Chasidut על שמות 27:20

עוד יש לפרש ואתה תצוה וגו' (שמות כז כ). בהקדים לפרש הפסוק (תהלים קפיטל ל"א פסוק כ') מה רב טובך וגו' (תהלים לא כא) תסתירם בסתר פניך וגו'. ונראה לפרש על פי מ"ש בשבילי אמונה (נתיב תשיעי), בענין הגן עדן במה שעמד חנוך על ענינו, והנה הפנימי שבכולן הוא לצדיקים גמורים יראים האמיתים. והנה אותן הלומדים ומקיימין שלא לשמה, יושבין ברחוק כמה מחיצות וכיתות, ושכרן במה שאף על פי כן למדו תורה וקיימו מצות אין הקב"ה מקפח, הוא במה שנהנין מרחוק על ידי מחיצות מזיו וזוהר הצדיקים האמיתים, אבל של עצמן אין להם, עיין שם. ונראה דזה הוא ההפרש בין חלק לעולם הבא (סנהדרין צ' ע"א), ובין בן עולם הבא (ברכות ד' ע"ב), והבן. והנה מהמבואר כי של אלו אינו טמון וצפון, כי הם מבחוץ, אבל של האמיתים הוא צפון וטמון, והבן. והנה הצדיקים הגמורים הם הנהנים מטובו ית' לבד, מה שאין כן אלו הן הנהנים מטובת הצדיקים, והנה משכרן של אלו יובן כמה הוא עצם השכר הצפון. והנה הצדיקים הם החוסים בצילו, וזה שאמרו מה רב טובך דייקא, דהיינו טובה אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, דהיינו שאינו אמת רק נגד בני אדם, והבן. והנה נקט החוסים, לפי שהבוטח האמיתי לא יעבוד עבודת החונף כמבואר בחובת הלבבות, ושער יחוד המעשה תולה בשער הבטחון, ועל פי זה תבין מה שאנחנו אומרים בתפלת שמונה עשרה ושים חלקנו עמהם דייקא, לעולם היינו להנצחי והבן, ולא נבוש היינו לישב חוץ כמ"ש שם והם מתבוששים, כי בך בטחנו, והבן. והנה ידוע דהצדיק נקרא איש, והנה הצדיק הוא הדבק בה' כמבואר שם, ומפרש מה הוא השכר של אלו, היינו תסתירם בסתר פניך היינו השראת שכינה, כי יאר ה' פניו (במדבר ו כה), פירש התרגום יזהר ה' שכינתיה לוותך, אשר הוא מרוכסי איש, היינו הדבקות של הצדיק כמ"ש המפרשים שהוא מגיזרת וירכסו את החשן (שמות כח כח). ומזה יובן מה רב טובך וגו'. ואמר לפעמים תצפנם היינו לאינם ראוים, בסוכה היינו במדור הצדיקים, כי הוא סוכה והוא החופה שכתב שם שעושין לצדיקים, כי סוכך וחופף הכל אחד והבן, מריב לשונות כי החיים והמות ביד הלשון (משלי יח כא), וכמ"ש במסכת אבות (פ"ה מ"כ) על המאמר בושת פנים לגן עדן בארוכה, והבן זה כי נכון הוא מאד. ועל פי זה יש להמשיך עוד על פי מ"ש (בפרשת בראשית (א ג) ד"ה ויאמר אלקים יהי אור), לפרש הפסוק (ירמיה ח' י"ד) ונבא אל ערי המבצר. וכן בפסוק (ישעיהו נ״ד:ג׳ בהפטורת תצא עיין שם) כי ימין ושמאל תפרוצו וגו', כי באותן עירות אשר סובבים בשוק בדברים בטלים, וברוב דברים לא יחדל פשע באים לידי מריבה ולשון הרע ורכילות ושקר וליצנות והלבנת פנים וכדומה, מה שאין כן בעירות היושבים בהם הוגים ומשנים אין בה מריבה, והנה הראשונה עיר פרוצה והשנית עיר מבצר.

עוד פירוש על המדרש הנ"ל אלמלא לא העיר ה' את רוח הכהנים וכו'. בהקדים כי פליטת יהודה בזמן מרדכי ואסתר על ידי שקבלו התורה ברצון אז, כמו שביארתי בדרוש במקום אחר, וכבר ביארתי בביאור המגילה דקיימו מה שקבלו כבר (שבת פ"ח ע"א), וקיימו למעלה וכו' (מגילה ז' ע"א), בקנה אחד עולה. והנה לכאורה יפלא איך קיימו זה למעלה, הא שוכני מעלה אינם מסכימין על קבלת התורה, כאמרם (תהלים ח ב) תנה הודך על השמים. אך כבר הם מנוצחין בטענת משה כלום יצר הרע יש בכם (שבת פ"ח ע"ב), והבן. ונקדים מה שפירש החן טוב בפרשה דילן בפסוק (שמות כז כ) ואתה תצוה וגו', על פי שמזה הטעם שניתן תורה לישראל ולא למלאכי השרת, נבחר אהרן להיות כהן ולא משה כי הוא היה בגדר המלאך, והוא טעם נפלא עיין עליו. ועל פי זה פירש ואתה תצוה וגו', דהיינו משום כלום יצר הרע יש ביניכם וחפץ הקב"ה בעבודת אנשים יותר מעבודת המלאכים, מהאי טעמא יערוך אותו אהרן ובניו באהל מועד (שמות כז כא), עד כאן דבריו ודפח"ח, (ועיין מ"ש בזה בפרשת שמיני). והנה יש להוסיף נופך, דמה שכתבה התורה זה הטעם דוקא גבי עריכת הנרות ולא בכל העבודות, והנ"ל דהא בכל העבודות יש טעם אחר שכתב גם כן בספר הנ"ל, משום דמשה נטל כתר תורה שהוא הגדול, כי תורת משה נקראת (יהושע ח לב), וראוי שיטול אהרן על כל פנים כתר כהונה, אבל במנורה קשה שהרי אמרו רז"ל (ב"ב כ"ה ע"ב) הרוצה שיחכים ידרים וכו', וסימנך מנורה בדרום, אלמא דהמנורה רומז להשפעת השגת התורה, וכן מבואר באלשיך, ועיין בשל"ה (פרשה זו) שמה שמדליקין בשמן זית זך, הוא משום שרומז לתורה שניתנה בז"ך אותיות, אם כן היה ראוי הערכת הנרות למשה וזרעו שהוא נטל כתר תורה. אך צריך לומר כתירוץ הזה, כי סימן הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל כאמרם במסכת שבת (דף כ"ה ע"ב), ועל כן חייבה חכמתו יתברך שהשירות הזה יהיו על ידי מי שהוא עדיין בגדר אנשים ולא בגדר מלאך, ומטעם זה ניצחו ישראל להמלאכים. ועל פי זה יתבאר המדרש הנעלם הנ"ל, כי אלמלא לא העיר ה' את רוח הכהנים וכו', והיה נעשה על ידי משה, אם כן היה חביב לפניו יותר עבודת המלאכים, ואם כן היו נצחו העליונים בקבלת התורה, אז אבדה ח"ו פליטת יהודה, והבן.