Chasidut על שמות 30:31

שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם (שמות ל לא). פירש רש"י (ד"ה לדרתיכם) מכאן למדו רבותינו (הוריות י"א ע"ב) לומר שכלו קיים לעתיד לבא, זה בגימטריא תריסר לוגין הוי. ור"ל דכל הי"ב לוגין קיימין לעתיד לבא, וכן מביא ברש"י כריתות (דף ה' ע"ב [ד"ה זה]). ולכאורה קשה, דיש לומר דהדרש הנ"ל אינו רק למאן דאמר דשלקין בו העקרין, ואף דאינו מספיק סובר דכמה ניסים נעשו בו. אבל מאן דאמר דמציף על העקרין, צריך לומר דאינו סובר להני ניסים, דאם לא כן מאי מקשה, ואם כן אימא דסובר דיהיה זה לי לדורותיהם כפשוטו, דהמצוה הוא לדורות שיעשה בזה, ואם כן רש"י דהביא לעיל הפלוגתא והביא קושית המאן דאמר הב', ולא הביא להתירוץ של המאן דאמר הראשון, שמע מינה דתופס העיקר כמאן דאמר השני, וכן קיימא לן באמת דלגרסת רש"י בהחומש דפליגו ביה ר' מאיר ור' יהודה, וכן הגרסא בירושלמי סוטה פרק חי"ת (פ"ח ה"ג) ובירושלמי שקלים פ"ו (ה"א), הלא קיימא לן שמורין הלכה כר' יהודה, ולגרסתינו בכריתות שם ע"א ובהוריות (דף י"א ע"ב), הלא הלכה כר' יוסי דנימוקי עמו, אם כן לפי זה מה שפי' כלו קיים וכו', מזכה שטרא לבי תרי. והנ"ל בזה, דרש"י הוכיח דגם המאן דאמר דמציף סובר לדרשה זו, דהא כל כחו אינו אלא מכח הקושיא, והלא לסוך את העקרין אינו מספיק, וקושיא זו לא קשיא אלא לאחר שידענו דהין הוא רק י"ב לוגין, אבל כל זמן שלא ידענו שיעורא דהין, ודאי לא קשיא, הבן. והנה הא דהין הוי י"ב לוגין, נפקא לן במנחות (דף פ"ט ע"א) מהא דכתיב זה בגימטריא תריסר עיין שם, אלמא דמאן דאמר הנ"ל נמי מודי לדרשה זו, וכן הוא מפורש בדברי המאן דאמר הנ"ל בירושלמי שם, ודוק. ואין לומר דמודה לדרשה דזה, ואינו מודה לדרשה דלדורותיכם, דאם כן דלא רמזה התורה רק דהין הוי י"ב, היה לו לרמז גבי ציוה דעשיה, אלא ודאי דדרש שהוא כולו קיים דהיינו כל הי"ב לוגין, וממילא ידעינן דהין הוי י"ב, רק דסובר דלא אשכחין דנעשה בו נס רק אחר שנעשה שמן המשחה, ולא קודם שנעשה שמן המשחה ודוק. ועוד הא על כרחך מודה בניסא, דהא בלא נס אינו מספיק לסוך אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים והמשכן וכל כליו, וכמ"ש רש"י שם בכריתות (ה' ע"ב ד"ה וכי), ודוק. אלא אי קשיא הא קשיא ליה על הגמרא, דבכריתות מפיק דכולו קיים לעתיד לבא מדכתיב זה בגימטריא תריסר כמו שפירש רש"י שם, דבלא זה לא שמעינן רק דנשאר ממנו לעתיד לבא, אבל כלו קיים מנא לן, והנה במנחות שם מפיק הא דהין הוי י"ב לוגין, מדכתיב זה הנ"ל, אם כן מבואר דבלא זה לא הוי ידעינן כלל הין כמה לוגין הוי, אם כן קשה דאם כן לא שמעינן מינה לא דרשה זו דבכריתות, ולא דמנחות, דדרשה דכריתות לא נשמע דכולו (כמום) (קיים) מדכתיב זה, אלמא כל הי"ב לוגין קיימין, דמנא לן דמעיקרא לא הוי רק י"ב לוגין, דהא אכתי לא נשמע דהיו י"ב לוגין, והא דמנחות דהין הוי י"ב לוגין, לא נשמע מדכתיב זה, דאף דלעתיד לבא לא נשאר רק י"ב לוגין, מכל מקום אפשר דמעיקרא הוי הרבה ובאמת אין כולו קיים. וצריך לומר דתרתי שמעית מינה, דכיון דהיא הבטחה שישאר לדורות על פי נס, למה דוקא י"ב לוגין, כיון שאינו בשיעור דמעיקרא, מה לי שיעור זה או פחות משיעור זה, ולא נצרך רק להבטחה שלא יכלה, ושיהיה הברכה שורה במשהו האחרון שלא יכלה לעולם. אלא ודאי דהי"ב היינו כולו, והוי הבטחה שיהיה כולו קיים. ועל פי זה מבואר הפסוק שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, דתיבת לי מיותר. רק בהקדים מ"ש (בפרשת תולדות) על הפסוק (בראשית כו יב) וימצא בשנה ההוא מאה שערים וגו'. ובפסוק (קהלת א יח) יוסיף דעת וגו', עיין שם. והנה אף כאן נאמר דהא אין הברכה שורה לא בדבר המדוד וכו' (תענית ח' ע"ב), וכאן דבר המדוד הוא, רק דזה אינו רק אם הוא על ידי אמצעי, אבל כאן אינו על ידי אמצעי. והנה מבואר בבית יוסף לחו"מ (בסי' כ"ז במחודש כ"ז) דלי ממעט אחר, וכמ"ש בפרשת קדושים (ויקרא כ כו) בפסוק ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. והיינו זה יהיה לי לבדי ולא תחת יד אחר שום אמצעי, ואם כן לדורותיכם, כי הברכה שורה בו אף שהוא דבר המדוד, והבן. על פי זה נתבאר הילקוט (הובא בעטרת שלמה פרשת קדושים) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' (ויקרא כו ב), ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. דהנה כתיב (בראשית ב ג) ויברך אלקים את יום השביעי, וידוע מהזוהר (ח"ב פ"ח ע"א) דכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעתא תליין וכו', והוא בלי שום אמצעי, ואות היא ביני וביניכם כתיב (שמות לא יג), וכן במקדש היתה הברכה שורה בלי אמצעי, וכן עתה במקדש מעט כמו שדרשו (תקו"ז ו כ"ב ע"א) משגיח מן החלונות (שיר השירים ב ט), אילן חלוני דבי כנשתא. והיינו את שבתותי וגו' ומקדש תיראו, אז אני ה' בעל הרחמים, דשם הויה רחמים ומקור השפעה ומזון, כידוע מהפסוק (דברים ח ג) על כל מוצא פי ה' וגו', ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, והבן.

שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם (שמות ל לא), על בשר אדם לא ייסך (שמות ל לב). הן אמת דודאי הפשוטו אמת, וכאשר קבלו רז"ל (כריתות ו' ע"ב) פירושו דהסך בשמן המשחה לוקה. אך מה דנסמך לשמן משחת קדש וגו', שדרשו רז"ל (הוריות י"א ע"ב) שהוא יעוד דשמן המשחה כולו קיים לעתיד לבא, ואלא ודאי דיש איזה רמז בהסמיכות לבד הפשוט. והנ"ל בזה, דהא יש לחקור על שהגואל אשר יבא במהרה בימינו, נקרא בפי כל ישראל משיח, הלא דבר הוא דשם זה נעשה לו כשם העצם. ולדעתי משום דבשם זה נרמז מדריגתו ומעלתו של משיח צדקינו, דהא ראיתי באהבת עולם שהקשה למה משיח יהיה נמשח, הא אין מושחין מלך בן מלך (הוריות י"א ע"ב). ותירוץ על פי המדרש שוחר טוב (בתהלים סי' ב' (שוח"ט מזמור ב')) על הפסוק (תהלים ב ז) ה' אמר אלי בני אתה וגו', דבהאי שעתא עביד ליה קב"ה בריה חדשה. ופירש הוא ז"ל שלא יכירו אותו יודעיו ומכיריו מכבר כדי שיכבדו אותו, אם כן כיון שלא יכירו אותו, לא יהיה נודע שהוא בן דוד, לכך צריך משיחה, עד כאן דבריו. ולי נראה דהכי פירושא דהמדרש שוחר טוב, דעביד ליה קב"ה בריה חדשה בהאי שעתא ממש שלא היה עדיין בריה כזו בעולם, דהנה ברא השי"ת מלאכים בשני (ב"ר א' ג'), וברא אחר כך בהמות וחיתו יער, והיינו מן ההיפך אל ההיפך מלאכים כולם רוחניים, בהמות רק גשמיים, וברא אחר כך אדם נשמה שהוא חלק אלקי ממעל גבוה ממלאך מלובש בבהמה, כמ"ש הסמ"ג בהקדמתו. והנה במשה רבינו ע"ה נאמר (במדבר כ טז) וישלח מלאך, זה משה (ויק"ר א' א'), ואין לומר מצד נשמתו נקרא מלאך, דאם כן תמעיט מעלתו ח"ו משאר צדיקים, אלא ודאי דגופו היה מלאך, ונמצא היה בריה חדשה גבוה מעל גבוה מלובש במלאך. והנה במשיח צדקינו המקוים נאמר (ישעיה נב יג) ירום ונשא וגבה מאד, ודרשו רז"ל (ילקו"ש ישעיה נ"ב י"ג, רמז תע"ו) ירום מאברהם שנאמר בו (בראשית יד כב) הרימותי ידי אל ה', ונשא ממשה שנאמר בו (במדבר יא יב) כי תאמר אלי שאהו בחיקך, וגבוה ממלאכי השרת שנאמר בהם (יחזקאל א יח) וגובה להם ויראה להם, עד כאן. והנה במה דאמר וגבוה ממלאכי השרת, צריך על כרחך לומר דגופו יהיה גבוה ממלאכי השרת, דהא בכל הצדיקים אמרו רז"ל (סנהדרין צ"ג ע"א) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת ומאי רבותיה. ונראה דהכי פירושו ונשא ממשה בזה וגבוה ממלאכי השרת, שגופו יהי גבוה ממלאכי השרת, וגופו של משה היה רק מלאך והבן, והיינו בריה חדשה שלא היה עדיין גוף בעולם שיהיה גבוה ממלאכי השרת, והבן זה. ואם כן כל רואיו מכבר יכירו וידעו כי עכשיו נעשה בריה אחרת ואינו בסוג אדם, וכמו במשה דפתאום יראו מגשת אליו כי קרן עור פניו (שמות לד ל), ואם כן כיון שלא היה בסוג אדם, לא מוכח שהוא מזרע אדם מזרע דוד, לכך צריך משיחה וכו'. ואם כן בשם משיח נודע כל מדריגתו, לכך נקרא בשם זה כנ"ל. ועל פי זה מבואר הסמיכות שמן משחת קדש וגו', דהיינו דכולו קיים לעתיד לבא כדי למשוח בו משיח צדקינו, וקשה למה צריך משיחה, הא בן דוד הוא ומגיע לו המלכות בירושה, ואין לומר מפני המחלוקת כמו דמתרץ הגמרא בכריתות (דף ה' ע"ב) על שלמה שנמשח, דהתינח בלא זכו שיהיה עני (זכריה ט ט), יתכן שיהיה מחלוקת עליו, אבל בזכו דאז וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתא (דניאל ז יג, סנהדרין צ"ח ע"א) ואז לא יתכן מחלוקת, אם כן משיחא למה, ולא יתכן לומר דשם משיח הוא רק בלא זכו ח"ו, לזה מתרץ הקרא על בשר אדם לא ייסך אז, כי הוא לא יהיה בסוג אדם, לכך צריך משיחה כמ"ש, והבן כי נכון הוא בס"ד.

שמן משחת קדש יהיה זה לי וגו' (שמות ל לא), וקח לך סמים וגו' (שמות ל לד). להבין דאצל שמן אמר לי, ואצל סמים אמר לך, נ"ל על פי מה שכתבתי בפרשת תרומה (בפסוק (שמות כה ג) וזאת התרומה) על אומרו ולקטורת הסמים (שמות כה ו) עיין שם, ועל פי דכל המתייחס להשי"ת הוא נצחי, ומה שאין נצחי למשה. והנה לעתיד ואת רוח הטומאה יעביר (זכריה יג ב), ויהיה דוגמת שמן המשחה שכלו קדש. והיינו יהיה זה לי לדורותיכם היינו נצחי, וקח לך סמים בעולם הזה שיש מוץ, והבן.