Chasidut על שמות 25:1

וידבר וכו' (שמות כה א) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר וכו' (שמות כה ב). הנה תיבת ישרא"ל, הם אתוון "לי "ראש. "לי הם אותיות החיצונים שבישראל המקיפים לאותיות רא"ש שבישראל, להיות תיבת "לי מורה על בחינת קידושין שקידש הש"י לכנסת ישראל, כמד"א (שמות יט ו) ואתם תהיו ל"י וכו' וגוי קדו"ש, כענין קידושין הגשמיים בעולם הזה הרי את מקודשת ל"י ידים מוכיחות, בעינן ל"י דייקא. (וצירוף תיבת ל"י מבואר במגלה עמוקות מורה על התחברות קוב"ה כביכול עם הכנסיה הקדושה, כי הל' גבוה מכל האותיות מרמזת על גבוה מעל גבוה שומר, והיו"ד היא קטנה מכל האותיות מורה על כנסת ישראל כי אתם המעט כו' (דברים ז ז). והנה אתוון ל"י המה המקיפין שבתיבת ישרא"ל, כי על ידי הקידושין מקנה החתן להכלה אור מקיף, כנודע מכוונת הקידושין להאר"י ז"ל. ואתוון רא"ש מורה על בחינת היחוד השלם שייפין בשייפין, כמד"א (שיר השירים ב ו) שמאלו תחת לראש"י, ואותיות רא"ש בגימטריא תק"א הם צירוף רמ"ח איברין דדכורא עם רנ"ג דנוקבא, (היינו רנ"ב עם המפת"ח לדעת רבי עקיבא בבכורות (מ"ה ע"א), עיין שם דהלכתא כוותיה לדעת הרמב"ם בהלכות טומאת מת (פ"ב ה"ז), הגם דדעת הרמב"ם שם צריכים עיון, עיין שם בכסף משנה ואין כאן מקומו לקבל אריך) והם אתוון פנימיים שבישראל, כי על ידי הזיווג מקנה לה אור פנימי (עיין בכוונת). והנה בקידושין הכלה ניהנת מהחתן שמקבלת ממנו מתנה, והחתן אינו נהנה ממנה רק נדבת לבה, שבקבלתה ממנו המתנה מורה נדבת לבה שמתרצית לו שיהנה ממנה אחר כך בקירוב בשר ולגדל ממנה פירות. ומעתה תבין דבר אל בני ישרא"ל דייקא, שבהם כלולין אתוון "לי "ראש, "ויקחו "לי תרומה, לא אמר ויתנ"ו רק "ויקחו "לי דהיינו קידושין, דבאתוון "לי זה מיקרי לקיחה שלוקחת הכלה, מאת כל איש אש"ר ידבנו "לבו, "אשר אתוון ראש שמתנדב לבו לאתוון "ראש, "אשר תקחו וכו' שמתנדב לבו לשיהיה אחר כך היחוד השלם בועלי"ך עושיך (ישעיה נד ה) ולא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל כ), (עיין מ"ש בפרשת יתרו), והבן מאד הענין הזה בכאן בבנין בית חתנות שצוה הש"י. והנה הגם שהתרומה הזאת נתנו ישראל הלא ללקיחה תחשב, כאשר הוא הדין בנתנה האשה לאדם חשוב דמקודשת דללקיחה תחשבה (קידושין ז' ע"א), ובפרט כי לי הכסף וכו' (חגי ב ח) כמו שאמרו רז"ל במדרש (שמו"ר פל"ג ד'). וכאשר תתבונן עוד אמר ידבנו לב"ו, שהוא הקנאת אור מקיף דחכמה שיש בה ל"ב נתיבות, כמ"ש האר"י ז"ל בכוונת הנוסח "הרי "את "מקודשת "לי "בטבעת "זו "כדת "משה "וישראל, שיש בה ל"ב אותיות, והבן מאוד כי אי אפשר לכוין הכל בכתב, רק המשכיל יתבונן והש"י יאיר עינינו ולא יאמר פינו דבר שלא כרצונו. והבן אומרו ית' אחר כך (שמות כה ח) ועשו לי מקדש, ואחר כך ושכנתי בתוכם בפנימותם אתוון ראש. והבן אומרו ית' אחר כך (שמות כה ט) ככל אש"ר אני מראה אותך, אש"ר דייקא יהיו לרצון אמרי פינו. והנה ידידי אין מן הצורך להאריך שכל הדברים הללו אינם כפשטן, כי כבר הזהירו בזה כל הקדושי עליונין וידוע להבאים בסוד י"י: