Chasidut על שמות 3:20

(ח) ובדרך דרוש על פי הדת והדין אמרתי, כי ידוע דהקב"ה מתנהג בדיני התורה. ועל פי זה יתבאר אומרו (שמות י א) כי אני הכבדתי את לבו וגו', דקשה (א), מה שעמדו המפרשים היתכן שיכבד לב אדם שיחטא כדי להענישו. (ב), הטעם למען שיתי וגו', הוא מוקשה והלא אינו ראוי לעונש. גם תיבת בקרבו משולל הבנה. (ג), מה שנאמר לאברהם (בראשית טו יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, מה לו לאברהם בזה שיצאו ברכוש גדול. (ד), הא דכתיב (בפרשת שמות (ג יט-כב) ואני ידעתי כי לא אתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. ונדחקו לפרשו אם לא ביד חזקה וזה דוחק. (ה), (שמות ג כ) ושלחתי את ידי והכתי וגו' בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו. דתיבת בקרבו לכאורה הוא שפת יתר. (וא"ו), ואחרי כן ישלח אתכם, (שמות ג כא) ונתתי את חן העם הזה, (שמות ג כב) ושאלה אשה משכנתה וגו'. תמוה מאד וכי משה עין גבוה ונפש רחבה היה לחמוד כסף וזהב אשר להם, עד שיבטחנו בזה תיכף. (זיי"ן), להבין מאמרם ז"ל (ברכות ט'.) א"ל בבקשה מכם שאלו ממצרים וגו', שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו יג-יד) ועבדום וענו אותם קיים בהם, (בראשית טו יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. דקשה והא ואחרי כן יצאו גם כן קיים, רק ברכוש גדול לא קיים, וראוי היה לומר ועבדום וענו אותם ואחרי כן יצאו קיים, ברכוש גדול לא קיים. (חי"ת), המדרש (פליאה) הים ראה וינוס (תהלים קיד ג), ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, שהוא תמוה. (טית), להבין הפסוק (תהלים (קה לז) ק"ה ל"ז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. (יו"ד), להבין (התנחומא בפרשת וארא, סי' ג') בה' מכות הראשונות כתיב ויחזק לב פרעה, כיון שבאו חמשה מכות ולא שלחם, אמר הקב"ה מכאן ואילך אם ירצה לשלוח אינני מקבל, שכן כתיב בחמש מכות האחרונות ויחזק ה' את לב פרעה. וקשה למה לא נתן גבול לדבר זה שלא יקבל, כי הלא קיבל לבסוף.

ויחנו באתם בקצה המדבר (שמות ג כ), חסר אש"ר, שהוא סימן הוראת מקום, הוא את"ם אשר הוא בקצה המדבר, וכן הוא במסעי (במדבר לג ו). ונ"ל דהוא על פי האמור בזוהר (ח"ב מ"ז ע"א) וז"ל הוא ליליא (היינו על הים) כנש קוב"ה לפמליא דיליה ודאין דינייהו לישראל, ואלמלא דאקדימו אבהן עלייהו דישראל לא אישתזיבו מן דינא, עכ"ל. רצ"ל האבות בזכותם היו הולכים לפניהם תיכף בצאתם ממצרים, וכן הוא בזהר (ח"ב מ"ו ע"ב) בפסוק (שמות יג כא) וד' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, דא אברהם וכו'. וידוע דכל האבות נרמזין בתיבת אמ"ת ראש וסוף ואמצע, כי מדת יצחק גבורה נרמז בסוף כי הוא צמצום. והנה אות מ"ם מרמזת ליעקב והוא השלישי, על כן באו למקום שמו את"ם, לרמז על ג' אבות. אבל הנה אות המ"ם שהוא ממוצע הוא דוקא אותמ' פתוחה (אות הי"ד), ובתיבת את"ם מ"ם סתומה, אבל באמת הכוונה על מ"ם פתוחה המורה על יעקב, רק אי אפשר לכתוב מ"ם פתוחה בסוף תיבה. וז"ש הכתוב ויחנו באת"ם להיות שהוא בקצה המדבר, היינו סוף דיבור מוכרח להיות בסתומה, אבל הכוונה על יעקב:

ועוד נתכוין באמרו שלח את עמי ויעבדוני (שמות ז טז). על פי דאיתא בב"ק (דף צ"ז.) ובבבא מציעא פרק איזהו נשך (ב"מ דף ס"ה ע"א) התוקף בעבדו של חבירו וכו' פטור, ומסיק דהיינו דוקא שלא בשעת מלאכה, אבל בשעת מלאכה חייב. והיינו שלח את עמי, ושמא תאמר תוקף בעבדו של חבירו פטור, לזה אמר ויעבודני והוי בשעת מלאכה, והבן. ואף דפרעה לא ידע מדיני התורה, מכל מקום אלו הדינין הם מצד השכל, והבן. ועל פי זה יש לפרש (בפרשת שמות) ואמרתם אליו ה' אלקי העברים וגו' נלכה נא ונזבחה וגו', (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וגו', (שמות ג כ) ושלחתי את ידי וגו', (שמות ג כא) ונתתי את חן וגו'. כי התוקף בעבדו של חבירו דפטור, הוא מבואר בגמרא מטעם זה נהנה וזה לא חסר, דניחא ליה דלא נסתרי' עבדי'. והנה מבואר בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כ' ע"ב) דאם חסר קצת, מחיוב לשלם בעד הכל שם בשחרוריתא דאשייתא, עיין שם בגמרא. ועיין שם (ב"ק) דף כ"א ע"א תוספת ד"ה ויהבו לה. לכך כיון שתאמרו לו נלכה נזבחה והוי בשעת מלאכה, ואני ידעתי כי לא יתן וגו', ועל כן כשאשלח את ידי ויהיה מוכרח לשלם, ונתתי את חן וגו' והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, דהא מגיע לשלם בעד הכל, כיון שגם בעת מלאכה לא הניח לכם, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד.