Chasidut על שמות 31:14

באופן רביעי יש לפרש המדרש הנ"ל (דב"ר פ"י א') כפשוטו, דמבעיא על פקוח נפש אם דוחה אף על ודאי, רק דהשיב לו דאף על ספק דוחה, וכל שכן על ודאי, אבל מאן דבעי שאל סתם. והנה במסכת יומא (דף פ"ה ע"ב) ר' יונתן בן יוסף אומר ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם (שמות לא יד), הוא מסורה בידכם, ואין אתם מסורים בידה, עד כאן. הנה מזה מבואר דאם לא ידעינן מדרש הפסוק הנ"ל, הספק מצד הסברא אם פקוח נפש דוחה את השבת או שאר מצות, או לא, תולה בזה, אם התורה והמצוה מסורה בידינו, הרי דוחה. ואם רק אנחנו מסורין ביד התורה והמצוה לעבדה ולשמרה, הרי אינו דוחה. והנה מבואר במחקרי תורני, דאחד מן ההבדלים בין דת הקודש שלנו ובין דת הנימוסית הוא, דדת הנימוסית הוא רק לקיום הקיבוץ והוא רק צורך הגוף, אבל התורתנו הקדושה היא גבוה מעל גבוה משפיע בכל העולמות העליונים והתחתונים, והיא תקוני הגוף והנפש רוח ונשמה ונשמה לנשמה חיה יחידה בכל בחינותיהן וחלקיהון, כולהון נתקנו רק על ידי התורה הקדושה והמצוה. והנה אי הוי אמרינן ח"ו דהתורה גם כן כונתה רק לקיום הקיבוץ, אם כן ודאי היה סברת חוץ דהוא מסורה בידינו ופיקוח נפש דוחה, דהא כל עיקרה אינה רק לקיום האנושי, ואם כן כיון שבדבר זה הוא איבודו, ודאי דנדחית ולא היה מקום למיבעי כלל. אבל לפי האמת דתורה הקדושה גבוה מעל גבוה ומתקנת הכל, ודאי איכא למיבעי אם מסורה בידינו או אנחנו מסורים בידה. והנה בפסוק (דברים לב א) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי, יש להבין במה מדמה למטר. ועוד שאר דקדוקין. ונראה לפרש, דידוע מ"ש רש"י על התורה בפרשת יתרו (שמות כ ב) בפסוק אשר הוצאתיך מארץ מצרים (ד"ה אשר), דבשעת מתן תורה קול דיבורו של הקב"ה בכל דבור ודבור היה בא מלמעלה ומלמטה ומכל הצדדים, דמלמעלה היה נשמע הדיבור וכן מלמטה וכן מכל הצדדים. ויש להבין דלמה עשה ה' ככה, הלא קב"ה לא עביד ניסא למגנא וכו'. ונ"ל דהלא כתבו חכמי הטבעים דמטר נתהוו מן האדים העולים מן הארץ אל האויר, ושם ניתן למים והיו לגשם על פני הארץ, וכבר העידה התורה הקדושה (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני כל האדמה, והרבה יש לדבר בזה לבאר דכל אשר דברו חז"ל בזה המה בצדק נאמרים, אלא שאין כאן מקומו. והנה אנחנו רואים בזה המטר, דכל זמן שהאד בכח הארץ אינו פועל כלל, רק אחר שיצא חוץ למקומו להאויר, אז משפיע להמקום אשר יצא ממנו ולא למקום אחר. וכן הדבר בהתורה הקדושה, דכל זמן שהיתה במקומה בעליונים לא פעלה כלל, רק כאשר נתנה לתחתונים, אז פעולתה ותקונה במקומות אשר יצאה משם גבוה מעל גבוה. וכאשר ראתה חכמתו ית' שהכל צריכין להשפעתה עליונים ותחתונים וכל המקומות מטה ומעלה, לכך נתנה מכל המקומות שתהיה ביאתה ויציאתה מכולם, כדי שתשפיע לכולם כדרך המטר שמשפיע להמקום אשר יצא משם. וזה אמרו האזינו השמים, ר"ל כשהייתם מאזין להשמים למעלה בשעת מתן תורה, ואדברה הייתם שומעים כי אני מדבר מלמעלה, וכן ותשמע הארץ הוא גם כן אמרי פי מלמטה, דהדבור היה בא מלמעלה ומלמטה, ולמה זה, לזה אמר יערוף כמטר לקחי כמ"ש, כנ"ל נכון בזה בס"ד. מבואר מהפסוק הנ"ל, דהתורה משפיע ומתקן בכל מכל כל, ולא רק לקיום הקיבוץ. ועכשיו מבוארין דברי המדרש הנ"ל, אחר דמבואר מפסוק דהתורה הקדושה ניתן לתקן הכל ולא לקיום הקיבוץ לחוד, איכא למיבעי שפיר אם אנחנו מסורים בידה ואין פיקוח נפש דוחה, או אם הוא מסורה בידינו דהקב"ה נתנה לנו ופיקוח נפש דוחה כנ"ל, וגם זה נכון בס"ד.

וביום השביעי תשבת. ובתוס' שבת (ס"ט.) ד"ה דידע, הקשה, תימה לר"י דאמאי לא קאמר דידע לה לשבת בעשה דכתיב וביום השביעי תשבות וגו' וכתיב נמי (שמות ל"א,י"ד) ושמרתם את השבת עיי"ש והניחו בתימא ונהירנא דשמעתי ממורי הקדוש ז"ל שאמר דישוב תמיהת התוס' דלדעתו בשבת ליכא עשה ונתן טעם לדבריו, דרק יו"ט דישראל מקדשי ליה שייך גביה ציווי מצוות עשה על השביתה אבל שבת דקביעה וקיימא לא שייך גביה ציווי מצוות עשה עכת"ד כפי מה שיצאו מפיו הקדוש בקיצור נמרץ ולא ביאר יותר.
(שביתת שבת א' ד"ה ונהירנא ועי"ש באריכות הדברים, פרי צדיק משפטים ו')

ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ (דברים כג יג). ירמוז על פי מה דידוע מכתבי האר"י ז"ל דבכל עשר דרגין דעשיה, יש כנגדן בעשיה מעורב ר"ע, וביצירה נגד דרגין תתאין, אם כן הם י"ד מדריגות תחתונים יש בהם כנגדן ס"א. ובשבת כשהעולמות מתעלים, אזי נשארים הי"ד מדריגות חלל. וזה סוד מחלליה (שמות לא יד), מאן דעייל לחלל דילה (זוהר ח"א ו' ע"א). והנה לפי מה דידענא דהעולמות מתעלים, אם כן מהראוי שגם כל בן אדם ובן איש יראה בעיניו איך שבשבת הוא מתעלה למקום גבוה. והנה עינינו רואים שבכל מקום שאנחנו יושבים בחול, שם אנחנו גם כן בשבת. אך הוא דעל ידי חטא נתעכר חיצוניות האדם היינו הגוף, ואם כן כל העולמות אין להם כעת עליה בחיצוניות רק בפנימיות, וכן נשמת האדם שהוא פנימיות, נתעלה בשבת והגוף על מעמדו. וירמוז זה בתורה וי"ד תהיה לך מחוץ למחנה, אפילו בעליותך לקבל אפי שכינתא, יהיה לך י"ד מדריגות ויצאת שמה חוץ, יכול אתה לצאת שם אל חיצוניות הנשאר, ולעתיד במהרה בימינו שהגוף יהיה ספיריי יתעלו העולמות בפנימיות וחיצוניות, אם כן בשבת קודש ידורו בני ישראל בגוף ונפש בעולם יותר עליון מבחול. ועל פי זה ארמוז לאחיי וריעיי וית"ד תהיה לך, כי עצ"ת הויה לעולם תעמוד (תהלים לג יא) , עצת הויה היא תקום (משלי יט כא), ית"ד בל תמוט לעולם ועד (עיין גיטין י"ז ע"א). ויראתי לדבר אשרי המחכה להיות מהמשכילים שיזהירו כזהר הרקיע בגוף ונפש. עוד אני מדבר המשכילים בחכמה היודעים סוד מו"ח קדו"ש, שישנו גם כן במוח אדם על האזנים תי"ד נימין, וצריך לשעבדם להשי"ת בין והתבונן. ולדעתי זה סוד שאומרים קדי"ש בלשון ארמי, שלא יקנאו מלאכי השרת כמ"ש התוס' ברכות דף ג' (ע"א ד"ה ועונין), ולא קשה מידי מה שהקשו הרי כמה וכמה תפלות ופיוטים נתקנו בלשון הקודש, כי דוקא קדי"ש עיקר הקנאה, והבן: