש מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ר"ל לגודל כוונות הגבוהות שהם עסקיו רק אל העם לצורך העם כנ"ל בשם כל ישראל:

וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור. תיבת והנה לכאורה מיותר, ונראה על דרך אומרם ז"ל (מכילתא בחודש השלישי) בפסוק (שמות י"ט, י"ד) וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו כלל כי אם מן ההר אל העם וכו'. וכן כאן העיד הכתוב בראובן כי לא חישב כלל על מעשהו ומלאכתו בבית רק תיכף אחרי עסקו בשקו ותעניתו בתשובה על חטאו כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ד, י"ט), שב אל הבור לראות את שלום יוסף ומה הגיע אליו ועל כן מתמה הכתוב כי הנה בזמן קטן תיכף שב אליו למען הצילו להשיבו וכבר והנה אין יוסף בבור אף בזמן קטן כזה לא מצאהו.