Chasidut על שמות 26:33

ויסב אלקים את העם וגו' וחמשים עלו בני ישראל (שמות יג יח). ויש לדקדק מה ענין זה לזה, ואצל היציאה בפרשת בא היה לו לומר דחמשים עלו, דהיינו שהיו מזוינים כשיצאו (שמו"ר כ' י"ט), אבל מה ענין זה לויסב. ועוד קשה מה אשמועינן התורה הק' בזה דאמר דהיו מזוינים. ועוד קשה למה הזיון הזה ומה מועיל וכי בחרב ובחנית עשו מלחמה, הלא יד ה' עשה הכל בעמוד אש ובעמוד ענן, ובמלאך אלקים, ובקריעת ים סוף. וליישב כל זה נקדים לבאר הפסוק (בפרשת לך, בראשית טו א) אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. דאין ענין זה לזה דסיפא לאו רישא, ורישא לאו סיפא. וגם מה שתמהו דמהיכי תיתי כיון שראה שה' עמו ועושה לו ניסים נוראים כאלה, יתיירא. והנ"ל בזה, על פי המדרש (בפרשת נשא (במ"ר פי"ב ח') ובשיר השירים רבה מובא ברמב"ן על שיר השירים שם), ר' יהושע דסכנין בשם (ריב"ל) [ר' לוי] בשעה שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה ועשו לי משכן (שמות כה ח), היה לו לעמוד ד' קונדסין ולמתוח המשכן עליהם, אלא מלמד שהראה הקב"ה אש אדומה, אש ירוקה, אש אחורה, אש לבנה, אמר לו בתבניתם אשר אתה מראה בהר (שמות כה מ). ר' ברכיה אמר משל למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליות אמר לבן ביתו עשה לי כזה, אמר לו אדוני המלך יכול אני לעשות כמותו, אמר לו אני בכבודי ואתה בסממנך. לכך אמר משה רבינו ע"ה לפני הקב"ה אוכל לעשות כאלה, א"ל בתבניתם בתכלת ובארגמן ובתולעת שני ובשש. וכן נכלל העולם בבנין המשכן, בעולם כתיב (בראשית א א) ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וכתיב (תהלים קד ב) נוטה שמים כיריעה, ובמשכן יריעות עזים לאוהל (שמות כו ז), בשני יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל (בראשית א ו), ובמשכן והבדילה הפרוכת לכם וכו' (שמות כו לג), עיין שם עכ"ל המדרש. וביאור המדרש הוא לדעתי דהראה הקב"ה למשה אורות שלמעלה אורות הקדושים הנאצלים וגוונין דלעילא, ואמר לו וראה ועשה בתבניתם, ומי יכול לעשות כמוהם זולת המאציל ית"ש, על זה אמר משל למלך וכו' שהיה לו לבוש יקר כיד המלך באבנים טובות ומרגליות משובצים בעדי עדים, ואמר לבן ביתו האהוב לו עשה לי כמותו, שמרוב אהבתו רוצה להשתעשע בהבגד שיעשה לו, והשיב וכי אני יכול לעשות כמותו, כי מנין להדיוט אבנים טובות ואבני אקדח כמותם, והשיב לו אני בכבודי ואת בסממנך, שיעשה רק ציור מרגליות ואבנים טובות בסממנים שמציירין בהם, ואף שהוא דבר קטן ואיננו אף כקוף בפני אדם נגד אבנים טובות ומרגליות ממש, ואין זה כבוד המלך, מכל מקום מגודל אהבת בן ביתו, משתעשע בו כמו בלבוש היקר מרוקם באבנים טובות ומרגליות נפלאים ממש, אף שהוא רק ציור ודוגמא לאבנים טובים ומרגליות, מכל מקום ישתעשע בהציור והדוגמא כמו בהם בעצמו, ועוד יותר ויותר כמו שאבאר. כך תכלת וארגמן ותולעת שני וכו', הם דוגמת אורות עליונים בהשתלשלות אלף אלפי אלפים כמו תכלת דומה לים וכו' (סוטה י"ז ע"א), והבן והוא משל נפלא.

או יאמר, ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'. על פי המבואר בזוה"ק (בראשית ל״ב:י׳:) וזה לשונו: שבעה רקיעים אינון לעילא וכולהו קיימי בקדושתא עלאה ושמא קדישא בהו אשתכלל. ודא רקיעא הוא באמצעות מיא וכו' ואיהו אפריש בין מיין עילאין למיין תתאין, ומיין תתאין קראין לעילאין ומההוא רקיע שתאן לון וכו' אמר ר' יצחק אית קרומא במציעות מעוהי דבר נש דאיהו פסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא, כך כגוונא דא רקיע איהו באמצעיתא וכו' תא חזי אינון מיין אעדו ואולידו חשוכא ועל רזא דא כתיב (שמות כ"ו, ל"ג) והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים וכו' עד כאן. ובזה תבין בעצמך טעם ההבדלה. ולא הספיק הבדלת עיבוי הרקיע, והבדילם עוד מרחק רב ומופלג כזה כאשר אמר למעלה כי מים התחתונים הם בחינת השמאל והגבורות החזקות ואולידו חשוכא, ומים העליונים הם בחינת חסדים גמורים טובים לשמים ולבריות. וכל עוד שהיו ביחד הנה מטבע הגבורות להתגבר ולהתחזק על צד שכנגדו ואם היה נשאר כן היו מתגברין מיין תתאין בגבורותיהם על מים עילאין שהם חסדים למשוך אותם מעט מעט עד שימשכו כולם אצלם ויתגברו עליהם ויתהפכו מטבעם שהוא חסד לטבע הגבורות שהוא דין, ובודאי אם היה כן לא היה קיום לעולם כי מי יצדק לפניו בדין.