Chasidut על שמות 21:26

אשר תשים לפניהם (שמות כא א). הנה מלבד מה שפירשו בזה המפרשים ורז"ל, גם אני אענה חלקי על דרך שפירשו בענין יפתח (שופטים יא יא) וידבר את כל דבריו לפני ה'. וכן הכי נמי לפניהם, שהוא ענין הנוגע להם, ועל פי זה יתורץ גם כן דקדוק האלשיך מה שמתחיל דוקא בענין זה במשפט דעבד עברי, ומה שמדקדק למה ליה לכתוב עבד שיצטרך גזירה שוה, לכתוב כי תקנה עברי. ויתורץ גם כן מה שמדקדק שש שנים יעבוד למה לי. ויתפרש גם כן מדרש ילקוט (בצפניה א' (ילקו"ש צפניה רמז תקס"ז) הובא בנחלת יעקב) בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, אל תקרי אחפש, אלא אחפוש מלשון חפשי, אמר הקב"ה כתבתי בתורה (שמות כא כו) וכי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו, אני שסימיתי שני עיניהם, אינו בדין שיצאו לחפשי, שנאמר (ישעיה כט י) ויעצם את עיניהם, אמר ר' ברכיה כתוב בתורה (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא וגו'. והוא תמוה, גם יתפרש מאמר ראשון שבעשרת הדברות (שמות כ ב) אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, דקשה אטו מי לא ידעו דעבדים היו במצרים. והנ"ל על פי מ"ש בספר נחלת יעקב על המדרש כי אנחנו עם מרעיתו (תהלים צה ז), מלמד שהקב"ה נותן מרעה לישראל כמו שהרב נותן פרס לעבדו, היום אם בקולו תשמעו, מלמד שכל יום זמן גאולה היא, עד כאן. ופירש על פי דברי הגמרא ב"מ (דף יו"ד (י') ע"א) פועל יכול לחזור אף בחצי יום, מ"ט כל כמה דלא הדר ביה כיד בעל הבית הוא, וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא, מ"ט כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה נה), ולא עבדים לעבדים. והקשו התוספת (ד"ה כי) אם כן יהיה אסור להשכיר עצמו בפועל. ותירצו כיון דיכול לחזור בו אימת שירצה, לאו עבדות היא כלל, עד כאן. והנה קשה על צדקתו ית"ש שמתנהג בדרך התורה, האיך מכר אותנו לעבדים והא אמר ולא עבדים לעבדים. אך התירוץ הוא כיון שבכל יום ויום זמן גאולה הוא, אם כן לאו עבדות הוא כלל. ועל פי זה יתבאר המדרש שהקב"ה נותן להם מרעה וכו' כי עבדים אנחנו, וקשה קושיא הנ"ל, לזה אמר היום אם בקולו תשמעו וכו', עד כאן דבריו. והנה היוצא מזה דעבדות אינו רק כשהחיוב מוטל על כל פנים על זמן מוגבל בהכרח, הנה במצרים היה בהכרח ד' מאות שנה (בראשית טו יג), והנה נפלה מבוכה בין החכמים כיצד נשלמו, אבל על כל פנים היה זמן מוגבל בהכרח, מה שאין כן בשאר גליות, דבמצרים לא היה משום חטאם של ישראל, דהא נגזר קודם שהיו ישראל בעולם קודם שנולד יצחק, והעיקר כי לא שלם עון האמורי (בראשית טו טז), מה שאין כן בשאר גליות דהוי משום חטא ישראל והבן, אף שיש זמן מוגבל היינו ללא זכו, אבל בזכו אחישנה (סנהדרין צ"ח ע"א, ישעיה ס כב), וכן היה בגלות בבל, ולפיכך אין עבדות אחר גלות מצרים, ודוק. וזה דברי השי"ת אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וקשה הא גאולה שאינה ניצחי אינו ראוי שיקרא שמו יתברך עליה, לזה אמר מבית עבדים, ודו"ק. והנה לזה אמר כי תקנה עבד, דהיינו בתורת עבד דוקא ולא פועל, שש שנים יעבוד ולא כפועל דיכול לחזור בחצי היום. ועל פי זה מבואר הילקוט הנ"ל, אינו בדין שיצאו לחפשי ואם כן קושיא לאלקינו, לכך אמר ר' ברכיה כתוב בתורה כי תקנה עבד וגו' שש שנים יעבוד, דהיינו דבכהאי גוונא מקרי עבד דיש זמן מוגבל מה שאין כן בישראל, ואם כן אין כאן קושיא דאין זה אלא בעבד. ועל פי זה יתפרש לפניהם, דזה נוגע להם דהיינו לכללות ישראל ולדורות, דממשפטים אלו מוכח דכל יום זמן גאולה היא, ודוק.

ועניתי ואמרתי לפרש בס"ד, דהנה דרשו רז"ל בגמרא ברכות בפרק קמא (דף ה' ע"א) הפסוק (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו, דבר זה מתורתך למדנו קל וחומר משן ועין שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחירות (שמות כא כו-כז), יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. והקשו המהרש"א והרי"ף דנימא עבד עברי יוכיח שאין יוצא בשן ועין. ואני מוסיף עוד בקושיא, דהא עבד כנעני נשתעבד בעון אבותיו בעון חם כנודע וכמבואר, לכך מהני ליה שן ועין למרק, מה שאין כן עבד עברי דנמכר בגניבתו דהוא עון עצמו, או במוכר עצמו דהוא גם כן עון אוזן ששמעה על הר סיני וכו' (קידושין כ"ב ע"ב), לא מהני ליה שן ועין למרק, ואם כן איך יליף דיסורין ממרקין עונותיו של אדם. ונקדים עוד מה שדרשו שם בברכות (ה' ע"א) על הפסוק הנ"ל, וז"ל הגמרא שם: אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ופירש רש"י (ד"ה אשרי) שעל ידי יסורין צריך לבא לידי תלמוד תורה, עד כאן. ואם כן כיון דפירשו רז"ל להאי קרא בתרין אנפין, אין אחד מהן מוכרח, דזיל הכא קא מדחי ליה, וזיל הכא קא מדחי ליה, אבל אם נסתר פירוש אחד מחמת איזה קושיא, אז פירוש הב' מוכרח. ונקדים עוד דבמכילתא איתא ויבא עמלק (שמות יז ח), לפי שבטלו ישראל מדברי תורה. ופירשו המפרשים דבא דטענה והיה כאשר תריד וגו' (בראשית כז מ), דעמלק הוא בן אליפז בן עשו. ונקדים עוד דרש"י פירש ויזנב בך כל הנחשלים אחריך (דברים כה יח), שחתך מילתן וזרקן כלפי מעלה. ונקדים עוד פירוש רש"י על הפסוק אשר קרך בדרך, לשון קרי וטומאה שטמאם במשכב זכר. ונקדים עוד דבסנהדרין (פרק ד' מיתות (סנהדרין נ"ח ע"א)) מפיק מחד קרא דבן נח נצטוה על הזכר ועל הבהמה מקרא (בראשית ב כד) דעל כן יעזוב, דאמר כולו לדרשא אתי. ונקדים עוד דבמכילתא איתא אם בגפו יבא, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר (שמות כא ד) אם אדוניו יתן לו אשה רשות, או אינו אלא חובה, תלמוד לומר אם בגפו יבא בגפו יצא דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר בראשי אברים נכנס בראשי אברים יוצא. ופירשו המפרשים דהיינו כשהוא נכנס שלם, כך יוצא שלם על ידי שש או על ידי יובל, אבל אינו יוצא מחוסר דהיינו על ידי חסרון דשן ועין כעבד כנעני, ונמצא לרבי עקיבא הפסוק הזה בא ללמד דעבד עברי אינו יוצא בשן ועין. והקשו המפרשים על ר' ישמעאל דאמר דהקרא הנ"ל אתא לאורויי דאם אדוניו יתן לו אשה הוא רשות, למה לי קרא לזה, הא מצינו במקום אחר ר' ישמעאל אומר כל אם שבתורה רשות, חוץ משלשה אם שהם חובה, (שמות כ כה) אם מזבח אבנים חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה לשון ציוו. (שמות כב כד) אם כסף תלוה את עמי חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (דברים טו ח) והעבט תעביטנו. (ויקרא ב יד) אם תקריב מנחת ביכורים חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (שם) תקריב את מנחת ביכורך, עד כאן. ואם כן הוי שלשה כתובים הבאים כאחד דאם חובה, וממילא דכל אם שבתורה רשות, כמו שקיימא לן (קידושין ל"ה ע"א) דמג' כתובים הבאים כאחד דלכולי עלמא אין מלמדין, עד כאן. ונקדים עוד דהטעם שני כתובים הבאים כאחד דאין מלמדין, הוא משום דכיון דגלי תורה, כגון בענין שאנו עסוקין בו דגלי התורה בקרא מיותר דהוי חובה, שמע מינה דאם סתם הוי רשות, דאם לא כן למה לי קרא יתירא לאורויי דהוי חובה, הלא זה היה די בחד קרא ואדרבה יליף מיניה, והתורה גלי בחד מקום דאם הוי חובה והוא הדין בכל מקום, אך כיון דכתבה התורה גם במקום אחר אם דהוי חובה, שמע מינה דלא רצתה התורה דנילף מיניה רק היכי דגלי גלי, דאם הוי רצתה התורה דנילף מיניה, הוי ילפינן מראשון. ומאן דאמר דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין, היינו משום דסובר דאף דילפינן מיניה, ואף דכתבה התורה במקום אחד, מקום השני הוי כמו מילתא דאתי מקל וחומר טרח וכתב לה קרא (פסחים י"ח ע"ב), אבל בג' כתובים לכולי עלמא אין מלמדין, דשני פעמים לא אמרינן טרח וכתב לה קרא, דהשלישי למה, אלא ודאי היכי דגלי גלי, עד כאן.