Chasidut על שמות 26:8

והיינו מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה (זבחים דף י"א ע"ב), כי היה אז השלמה, וברוחניות הכל אחד ואין פירוד, ונשלם אז מפני שלא נשאו פנים לרבן גמליאל, ונעשה דין מלמטה ואין דין מלמעלה (תנחומא משפטים סי' ה'), והבן. והנה ברוחניות אין פירוד רק בחינות חלוקות, והמדות כמו כלי אחד עם שנתות, כמו שנתות היה בהין (במנחות פ"ז ע"ב). וזה הטעם של ר' אלעזר בר צדוק, כי הז' מדות נגד הז' התחתונות שהן העליונות, והבן, והנה אם רבים יקראו שנתות, יחיד יקרא שנה, והנה בקץ מצרים נתמלאו השנתות על ידי הדין שנשלם בהן במצרים. ועל פי זה יתפרש הפסוק שנה אחת מלשון שנתות וכמ"ש, והשני כמשמעו. ועל פי זה יתבאר מאמר רז"ל (פסחים קי"ח.) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. כי ידוע דהשי"ת משביע לכל חי, רק הסט"א חוטפין, ונמצא בממשלת הס"א נתעכב שהוא ס"א ששים ואחד, ובשלשים עודף הוא צ"א שם של פרנסה, וצריך להוסיף שלשים כקריעת ים סוף, ועל כן שואלים ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח (לי"ד) [למ"ד] יום (פסחים ו' ע"א), דבכל יום ממשיך מדה אחת עד תשלום, והכל נחקק בהזמן וכימי צאתך מארץ מצרים, והבן. ועל כן במשכן שהוא השראת שכינה למטה, ואז נתמלא החומר שהוא למ"ד מדות, על כן יריעות האהל הם שלשים באמה, ואף על פי כן מדה אחת לכל היריעות (שמות כו ח), והבן.