Chasidut על שמות 19:23

ויאמר ה' אל משה רד העד בעם כו' ויאמר משה אל ה' כו' ויאמר אליו ה' לך רד (שמות יט, כא-כד). והנה רש"י ז"ל מפרש שמזרזין כו'. והנראה כך, דהנה משה רבינו עליו השלום היה מאמין בדברי הבורא יתברך באמונה גדולה ושלימה והיה מקיים דברי הבורא יתברך תיכף כששמע הציווי מפי הבורא יתברך בזריזות גדול. והנה משה רבינו עליו השלום היה סבור כמו שהוא מאמין לדברי הבורא יתברך ואינו עובר על דבריו כן האמונה וההנהגה בלב כל איש ישראל. ובאמת אין אנו במדריגה גדולה כמשה רבינו עליו השלום אשר ידעו ה' פנים אל פנים כו', והיה רואה תמיד כל עת גדולת הבורא יתברך שמו והיה לו אמונה חזקה לשמור הציווי אשר יצא מפי ה' ושלא לעבור חס ושלום על רצונו, כי היה תמיד דבוק בה' והיה במדריגה גדולה. וזהו הרמז בפסוק הנ"ל ויאמר ה' אל משה רד העד בעם כו' ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות כו' כי אתה העדותה וגו', כלומר משה אמר אל ה' למה אשוב לומר עוד להם כיון שצוית להם פעם אחד בודאי לא יעברו על דבריך, כי זה היה זר בעיני משה שיהיה אדם בעולם שיעבור על ציווי הבורא יתברך, כי משה היה במדריגה גדולה והיה סבור שאי אפשר לאדם בעולם שיעבור על ציווי הבורא יתברך. וזהו ויאמר אליו ה' לך רד כו', השם יתברך אמר למשה אתה במדריגה גדולה ואתה תמיד דבוק אלי לכך קשה לך איך אפשר לעבור אדם על ציווי שלי. לך רד, כלומר רד ממדריגתך ותראה שבמדריגה התחתונה יכול אדם לעבור על ציווי שלי ולכך לך פעם שנית והעד בם:

אך להבין מהו עניין הרחמנות שמרחם על הרשעים ונותן להם בעולם הזה מה הרחמנות הוא זה אך הענין הוא כי עולם הוא מלשון העלם שהבורא ברוך הוא מתעלם בכל דבר ומצמצם את עצמו כביכול לכל אדם כפי שמשגת חכמתו יתברך שהוא יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח שנשמת כל אחד מישראל יקרה בעיניו מאוד ורואה הבורא ברוך הוא בהשגתו המובדלת ומוסתרת מבני אדם עד שאף משה רבינו ע"ה ביקש הודיעני נא את דרכיך ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכו' ז א) מפני מה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו והשיבו וחנותי את אשר אחון וכו' ורחמתי את אשר ארחם כי איך אפשר להשיג דעתו שהוא אין סוף ב"ה ולכן מה שנותן לבני אדם לאחד נותן חכמה ולאחד גבורה ולאחד עשירות ולאחד עניות הכל הוא לפי שראה בחכמתו יתברך שבחי' ההיא צורך אל האדם ההוא דוקא וממנה יוכל להתקרב ולדבק את עצמו אליו ולאחר בחינת האחרת הכלל הוא כי בכל דבר מתעלם אלהותו יתברך ומצמצם א"ע כב"י בדבר ההוא כי לית אתר פנוי מיניה ומכל מדה שהשי"ת מודד לו יתקרב דוקא אצלו מתוכה כי שם הוא התעלמות אלהותו ית'. וזהו בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד (שם נד א) וכו' כמאמר הבעל שם טוב נבג"מ ובקשתם משם את ה' אלהיך (דברים ד, כט) משם דייקא מבחינה שאתה שם ואף רחמנות הרשעים בדרך זה כי הרחמנות הוא הלבוש שבו מצמצם אלהותו יתברך כי הרחמנות הוא נמשך מלמעלה חיות מהבורא ברוך הוא וכשבא אליהם הרחמנות נכנס החיות בקרבם והוא אלהותו יתברך שנתצמצם אליהם כביכו"ל באולי ישובו כי כך ראתה השגחתו יתברך שכך הוא הצורך לפי בחינתו נמצא כי הרחמנות הוא על חלק נשמתו שמא יחזיר בתשובה ואין חילוק בין עניות ועשירות הכל הוא רחמנות לכוונה האמורה וזהו מה שאמרו (סנהדרין קב א) תפס הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך פירוש בבגדו בלבושיו שהוא מדריגתו השפלה שם גם כן צמצום אלהותו יתברך באולי ישוב וזהו שאמרתי לעולמי מה שבראתי באמירה בחינת עולם הוא ד"י שיהיה התחברות דלי"ת ליו"ד והוא על ידי בחינת העלם מה שהבורא ברוך הוא מסתתר בהן. ולפעמים הרשע רוצה לעבור עבירה ויש לו כמה מניעות הוא גם כן צמצום אלהותו יתברך באותו המניעה באולי ישוב ממנה וזהו הטיבה ה' לטובים בבחינה הנקרא טוב גו' והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון ר"ל שאף את פועלי האון יוליכם ה' מה שמונע אותם בשעה שהם פועלי האון ומ"מ הבחירה בידם והבן. ונודע שאין הרשעים פוגמין באותיות י"ה שהוא מקור התשובה כנודע רק באותיות ו"ה שהם בהתגלות כי העולם נברא באותיות י"ה נמצא שהן למעלה מן העולם והן מקום התשובה לכן התשובה היא תיכף כהרף עין שלא יאחר זמן התשובה כי התשובה היא מן הדברים שקדמו לעולם ונמצא שהוא למעלה מן הזמן ואינו בהתחלקות כדברים הנבראים בבריאת העולם. וזהו כי ביה ה' צור עולמים שאין העולמים נחשבים לפניו ככלום שיהיה לו צורך בהן ח"ו כאמור שהוא שלם בכל מיני השלימות שהרי בחצי השם נבראים ר"ל כוונת הבריאה היתה שיתקרבו לבחינת י"ה על ידי התשובה והיו נמשכין והולכין כי יש גבול הקדושה כמ"ש (שמות יט, כג) הגבל את ההר וקדשתו והרשעים רוצין לצאת מגבול הקדושה עד שאמר לעולמו די פירוש שנמשכין והולכין חוץ לגבול הקדושה ולא היה להם מקום אחיזה לשוב עד שאמר לעולמו הוא לשון העלם כאמור שמסתתר ומתעלם בכל ענייניהם בכדי שיבאו על ידי זה לבחינת ד"י שיוכלו להמשיך בתוכם חיות מבחי' יו"ד כאמור. וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור וגו' (ירמיה ט, כב) כי כשיאמין האדם כי כל המדות מודדין לו למען יתקרב מהם אליו יתברך בודאי לא יאמר החכם שהוא חכמתו ולא הגבור שהוא גבורתו וכן העשיר וכו' כי אם הבורא ברוך הוא מדד לו המדה וצמצם אלהותו בהמדה למען יהא לו בנקל להתקרב אליו וזהו אל יתהלל בחכמת"ו בגבורת"ו בעשר"ו דייקא כי אם בזאת וגו' ר"ל בא' מכל אלו מה שנמצא אתו יתהלל השכל וידוע אותי. וזהו אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד, ו) ואת אחרונים אני הוא כי בהקב"ה אי אפשר לקרותו לא ראשון לבד ולא אחרון לבד כי הוא אינו בהתחלקות כדברים הנבראים רק הוא ראשון ואחרון כאחד ולא היה צריך לבריאות העולמות רק לבחינה זו בראו כי את אחרונים ר"ל אפילו את אחרונים שהן בסוף המדריגה אפילו הרשעים אני הוא צמצם אלהותו שם הוא שהוא מצד טובו ורחמנותו כאמור וזהו נקרא בחינת אני כי לשון אני הוא בחינת התגלות כי אי"ן הוא בחינת התכסות וזה הבחינה שהבורא ברוך הוא מצמצם א"ע בזה העולם הוא בערך התגלות נגד בחינת אי"ן שלמעלה אף שגם זה הוא בחינת התעלמות כאמור מכל מקום נגד בחינת שלמעלה הוא התגלות ונקרא אני כי בכל דבר צריך להאמין ששם הוא גילוי שכינתו כאמור. וזהו אם (אין) אני לי שאין לי האמונה שבחינת אני הוא לי בכל הנהגותי כאמור מה אני ואם לא עכשיו אימתי כי התשובה צריכה להיות תיכף מחמת שאינה בהתחלקות ובזמן וצריך שלא להכניסה בזמן כי זה בודאי אינה תשובה אף שידמה לו לתשובה. ואף מה שבאין לאדם מחשבות הן בשעה שלומד או מתפלל או בשאר היום לפעמים אף איזה מחשבות שאין רצונו בהם הוא כי המחשבה העליונה מצמצמת ומתלבשת א"ע בהמחשבה ההיא ואז יחרד האדם מה הוא הענין המחשבה ויראה להעלותה כפי בחינת וענין המחשבה ההיא כי בודאי חטא בכיוצא בזה בהרהור או במעשה או אפשר בגלגול הקודם ועכשיו באתה לתקנה לכן יאמין באמונה שלימה כי המחשבה העליונה מצמצמת את עצמה ונתלבשה בענין מחשבה הזאת ויראה לתקנה וידבק את עצמה למעלה לשרשו ומפריד הרע והטוב נתדבק בשרשו בעולם המחשבה שאין שם רע ואם היו עובדים את הבורא ברוך הוא בדרך זה בודאי היו עובדין אותו יתברך עבודה תמה והיו הולכין בדרך השי"ת.