Chasidut על שמות 3:9

ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כו' ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כו'. הנה לבאר, כי כשהאדם מבקש איזה טובה מהבורא יתברך אזי לא יהיה עיקר כוונתו מחמת דבר הנוגע לעצמותו רק עיקר כוונתו יהיה כדי שעל ידי זה יעבוד את הבורא יתברך שמו בטוב לב. והנה ישראל במצרים היו בקטנות השכל וצעקתם היה מחמת דבר הנוגע לאדם לעצמותו ולא צעקו שיושיע להם מצרתם בכדי שעל ידי זה יעבדו את הבורא ברוך הוא ויקראו עם ה', כי במצרים היו בקטנות השכל. והנה הקדוש ברוך הוא עשה להם שני טובות. אחד, מה שהושיע להם בצרתם מיד מצרים ועוד עשה להם טובה גדולה שקיבל צעקתם כאלו צעקו בשבילו, כלומר כאלו צעקו שיושע להם מצרתם שעל ידי זה יקראו עם ה'. וזהו רמז בפסוק ראה ראיתי את עני עמי, רמז ראיתי את עני עמי אשר רוצים להיות עמי. וזהו הרמז בפסוק ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, כלומר כאלו עיקר צעקתם אלי בשבילי אשר רוצים וצועקים שאושיע להם בשביל לעבוד אותי. ורמז בפסוק שלפניו ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, מה שצעקו בשביל עצמם מפני נוגשיו מפני שהיו במצרים בשיעבוד והיה להם שכל קטנות:

וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל (שמות ג ב), ויאמר משה אסורה נא ואראה וגו' מדוע לא יבער הסנה (שמות ג ג). כבר בארנו הפסוקים האלו באר היטב (בפרשת נח בד"ה בב"ר (פל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך עיין שם). ועתה נאמר בדרך אחר, דהנה כמו שנודע שלמעלה בעת עליית הצדיק, חוזרין ומפשפשין אחריו דאולי לעליה זו אינו מזוכך, ככה הצדיקים בעולם הזה בעת עלותם לאיזה מדריגה, הם עושים תשובה מחדש. והנה משה היה כולו טוב, אך ענותנותו הרבתו לחשוד עצמו, והנה במראה זו נתחדש למשה מדריגת הנבואה, והיה בסנה מחמת עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כי היה המראה עבור ישראל (עיין שמו"ר פ"א ה'). אבל קודם ששמע משה מהות המראה, חשב שהוא לרמז כי אף שבוער בו אש ה', עדיין לא כילה הקוצים מן גופו. והיינו וירא משה, ר"ל הבין והנה הסנה בוער באש ואף על פי כן הסנה איננו אכל, ועל כן אמר אסורה נא, ר"ל לשון תשובה כמו סור מרע (תהלים לד טו), ואראה את המראה וגו', ר"ל שאזכה למדריגה זו, כי מדוע לא יבער וגו' הלא לא בשמים היא. וירא ה' כי סר לראות (שמות ג ד), ר"ל כדי לראות והיה קשה בעיניו ית' צערו של צדיק, על כן אמר לו אל תקרב הלום ר"ל לבחינה זו (שמות ג ה), כי המקום ר"ל מדריגה כמו שמבואר במורה נבוכים, אדמת, ר"ל שאפילו האדמה שבך הוא הגוף קדש הוא, רק מה שנראה לו בסנה, ביאר אחר כך הנה צעקת בני ישראל וגו' (שמות ג ט), והבן.