Chasidut על שמות 20:2

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים לג ד). על פי דרש ר' שמלאי (מכות כ"ג:) תורה בגימטריא תרי"א מפי משה, ואנכי (שמות כ ב) ולא יהיה לך (שמות כ ג) מפי הגבורה שמענום. והנה תרי"א מפי משה, משום דשבע מצות גם כן כדאיתא בסנהדרין (דף נ"ז.), ואף דגיד לא איתנו אליבא דר' יהודה, מכל מקום בסברא החיצונה היה דמה דלא איתני, לזה ולזה נאמרה, והכלל הוא להיפך, ובודאי דגם הכלל הנ"ל הוא מקובל ממשה, אם כן הוי צוה משה שיהיה לנו, מה שאין כן אם לא הוי נישנית הז' מצות, והוי קאי במילתייהו בסברתם החיצונה, אם כן לא הוי צוה לנו משה רק תר"ד, והבן. והנה כתב הגאון בעל זרע יצחק במסכת מכות בשם הגאון מו"ה יעקב אביו של הגאון מו"ה העשיל, טעם על התהפכות הסברא, כדי שלא יהיה לשטן שום אחיזה, וז"ל: שלא היו יכול ליתן גיד הנשה בסיני, דאיתא בגמרא (סנהדרין כ"ו ע"ב) שהתורה ניתנה בחשאי מפני השטן שלא יקטרג, ואיתא בזוהר (ח"א ק"ע ע"ב) כי שס"ה מלאכים ממונים על שס"ה לא תעשין, ועל גיד הנשה ממונה השטן, לכן לא ניתן גיד הנשה בסיני, דאם כן היה שם הממונה שלו הוא השטן והיה מקטרג, ולזה הוצרך לשנות ז' מצות, כדי שיהיה לזה ולזה נאמרו, עכ"ל. ודעת לנבון נקל כי הוא שרו של עשו, וכללא דכל השרים, ור"ל שלא יהיה לאומות שום אחיזה (השרים) והבן. ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל תורה ציוה לנו משה, היינו תרי"א, לכך הוא מורשה רק לקהלת יעקב, והמשכיל יבין.

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (שמות כ)

מִיָּד הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ – דַּיְקָא – בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ – דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר הַדִּבְּרוֹת רַק עִמְּךָ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, לֹא יִהְיֶה לְךָ וְכוּ', וְכֵן כֻּלָּם, וְלֹא לְנֹכַח לְיִשְׂרָאֵל, וְהֵם רַק יִשְׁמְעוּ בְּדַבְּרִי עִמְּךָ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ הַבְּחִירָה לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם,