Chasidut על שמות 27:21

והנה כבר פירשתי אמרם (מגילה דף ז':) חייב אדם לבסומי בפוריא וכו'. וכבר צווחו בו קמאי דקמאי כי הוא יוצא מגדר השכל. וכבר אמרתי בזה אשתקד, ועכשיו אני משנה קצת, דהנה אם נשתה בקלות ולא נקיים וגילו ברעדה (תהלים ב יא), אם כן אדרבה אז נתעורר החטא הקדום, ואנחנו צריכין להתרצות במה שחטאנו (עיין תנחומא בשלח סי' כ"ד), והבן. ואם כן נתקיים גזירתו באמת שהוא מחטיא, ואם כן ההבדל נתראה בגלוי וחייב לבסומי, היינו לא להשתכר רק לבסומי, כדי שעל ידי שמחת היין יבא לעבודת ה' ובמה שחטאנו נתקן, עד דלא ידע, ר"ל באופן דלא ידע וניכר בפועל, רק שנידן במחשבה אשר חושב, והבן זה כי נכון הוא בס"ד, ר"ל אבל לא שיהיה קלות ראש על ידו, כי אז נתעורר חטא הקדום ואם כן ניכר בפועל, והבן זה כי נכון הוא מאד ואמת בס"ד ורבה הוא להבין דברי חכמים וחידותם. ונחזור לענינינו ועיין בפסחים (דף ב':) כי ערב הוא עולם הזה, ובוקר הוא עולם הבא. והנה התלמידי חכמים עצמן צדקתם עומדת לעד, והיינו צדיקים אף במיתתן קרוים חיים (ברכות י"ח ע"ב) כמ"ש בחדושי לחולין לפרש מאמרם (חולין ז' ע"ב) גדולים צדיקים במיתתן וכו' (ותמצאנו להלן), והם החיים האמיתים כאמור (דברים ד ד) ואתם הדבקים וגו' היום, כיום הזה שהוא קיים לעולם כמו שנדרש במקום אחר (עיין סנהדרין ק"י ע"ב), מה שאין כן רק המחזיקים שאין צדקם היינו פעולתם המחזיקים, רק בערב שהיא עולם הזה ושם נהפוך הוא, והבן. ועל פי זה יתפרש בתהלים (קלג א) שיר המעלות, ר"ל ממש מעלות ומדריגות, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד היינו יששכר וזבולין, וכעין שמעון אחי עזריה (סוטה כ"א ע"א), כשמן הטוב בכ"ף הדמיון והיינו בצל החכמה, והנה כ"ף הדמיון יחסיר תמיד כמבואר, כטל חרמון וגו' כי שם, ר"ל רק שם ציוה ה' דייקא את הברכה וזה הוא ההפרש, ועוד נפקותא כי הוא חיים עד העולם, והבן. ועל כן ביקש ית' מן כל המון ישראל שיהיו בעצמם ממלכת כהנים, ולא יסמכו על שמחזיקים ידי כהנים, כי מצד שמחזיקים אינו רק בחוץ למחיצה להנות מזוהר הצדיקים. והנה נראה לפרש (שמות כו לב) והבדילה הפרוכת לכם בין קדש, אלו זוהר הצדיקים וכו' שעתידין שיאמר לפניהם קדוש, שנאמר (ישעיה ד ג) קדוש יאמר לו (ב"ב ע"ה ע"ב), ובין קדש הקדשים היינו זהרו ית' שהוא הקדוש של הקדושים היינו הצדיקים שהם קדושים. והיינו (שמות כז כא) מחוץ לפרוכת, היינו ששם שכינת עזו והפרוכת מפסקת, ואור הפרוכת עדות על השראת שכינה אשר שם, כמ"ש (תהלים לא כ) מה רב טובך, וגם התלמידי חכמים עצמם הם הלוחות, כאמרם (ברכות ח' ע"ב) לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, כי הם עם תורתי בלבם, וכן אמרו (סנהדרין ק"א ע"א) ספר תורה שרוי בצער והבן, יערוך אותו את האיש הישראלי אהרן ובניו לא בפנים. ועוד כי הצדקות הנ"ל הוא רק מערב עד בוקר, אבל לפני ה' דייקא חקת עולם יהיו לדורותיכם, ושמא תאמר איך יתכן זה להיות כל המון לדורות במדריגה זו, בשלמא דור המדבר היו שקול כל אחד כאלף איש, וזכו כולם למדריגת הנבואה, לזה אמר הלא המבוקש הוא מאת בני ישראל דייקא שיהיו כולם ממלכת כהנים, מאחר שהם בני ישראל מקור הקדוש, כאמור (ישעיה נא א) הביטו אל צור חוצבתם וגו', ובמהרה בימינו נזכה לאור באור פני מלך חיים ולראות החזרת שכינתו לירושלים אמן.

עוד פירוש על המדרש הנ"ל אלמלא לא העיר ה' את רוח הכהנים וכו'. בהקדים כי פליטת יהודה בזמן מרדכי ואסתר על ידי שקבלו התורה ברצון אז, כמו שביארתי בדרוש במקום אחר, וכבר ביארתי בביאור המגילה דקיימו מה שקבלו כבר (שבת פ"ח ע"א), וקיימו למעלה וכו' (מגילה ז' ע"א), בקנה אחד עולה. והנה לכאורה יפלא איך קיימו זה למעלה, הא שוכני מעלה אינם מסכימין על קבלת התורה, כאמרם (תהלים ח ב) תנה הודך על השמים. אך כבר הם מנוצחין בטענת משה כלום יצר הרע יש בכם (שבת פ"ח ע"ב), והבן. ונקדים מה שפירש החן טוב בפרשה דילן בפסוק (שמות כז כ) ואתה תצוה וגו', על פי שמזה הטעם שניתן תורה לישראל ולא למלאכי השרת, נבחר אהרן להיות כהן ולא משה כי הוא היה בגדר המלאך, והוא טעם נפלא עיין עליו. ועל פי זה פירש ואתה תצוה וגו', דהיינו משום כלום יצר הרע יש ביניכם וחפץ הקב"ה בעבודת אנשים יותר מעבודת המלאכים, מהאי טעמא יערוך אותו אהרן ובניו באהל מועד (שמות כז כא), עד כאן דבריו ודפח"ח, (ועיין מ"ש בזה בפרשת שמיני). והנה יש להוסיף נופך, דמה שכתבה התורה זה הטעם דוקא גבי עריכת הנרות ולא בכל העבודות, והנ"ל דהא בכל העבודות יש טעם אחר שכתב גם כן בספר הנ"ל, משום דמשה נטל כתר תורה שהוא הגדול, כי תורת משה נקראת (יהושע ח לב), וראוי שיטול אהרן על כל פנים כתר כהונה, אבל במנורה קשה שהרי אמרו רז"ל (ב"ב כ"ה ע"ב) הרוצה שיחכים ידרים וכו', וסימנך מנורה בדרום, אלמא דהמנורה רומז להשפעת השגת התורה, וכן מבואר באלשיך, ועיין בשל"ה (פרשה זו) שמה שמדליקין בשמן זית זך, הוא משום שרומז לתורה שניתנה בז"ך אותיות, אם כן היה ראוי הערכת הנרות למשה וזרעו שהוא נטל כתר תורה. אך צריך לומר כתירוץ הזה, כי סימן הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל כאמרם במסכת שבת (דף כ"ה ע"ב), ועל כן חייבה חכמתו יתברך שהשירות הזה יהיו על ידי מי שהוא עדיין בגדר אנשים ולא בגדר מלאך, ומטעם זה ניצחו ישראל להמלאכים. ועל פי זה יתבאר המדרש הנעלם הנ"ל, כי אלמלא לא העיר ה' את רוח הכהנים וכו', והיה נעשה על ידי משה, אם כן היה חביב לפניו יותר עבודת המלאכים, ואם כן היו נצחו העליונים בקבלת התורה, אז אבדה ח"ו פליטת יהודה, והבן.

ואתה תצוה וכו' (שמות כז כ), באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו וכו' (שמות כז כא). יש להתבונן אומרו "אשר "על "העדות. ובאומרו (ויקרא כד ג) "לפרכת "העדות. וגם בכאן אהרן ובניו, ושם רק אהרן. ונראה על פי מה שדקדק הרב בעל הפלאה למה אמר בכאן "שמן "זית, הלא בכל מקום סתם שמן הוא שמן זית. וגם למה אמר "זית לשון יחיד. ואמר דהנה במדבר לא היה להם זיתים, על כרחך לומר שהוציאו זיתים ממצרים, והנה היו טמאים (ואפילו אם נאמר שקנו מהגוים היו טמאים), על כן היו צריכים לדורכן פחות פחות מכביצה. והנה ב' זיתים הם כביצה, על כן לא היו רשאין לדרוך רק זית זית בפני עצמו, עיין שם שהאריך. והנה קשה על זה דהרי קרבן צבור דוחה את הטומאה (יומא ז' ע"ב). אבל רבים מקשים זה גם בנס דחנוכה למה היו צריכין שיהיה חתום בחותמו של כהן גדול (שבת כ"א ע"ב), הרי קרבן צבור דוחה את הטומאה. אבל אמרנו (וכן ראיתי בדברי הקדמונים) שאין הנס נעשה בדבר טמא, (כי הטומאה הוא מצד סט"א). ובזה מתורץ מה שהקשו (עיין ב"י או"ח סי' תר"ע) מה היה הנס ביום א', אבל זה היה הנס שנשאר פך טהור שהיה מוכן לנס. וז"ש גם בכאן ויקחו שמן זית, היינו כל זית בפני עצמו בכדי שיהיה טהור, ואם תקשה הרי קרבן צבור הוא. לזה אמר אשר על העדות עדות הוא לישראל על ידי נר מערבי שלא כבה כנודע, ואם כן היה מהצורך שיהיה טהור, כי על ידי טמא לא יהיה הנס. וז"ש אהרן ובניו היינו גם החשמונאים, ודוק כי קצרתי: