Chasidut על שמות 25:2

ויקחו לי תרומה וגו' (שמות כה ב). מה כתיב למעלה (שמות כד יח) ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, וסמיך ליה ויקחו לי תרומה. נ"ל על פי הגמרא דסוטה (דף י"ג:) משה לא מת, דכתיב (שמות לד כח) ויהי משה עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, וכתיב (דברים לד ה) וימת שם משה, מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש, עד כאן. והנה על זה קשה בשלמא מת במיתה, יש לומר שאז כלתה ליחות השרשית, או שהגיע זמן פירוד החכמה שבו לפי טבעו, מה שאין כן בלא מת רק נסתלק מזה העולם, ודאי טעמא בעי למה בזה הזמן, דמפועל חכם ית' לא יצא דבר ריק בלא טעם. אך ידוע דמשה היה התרומה של ימות העולם לפי החשבון שית אלפי שני (סנהדרין צ"ז ע"א), שהיה ימיו ק"כ שנים (דברים לד ז), לפי עין בינוני (תרומות פ"ד מ"ג), ודוק. ועל פי זה יובן גם כן המדרש בפרשת שמות (שמו"ר ב' ה') הסנה (שמות ג ב), בגימטריא ק"כ, שרמז לו ימי חייו, דהיינו שהורה לו בזה שהוא התרומה ומבחר היצירה, ולו ראו לילך להוציאם ממצרים ולהוריד להם התורה הק'. ועל פי זה יתפרש ויקחו לי תרומה מאת כל (ר"ל כל העולם), איש זה משה, שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה. וזה הוא הרמז של הסמיכות דעל כן היה משה בהר וגו', וכמאמר רז"ל יבא טוב ויקבל טוב וכו' (מנחות דף נ"ג:), ודוק. (ועיין מ"ש בזה למעלה בפרשת בראשית (ו ג) בפסוק לא ידין רוחי לעולם בשגם הוא בשר, ואמרו רז"ל (חולין קל"ט ע"ב, ב"ר פכ"ו ו') בשגם זה משה, והבן). ועיין בבעל הטורים שכתב תרומה אותיות מ"ם תורה, ועיין עליו מ"ש על שייכות הרמז הזה לכאן. ולדרכינו יתכן שרומז אותו שקבל תורה במ"ם יום, הוא התרומה מכל. ועל פי האמור יובן המדרש (שמו"ר ל"ג א') ויקחו לי תרומה, זה שאמר הכתוב (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם וגו'. עוד במדרש (שמו"ר ל"ג ז') ויקחו לי תרומה, הדה"ד (דברים לג ד) תורה ציוה לנו משה וגו', תרי"א מפי משה וכו'. דר"ל הואיל שהוא התרומה, לכך ציוה לנו התורה מפי הגבורה, והואיל והתורה לקח טוב, ניתנה על ידי איש תרומות שכולו טוב. ובזה נ"ל לפרש הפסוק (משלי כ"ט (כט) ד') מלך במשפט יעמוד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, ר"ל השי"ת מעמיד הארץ במשפט ומזמינה לדין, ואיש תרומות היינו הבני עליה שהם נאחזים מבחינת משה, כדאיתא (שבת ק"א ע"ב) משה שפיר קאמרת, יהרסנה, כי הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה (מו"ק ט"ז ע"ב), כנ"ל.

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך (דברים טז יח). דיש לדקדק (א), דלך מיותר. (ב) אשר ה' אלקיך נותן לך, אטו עד עכשיו לא נכתב בתורה שה' הוא הנותן הארץ, והלא כבר נאמר (דברים ח י) על הארץ הטובה אשר נתן לך, וכמוהו פסוקים רבים, ומה צורך לשנות הדברים כאן במנוי השופטים. (ג), שני שמות הק' למה, בא' מהן די. (ד), לשבטיך אין לו ביאור לפי הפשט, דהלא אין שבט שאין לו כמה עירות ושערים, וכבר נאמר בכל שעריך. וכדי ליישב זה, אקדים כל הדרוש אשר כתבתי (בפרשת ויחי ד"ה וירא ישראל את בני יוסף), על אמרם (מדרש רבה חקת סימן ו') את כל יקר ראתה עינו (איוב כח י) זה רבי עקיבא וכו', וכל השייך לזה הדרוש, עיין שם. והוספת נופך כי י"ב צירופי הויה, ודאי כלול בהם כל הנאצלים קדושים עליונים, והכולל הוא העיקר עילת כל העילות היה הוה ויהיה בלי ראשית ובלי תכלית. ופרשתי על פי זה (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, דזו הוא שפת יתר, ואין לומר דאי לא נכתב זו, לא ידעינן איזה עם, אם כן מה מועיל תיבת זו, הלא אין כאן מורה באצבע איזה עם הכונה זו. וגם לי מיותר. והנ"ל על פי הדרוש הנ"ל שכתבתי עם זו, ר"ל אותו עם שהם י"ג שבטים בגימטריא זו, יצרתי לי לשמי המיוחד לי כמו שפירש רש"י על פסוק (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה, ועיין בספר שפת אמת על משלי י"ב פסוק י"ט, וכיון שהם בקדושה זו, האיך לא יבושו ולא יכלמו לעסוק בהבלי עולם, רק תהילתי יספרו.

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת (שמות כ, הב-ג). דהנה כל האדם מחויב לעבוד את הבורא ברוך הוא במעשה ובמחשבה שעל ידי הכוונה והמחשבה קדושה אזי בזה מקים לשכינתא מעפרא והמעשה הוא בכדי שיתרומם האדם ולהטיב לעצמו. ובזה מיושב הכתוב כל איש אשר ידבנו לבו, דהוא מרומז על המחשבה על ידי זה תקחו את תרומתי, רצה לומר שבזה יתרומם השכינה כביכו"ל. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, רצה לומר זה התרוממות אשר האדם לוקח לעצמו זה הוא בא על ידי המעשה דהוא זהב וכסף ונחושת, רצה לומר על ידי העובדא ודו"ק: