Chasidut על שמות 19:24

ובזה נבוא בביאור הכתוב, והוא כי הנה כבר כתבנו למעלה בפסוק הנה אנכי שולח את כל מגפותי אל לבך וגו' שזאת היתה המגפה אשר הגיף ה' את פרעה במכה זו שתגיע המכה אל לבו להיות מתקשה ומתחזק נגד אלהי כל הארץ שאף בראותו דבר ברור שבודאי מאת ה' נהיתה ואין כזאת בשום אופן בשום טבע ומזל וחרטום ומכשף, אף על פי כן יעמוד קשה כאבן לעבור את פי אלהים להמרות בו שלא לעשות רצונו לשלח את ישראל והוא מכה שאין אחריה מכה ועל כן נאמר בה כל מגפותי עיין שם. ואמנם הנה חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז רפ"ה) בפסוק (שמות י"ט, כ"ד) ויאמר אליו ה' לך רד וגו' העד בהם פעם שנית שמזרזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה וכו'. ועל כן אחרי הכבדת הלב במכה שלפני זו היא מכת ברד האמורה בסוף פרשה שלפניה אמר לו עתה כי אף שהתרית בו אז קודם מכה שלפניה, עוד צא והתרה בו גם עתה בשעת מעשה ואמור לו כי אני הכבדתי את לבו פירוש הנה כבר הכבדתי את לבו במכה שעברה, ועתה התרה בו עוד בזה המכה שקשה מכולם שהכבדתי את לבו כי הגיע עתו למנוע התשובה ממנו, ואף אם בעיניו יראה נפלאות ה' אף על פי כן לבבו לא יבין את זאת ויתלה הכל במקרה וסיבות העולם וימרוד בדברי, למען שתי אותותי אלה בקרבו כלומר כי נתחייב לכל המכות שיבואו עליו ועל כן אני מכביד את לבו ונותן לו כח לקבל פורענותו, ועל כן התרה בו בזה אולי ידחוק נפשו ויבוא בתשובה רבה על זה. ועוד ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו' את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם, פירוש כי הנה שתים רעות עשיתי למצרים. א', מה שעשיתי צחוק מהם כי אם היו באין המכות אליהם ולא היה הכבדת הלב עמם, היו רפואה להם. אבל כשבאו עם הכבדת הלב אז כל המכות כצחוק והיתול המה כדמיון הרופא שמקיז דם לאדם שלא לרפואה כי אם להוציא דמו ממנו בחנם, שהוא רק ללעג ולקלס. והב', גוף המכות והיסורין שבא עליהם. וזה אומרו את אשר התעללתי במצרים מה שעשיתי צחוק ולעג מהם. והשנית, ואת אותותי וגו' הם גוף המכות והיסורין. ואמנם זה הכל בהם ובהמונם אבל לא כן בישראל כי לא ימנע הקב"ה התשובה מישראל לעולם וכל יסוריהם אינם אלא לרפואה לזכור על ידיהם לשוב אל ה' היום או מחר.

אַךְ לִפְעָמִים, כְּשֶׁמְּנַשֵּׁב רוּחַ סְעָרָה, אֲזַי הוּא מַבְעִיר הָאֵשׁ מְאֹד חוּץ מִן הַמִּדָּה. כְּמוֹ־כֵן לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמְּנַשֵּׁב בְּהָאָדָם בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, וּמַבְעִירוֹ בְּיוֹתֵר חוּץ מִן הַמִּדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הֲרִיסָה, בְּחִינַת (שמות י״ט:כ״ד): פֶּן יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' וְכוּ', כִּי בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ (חגיגה יג), וְאָסוּר לַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה' מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ לְפִי בְּחִינָתוֹ. עַל־כֵּן כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁבּוֹעֵר בְּיוֹתֵר חוּץ מֵהַמִּדָּה, יֵדַע שֶׁזֶּה בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ"ל.

ג עוד ירמוז הכתוב וכאשר יענו אותו. על פי מאמרם ז"ל (שמות רבה ו', א') כשנתן הקב"ה תורה לישראל נתן בה מצות עשה וכו' ונתן למלך מקצת מצות וכו' עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה וכו' ואמר אני ארבה ולבי לא יסור וכו' עלה יו"ד שבירבה ונשתטחה לפני הקב"ה ואמרה וכו' והרי שלמה עומד ומבטל אותי וכו' אמר לה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטילין וקוצה ממך איני מבטל וכו' עד כאן. והכל להראות שחלילה להתחכם על המקום ברוך הוא, כי אחר שהוא אמר לא ירבה ולא יסורו ודאי גלוי לפניו שאם ירבה יסורו וחלילה וחלילה להתחכם בזה בחכמות כי אין חכמה ואין עצה ותבונה נגדו יתברך. ועל כן כאן שחשב פרעה הרשע ועמו להתחכם על ה' עצות רעות למען ענותו בסבלותם שלא יתרבו כל כך אבל הקב"ה אומר וכאשר יענו אותו כמו שהם חפצים לענותם אבל כן ירבה שהוא דמיון ירבה הנאמר בתורה כלומר אין חכמה ותבונה נגדי ולא תקום עצתם רק עצת ה' היא תקום. וכן יפרוץ. פירוש, גם יפרוץ הוא כמו כן, כי הנביא אמר (בתרי עשר מלאכי א', ד') על מלכות הרשעה, המה יבנו ואני אהרוס. וזה גם כן כמו כן הם יחשבו לבנות אבל לא כחכמתם וכמחשבתם כן יקום כי אם מחשבתי שאני אהרוס בנינם, והריסה בלשון המקרא הוא פרץ כמו (שמות י"ט, כ"ד) אל יהרסו לעלות פן יפרוץ וגו'. ועל כן מחשבות פרעה ותחבולותיו הם דמיון יפרוץ גם כן שהמה יבנו ואני אהרוס כי עוצו עצה ותופר ולה' המלוכה ומושל בגוים. ורמז הכתוב וכאשר יענו אותו כאשר במחשבתם לענות כן ירבה וכן יפרוץ כלומר שירבה ויפרוץ דמיון הדברים ההם כי לא יתקיים מחשבתם את אשר יזמו לעשות וכאמור.