Chasidut על שמות 20:5

ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש וגו' (ויקרא ט ג). ובתוספתא (תורת כהנים פרשת שמיני, ט ג) דרשו, מה ראו ישראל להביא יותר מן אהרן, אלא אמר להם משה, אתם יש בידכם מתחילה ויש בידכם מסוף, בתחילה שנאמר (בראשית לז לא) וישחטו שעיר עזים, בסוף שנאמר (שמות לב ח) עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל, אבל אהרן לא היה לו חלק כי אם בעגל, עד כאן (הביאה הכלי יקר בפרשה זו ועיין מה שפירש בו). והנ"ל על פי המבואר בכלי יקר בשם המפרשים דבאהרן עגל לחטאת, שהיה בידו מעשה בלי מחשבה כשוגג, אבל ישראל עגל לעולה, שהיו מזידין וצריכין כפרה על הרהור הלב, ועיין שם מ"ש דבקרבן אהרן נאמר (ויקרא ט ז) וכפר בעדך ובעד העם, ובקרבן העם נאמר רק וכפר בעדם, עיין שם. ולפי זה נ"ל דהתוספתא אתי שפיר כפשוטה, דהא (במסכת ברכות דף ז' ע"א) רמי, כתיב (שמות כ ה) פוקד עון אבות וגו', וכתיב (דברים כד טז) לא יומתו וגו'. ומשני לא קשיא כאן שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכו', עיין שם. ודעת לנבון נקל דמי שנכשל בשוגג, אין זה קרוי אוחז מעשה אבותיו בידו, דהא אינו אוחז דרכם אלא שנכשל, ואם כן לפי זה הם שחטאו במזיד, יש בידם גם עון אביהם, אבל הוא שלא חטא רק בשוגג כנ"ל, וגם סבור היה שבין כך ובין כך יבא משה (ויק"ר י' ג'), וגם לא ידע שיצא העגל, אין בידו רק חטא עצמו כנ"ל, ונכון הוא בס"ד.

איש איש כי תשטה אשתו (במדבר ה יב). במדרש (במ"ר פ"ט מ"ד) איש זה הקב"ה וכו'. נ"ל דכונת המדרש דרך כלל ליישב מה שראינו הצלחת האומות אף בהיותם ע"א, כמו שהאריך החכם הערמאה בחזות קשה (שער י"ב שם) כי אנכי ה' אלקיך אל קנא וגו' (שמות כ ה), כשם שאין איש מקנא לאשת זולתו רק לאשתו, כך השי"ת לא יקנא על ניאוף ע"ז לישראל עם קרובו המיוחדים לו, והבן.

זאת עבודת משפחות בני הגרשני וכו' (במדבר ד כד). נמסר אן דאית בתריה בני עבודת, וסימנך בני רבעים. הכוונה כל היכי דכתיב בני אחר עבדת משפחות, אזי הטעם עבוד"ת הוא רביעי, והסימן בני רבעים נראה לרמז, דהנה (שמות כ ה) פוקד עון אבות על בנים כו' על רבעים (שמות כ ו) ועושה חסד לאלפים, הנה בני רבעים הוא מצד הדין, דאם לא היה כן בדין, לא היה הש"י פוקד עליהם את עון אבותיהם, ויותר מזה מה שהש"י עושה במדה טובה לאלפים הוא מצד החסד. וז"ש (שמות לד ז) נוצר חס"ד דייקא לאלפים, וכן הוא בתפלה וזוכר חסד"י אבות (תפלת י"ח). אבל עבודת האבות שישולם מצד הדין לבניהם, הוא עד בני רבעים, על כן כל היכי דכתיב בני ישראל אחר עבודת, הטעם ברביעי: