Quotation_auto על שמות 26:33

ומלבד כל זה ענין המשכן וכל אשר בו הוא דבר גדול ועמוק. ורוב הדברים הנעשים בו היו מקשה. להורות על שם ה' שהוא אחד. ולכן אמר גם כן והיה המשכן אחד. אחר שהוא משכן ה' אחד. וכן המנורה היא פונה למול האמצעי. להורות שראוי לנו בכל פעולותינו לשאת עינינו לשמים. וכן היה מעשה המנורה מקשה זהב בלי פירוד לזה הערך בעצמו. וכן כל מדות המשכן וכל כליו וכל המספרים. הם דברים מכוונים ורמזים גדולים במספר שמות הקדש. ולמספר נ' שערי בינה ולשלשים מעלות. ואין להאריך בזה כי הם כבשונו של עולם. אלא שיש לך לידע דרך כלל שכל ענייני המשכן הם רמזים לדברים העליונים. ורמזים למעשה בראשית. כמו שאמרו במדרש ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך. א"ר עקיבה מה טעם אהבתי מעון ביתך. ששקול כנגד משכן כבודך. במשכן כתיב ויעש יריעות עזים. ובמעשה בראשית כתיב בראשית ברא אלהים את השמים וגו'. וכתיב נוטה שמים כיריעה. במעשה בראשית כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ובמשכן כתיב והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. במעשה בראשית כתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. ובמשכן כתיב ועשית כיור נחושת ונתת שמה מים. במעשה בראשית כתיב יהי מאורות. ובמשכן כתיב ועשית מנורת זהב טהור. במעשה בראשית כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף. ובמשכן כתיב והיו הכרובים פורשי כנפים. במעשה בראשית כתיב נעשה אדם בצלמנו. ובמשכן כתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. במעשה בראשית כתיב ויכולו השמים והארץ. ובמשכן כתיב ותכל כל עבודת המשכן אהל מועד. במעשה בראשית כתיב ויברך אותם אלהים. ובמשכן כתיב ויברך אותם משה ע"כ. הרי כל מלאכת המשכן רמוזה במעשה בראשית. לרמוז כי לפי שבחטא אדם הראשון ובחטא העגל היו כל מעשה בראשית רפוים. וכמעט העולם היה מתמוטט. רצה הקב"ה לבראת עולם חדש. ולחזקו ולהעמידו על בוריו במעשה המשכן. וז"ש במאמר מה טעם אהבתי מעון ביתך. לפי ששקול כנגד בריאת עולמך. כי ענייני המשכן נתנו קיום לענייני העולם. ולכן הוצרך הכתוב לומר במשכן ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים. לקיים ולחזק ימי בראשית כמו שנפרש במקומו בעז"ה. ולכן כל הדברים הכתובים במעשה בראשית. נכתבו כנגדם במעשה המשכן. וכ"ז רמוז ביום הששי שבו נברא אדם הראשון ונתרחק. ובמשכן נתקרב אדם אחר כנגדו והוא אהרן. דכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. וז"ש הוקם המשכן סתם למעלה ולמטה:

ועוד רמזו בזה המאמר באומרם. כתיב במעשה בראשית ויכולו וכתיב במשכן ותכל. להורות כי כמו שבפרשת ויכלו השמים רמוזים כל ג' עולמות. עולם המלאכים. ועולם הגלגלים. ועולם התחתונים. ולכן כתב ג' פעמים ביום השביעי כמו שכתבתי שם. כן במעשה המשכן רמוזים כל הג' עולמות. עולם העליון הוא כנגד לפני לפנים. ששם הארון והכרובים שהם פורשי כנפים למעלה. כמו שכתוב במלאכים שש כנפים לאחד. עולם האמצעי הוא עולם הגלגלים. כנגדו היה השלחן והמנורה שהם כנגד ד' המאורות שמש וירח וככבים והשמים יריקו טל ומטר. להוציא לחם ולערוך שלחן בלחם הפנים. וזהו והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. עולם התחתונים הוא עולם ההויה וההפסד. כנגדו היה מזבח העולה ששם שוחטים ומקריבים הקרבנות. ולכן תמצא שהיה מקומו פתח אוהל מועד. דכתיב ואת מזבח העולה שם פתח המשכן אהל מועד. והכיור היה שם בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה. כי זה רמז לזה העולם שצריך האדם לרחוץ בו מטומאתו. לפי שהוא עולם המעשה. וכתיב רחצו הזכו והסירו רוע מעלליכם. בענין שיהיו מוכנים לבא אל עולם העליון. וז"ש שם בבואם אל אוהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו. ואם לא ירחצו בזה העולם שוב לא יאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים בזה העולם שוב לא יכון לנגד עיני. כי מי שלא טרח בע"ש לא יאכל בשבת. ולכן כמו שכתוב שם ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. שהוא רמז לכל ג' עולמות. כן אמר במשכן ותכל כל עבודת משכן אהל מועד. שזה רמז לכל הג' עולמות. ולכן אמר ה' אהבתי מעון ביתך. משום ששקול כנגד משכן כבודך. ומשכן כבודו הם כל הג' עולמות. כי פעמים נמצא בעולם העליון. ופעמים בעולם הגלגלים. ופעמים מלא כל הארץ כבודו. כמו שרמזתי בפ' בראשית על מלת בצלמו. ולכן בזאת הפ' כלולים כל אלו הדברים. ארון וכפרת וכרובים. שהם כנגד עולם העליון. ואח"כ שולחן ומנורה. כנגד עולם אמצעי. ואחר כך מזבח העולה. כנגד עולם התחתון. שהיה פתח משכן אהל מועד. ואח"כ חצר המשכן. שהוא כמו התחלה ליכנס למשכן:

ועשית פרכת היה אורג את הפרכת עשר אמות על עשר ועושה בה ארבע חוברין . ותולה ארכה באונקלות שעל גבי העמודים שנאמר ונתתה את הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות. ושם היה נתון צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה (ובגדי כהנים ובגדי כהן גדול) ארבעה פעמים ביום הכפורים. מחוץ לפרכת היו שלחן ומנורה מונחין אלא שהשלחן בצפון ומנורה כנגדו בדרום שנאמר ושמת את השלחן וגו' וכתיב ואת המנורה נכח השלחן. וכשם שהיו מונחין באהל מועד כך היו מונחין בבית עולמים אלא שאהל מועד ארכו שלשים אמות ורחבו עשר אמות ובבית עולמים ארכו ששים אמה ורחבו עשרים אמה הא למדת שאהל מועד רבעו של בית עולמים. כשם שהיה אורג את הפרכת כך היה אורג את האפוד ואת החשן אלא שבאלו היה חוט אחד של זהב יותר שנאמר וירקעו את פחי הזהב כשם שהיה אורג את פרכת המסך כך היה אורג את מסך הפתח אלא שפרכת מעשה חושב ומסך הפתח מעשה רוקם שנאמר ועשית מסך לפתח האהל דברי רבי נחמיה. שהיה רבי נחמיה אומר כל שנאמר בו מעשה חשב שני פרצופים ומעשה רוקם אינו אלא פרצוף אחד בלבד. וקני המנורה היו מכוונין כנגד רחבו של שלחן הזהב. ושלחן הזהב היה נתון כנגד הפתח וחולק את הבית מחציו ולפנים. ומכוון היה כנגד הפרכת שנאמר ונתתה וגו'. ומן הקרשים שבדרום עד קני המנורה שתי אמות ומחצה, מקני המנורה עד השלחן חמש אמות, מן השלחן עד הקרשים שבצפון שתי אמות ומחצה הא למדת שרחבו עשר אמות, מן הקרשים שבמערב עד הפרכת עשר אמות, מן הפרכת עד קני המנורה חמש אמות, ממזבח הזהב עד המזבח עשר אמות הא למדת שארכו שלשים אמה: