Chasidut על שמות 3:19

ועוד נתכוין באמרו שלח את עמי ויעבדוני (שמות ז טז). על פי דאיתא בב"ק (דף צ"ז.) ובבבא מציעא פרק איזהו נשך (ב"מ דף ס"ה ע"א) התוקף בעבדו של חבירו וכו' פטור, ומסיק דהיינו דוקא שלא בשעת מלאכה, אבל בשעת מלאכה חייב. והיינו שלח את עמי, ושמא תאמר תוקף בעבדו של חבירו פטור, לזה אמר ויעבודני והוי בשעת מלאכה, והבן. ואף דפרעה לא ידע מדיני התורה, מכל מקום אלו הדינין הם מצד השכל, והבן. ועל פי זה יש לפרש (בפרשת שמות) ואמרתם אליו ה' אלקי העברים וגו' נלכה נא ונזבחה וגו', (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וגו', (שמות ג כ) ושלחתי את ידי וגו', (שמות ג כא) ונתתי את חן וגו'. כי התוקף בעבדו של חבירו דפטור, הוא מבואר בגמרא מטעם זה נהנה וזה לא חסר, דניחא ליה דלא נסתרי' עבדי'. והנה מבואר בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כ' ע"ב) דאם חסר קצת, מחיוב לשלם בעד הכל שם בשחרוריתא דאשייתא, עיין שם בגמרא. ועיין שם (ב"ק) דף כ"א ע"א תוספת ד"ה ויהבו לה. לכך כיון שתאמרו לו נלכה נזבחה והוי בשעת מלאכה, ואני ידעתי כי לא יתן וגו', ועל כן כשאשלח את ידי ויהיה מוכרח לשלם, ונתתי את חן וגו' והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, דהא מגיע לשלם בעד הכל, כיון שגם בעת מלאכה לא הניח לכם, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד.

ועוד י"ל, כי ידוע דהתיר ממונן משום שלא קיימו שבע מצות כמו שדרשו בפסוק (בב"ק דף ל"ח ע"א) ראה ויתר גוים (חבקוק ג ו). והיינו (שמות ג יט) ואמרתם אליו ה' אלקי העברים וגו' נלכה ונזבחה וגו', והוי בשעת מלאכה (שמות ג כ) ואני ידעתי כי לא יתן וגו', ואם כן הוי גזל שהוא מז' מצות אם כן ממונם מותר, לכך כשאשלח את ידי ויהיה מוכרח לשלח (שמות ג כא), והיה כי תלכון וגו' דממונן מותר, וזה יתכן למאן דאמר דגזל עובדי כוכבים ומזלות מותר (ב"מ פ"ז ע"ב). והנה מהרי"ק (בשורש קצ"ד) הביא ראיה דלהבריח את המכס, אף בשלא שכרו ישראל אסור משום גזל, דאם לא כן לא עדיף ישראל דאתי מיניה, דישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם (ב"ק צ"ו ע"א), עד כאן דבריו. ולפי ענ"ד לאו ראיה היא, דישראל הבא מחמת עכו"ם, אם כן מה מכר ראשון לשני וכו', אבל כשהוא שלו רק מטעם היתר גזל אתינן עלי', אם כן הלא לישראל אסור לגזול. ויש ליישב דברי מהרי"ק ודוק. מיהו כבר הוכחתי וביררתי דגזל עכו"ם אסור מדאורייתא.

שם (שמו"ר פ"ו א') כיצד נאמר על משה (היינו פסוק (קהלת ב יב) ופניתי הנ"ל), לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וכו', ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירותיו של הקב"ה, התחיל אומר אדני למה הרעותה לעם הזה וכו' (שמות ה כב), ועל דבר זה בקשה מדת הדין וכו', עכ"ל. יש להתבונן על משה אדונינו למה באמת צעק, הרי הש"י הודיעו מתחילה שכך יהיה. וגם צריך להבין לשון המדרש משה לא שמר הדבר הזה, מה הוא הדבר שלא שמר. גם אומרו בא להתחכם וכו', מה הוא ההתחכמות מ"ש למה הרעותה וכו'. אך הוא דידוע מענין ידיעה ובחירה, דהידיעה אינה מכרחת, ועל כן הבחירה חפשיית וישולם לכל איש כפעלו, דאם הידיעה מכרחת לא יתכן שכר ועונש, וכל זה דבר שהיא רק בידיעה, מה שאין כן הדבר שיצא מפיו ית' בדיבור, נאמר (ישעיה נה יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפני לא ישוב וכו', עיין באלשייך שם. והנה הש"י אמר למשה ואני "ידעתי כי לא יתן וכו', שפט משה שזה רק בידיעה והידיעה אינה מכרחת, (הגם שאומר הש"י לו בדיבור, והוא רק הודעת הידיעה שאצלו ית', דאם הכוונה לדיבור ממש, היה לו לומר בסתם ולא יתן אתכם מלך וכו'), אם כן כיון שהידיעה אינה מכרחת, לא תמה על החפץ למה ישראל משועבדים דודאי חטאו, שגם שהיה הדבר בודאי בידיעתו ית', הנה הידיעה אינה מכרחת. אך כאשר בא פרעה והרשיע ביותר שלא כטבע, ולא נתפעל כלל ואדרבה הרשיע ביותר, הנה הוא כמעט שלא כטבע, על כן שפט דזה הוא שגם הידיעה מכרחת, ואם כן מה חטאו ישראל ולמה ישתעבדו. וז"ש למה הרעות לעם הזה, וזה הוא כעין התחכמות, אז ביקשה מדת הדין וכו', דהיה לו לשפוט "הדבר "הזה, היינו לומר שזה כבר נקרא דיבור כיון שנאמר לו בדיבור, ועוד יש להרחיב הענין: