Chasidut על שמות 31:13

והנה עתה באתי בגודל כריעה והשתחוי'. ובושת אנפין וברוח שפלה ונכאה לבב ונדכה לדבר עוד לאלוה מילין. ואבוא היום על העיין. לעיין עוד קצת בדברי תורה בדרך חלק דרוש שבארבע חלקי פירוש תורתינו הקדושה הנקראים בפי חכמי אמת "פ"ר"ד"ס וכמאמר הקרא דרשו את ה' בהמצאו להיות בהדברים הנמצאים בפי תלמדון לדרוש את ה' והכל בדרך החונן דלים שחנני ה' אלהי לעשות בקרב הארץ לתת לי חלק מה ומה בתורתו הקדושה להיות עולה ויורד דרך עשר מדותיו הקדושים בזה החלק השני ואלך אחורנית ופני אל הקודש. ומה' אשאלה ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ויהיו לרצון אמרי פי וגו' ובמקום שסיימתי בו אתחיל. ואפרש ענין השיר והשבח של בני היכלא דכסיפין שאנו מזמרין בסעודה שלישית של שבת קודש. שסיימנו בו בכלות החלק הראשון. ונפרש כל הזמר בעזר האל. ונאמר אשר הוא על דרך הדמיון יופי החתן בעת חופתו כשהוא מתלבש בבגדיו היקרים היפים ונאים למאוד בכל לבושי תקוני החופה. וגודל החן והפאר נמשך אז על פני החתן עד בלי שיעור וערך כחתן יכהן פאר ואז אף הבני בית כולם אביו ואמו ואחיו ואחיותיו וכל משרתי הבית כולם רצים ודוחפים עצמם לראות ולהביט ביקר זיו קלסתר פניו ורוב הדרת תפארתו והבהקת חן פני כבודו הגם שהם מכירים אותו בטיב מאז ומנעוריו נתגדל עמהם אעפ"כ מתאוים ורצים לראותו בעת חתונתו. וכ"ש דכ"ש חתן המלך המתלבש בעת החופה בבגדי כבודו. ולבושי יקר הראוין לבן המלך. ומתעטר בכל מיני כתרים היקרים ועטרות פז המאירין ומבהיקין עד אין ערך וזיו אורם וגודל יפים נמשך על פני החתן עד שמכל אור ואור נתמלא זיו הדרת פניו באור פני מלך חיים וכולם עולין ודוחקין עצמן מאוד להיות זוכים לקבל פניו ולראות ביקר הדרת זיו כבודו כמאמר הקרא צאינה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו כלומר אף בנות ציון הגדילים בהיכל המלך ומכירים במלך שלמה בנעוריהם. כולם יצאו וירצו לראותו בעת חתונתו ושמחת לבו כשמתעטר בעטרה שעטרה לו אמו לקבל אז אור פני מלך ולהביט ביפי תפארתו וכענין הזה כן הוא בקדושת שבת קודש בעת סעודה השלישית שאז מתעטר המלך הקדוש ז"א בכל מיני עטרות ועולה ומתנשא עד מקום גבוה למאוד מקום שאין הפה י"ל והלב לחשוב בו כי הוא נורא ונשגב ואז גם בני היכלא עצמם אף שהם הם תמיד בהיכל המלך ומכירים במלכם ויודעים אותו מאז מתאוין ונכספין וחושקים לראות ולהביט בזיו תוארו יופי מראהו: וזהו שאמר בני היכלא דכסיפין למחזי וכו' פי' גם הבני היכלא נכספין ומתאוין למחזי הזיו והזוהר של המלך הקדוש ז"א בעת שמתעטר ומתקשט בקשוטין וכתר המלכות על ראשו ליום שמחתו ולבאר עוד מה שאמר יהון הכא וכו' נקדים ביאור מקראי קודש הכתובים בתורה (שמות ל״א:י״ג) ואתה דבר אל ב"י אך את שבתתי תשמורו כי אות הוא וגו'. ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם וגו'. וביום השביעי שבת שבתון קודש לה' וגו'. ושמרו ב"י את השבת עד וביום השביעי שבת וינפש. ולא נודע על מה כפל לצוות על שמירת השבת בשלשה פעמים זה אח"ז ובכל פעם תפס לשון אחר. שבתותי. השבת. שבת שבתון. גם מה שאמר בתחילתו אך את שבתותי וידוע שאך הוא לשון מיעוט ומה זה בא למעט וכבר נתעורר רש"י ז"ל ע"ז וכבר פרשנו את הפסוקים האלה בהקדמת חלק זה ע"ש. ועתה נבארם לפי דרכינו זה כי הנה דרך המלך בעת שעושה יום משתה ושמחה לחופת בנו. רצונו למאוד שיתקבצו כל עמו וכל בני מדינתו הקרובים והרחוקים ויבואו כולם לשמוח בשמחתו ובהקבץ עמים יחד והולכים לראות בעת שמוליך בנו לתוך חופתו והכל הולכים לגדל כבודו בכדי להיות עטרת תפארת ברוב עם הדרת מלך. אז המלך אבי החתן בראותו את קיבוץ האנשים האלה קורא הוא אליהם ומבקש מהם אחי ורעי בואו נא לשמחת סעודתי שאעשה היום ובכם אני משמח את עצמי להתעלס באהבים אתכם. ובהבאים אליו על הסעודה יש ארבעה כתות בני אדם כת האחת הם הבאים למלא רצון המלך שרצונו בזה ונחת רוח וחדוה ותענוג לפניו דבמה שהשפיע טובה ונותן ומרבה לכל איש ואיש כרצונו כיד המלך ובזה נתגדל ונתרבה שמחה בלבב המלך והחתן ואם החתן היא מטרוניתא דמלכא כשרבת עם אוכלין ושותין לפניו: ועל כן הם באים כדי שישמחו בהם למלאות רצונם בזה כת הב' הם קרובי החתן והכלה אשר המה שמחים בלבבם בעצמן ומחמת רוב השמחה שבלבם עושין מיני שמחה לפני החתן ומתחילין לזמר ולרקד בפני החתן והכלה: והנה מפיהם יצא לפאר ולרומם ולשבח בשבח החתן והכלה ועי"ז מעוררים יותר חדוה ושמחה בבית החתונה ונכנס ונתרבה יותר שמחה בלב אבי החתן ואמו במה שהם רואים שאלו הקרובים משמחין עצמם בשמחה יתירה בשמחת עצמן מחדות לבם. כת הג' הם ריעים האהובין ביותר כמו אחי החתן ואחיותיו וכל המשפחה המקורבין ביותר הנה רוב השמחה שלהם הוא וגילה ורנה וחדוה ושמחה נשמע בבתיהם ביום הזה. אף כשאינם כלל לפני החתן וקול ישמע בביתם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. ותגדל שמחתן שמחה עצמיות במאוד מאוד. כת הד' הם המלך והמטרוניתא בעצמם אבי החתן ואמו: הנה רוב שמחתם ועוצם חדותם וגודל רינתם אין לשער ולכתוב בספר כי גדלה שמחתם בלי שיעור בעת שזכו לראות ביום שקיוהו להיות בניהם נכנס לחופה וע"י משל הזה יובן עוד משל אחר דומה לזה והוא שמחת המלך שעושה משתה לכל שריו ועבדיו בעת שעלה למלוכה. וכל בני המדינה קבלו אותו למלך עליהם ונתנו כתר מלכות בראשו. הנה שמחת המלך עצמו ודאי שאין להאמר ואין להספר ואין רעיון ומחשבת אדם יוכל לתופסו ואך באנשים הבאים אל הסעודה והשמחה. יש בהם עוד אלו הג' מדות הנזכרים ויש מהם אשר באים לקבל פני המלך המאיר ומבהיק לאין קץ בעת ההוא מרוב השמחה והכתרים והעטרות ולבושי יקר שהולך בהם אז ולמלאו' רצון המלך בזה כי מגודל החדוה רצונו במאוד שיתעדנו מתפנוקי מעדני מלך כי זה הוא כבודו במה שהם יושבין לפניו ומטיבין לעצמן ומרבין להראות פנים של חדו' ושמחה כי מראים בזה שניחא להם בשמח' וגדולת המלך ורצונם שיתגדל שמחתו. ועל כן עיקר ביאתם ומאכלם ומשתם הכל למלאות רצון המלך שרצונו בזה כאמור ויש מקרובי המלך שמרגישין שמחה עצמיות בלבם ופותחין בדברי שירה וזמרה לשבח ולפאר את המלך מתוך תכונת לבבם ועי"ז המה מעוררין יותר שמחה וחדוה ונחת רוח אל המלך ויש אלו הקרובים ביותר כמו אחי המלך וכל משפחתו הנצמדים אליו באהבה הם עושין ומרבין שמחתן אף בבתיהם שלא בפני המלך מרוב החדוה וגילה ורינה שמרגישין בעצמם בעת ההוא ותגדל שמחת עצמם שנתחדש להם לעצמותם אור חדש שנעשו שושביני וקרובי המלך וכן הוא ממש בעת ב"י בעת התקבצותם יחד בעת הסעודה השלישית של שבת קודש והמה נקראים בני היכלא דמלכא ומתקבצין ובאין לכבוד עטרתא דמלכא. והמלך הקדוש ז"א נתעטר ונתפאר בפאר המלוכה וברוב כבודו הנ"ל. לענד עטרה על ראשו להשים כתר מלוכה עליו ורעוא דרעוין אשתכח הוא שמחה ממהקב"ה עצמו אשר אין די באר לפרש ענין השמחה וערך השמחה הלזו ואין רעיון אדם יכול לתופסו ורק לשמע אוזן להשמיע את אוזן הגשמי שנוכל קצת להשיג דמיונו מוכרח להמשילו במשל שמחת המלך ביום שימת כתר מלכות בראשו ואנחנו עם ב"י המתקבצין ליום שמחתו יש בינינו אלו השלשה כתות הנזכרים כת הא' המה פחותי ערך המון עם ב"י אשר מעט מזעיר מרגישים בנפשם בשמחת הש"י וכל הרגשתם אינה כי אם שעל ידיהם יתאוה לאכול ולשתות בשבת ואין נפשו קצה עליו כאשר כתבנו בחה"ר (שורש החמישי ענף ג') ועתה כשמתאספין יחד נדמו לאלו הבאים לאכול לחם לפני המלך ולעשות רצונו בזה במה שידוע שעתה העת ששמחה גדולה וחדוה עמוסה לפני מלכינו ובוראינו ב"ה וב"ש הנכבד והנורא עד אין קץ וסוף ומתעטר בכל מיני עטרין וכתרים נוראים ונפלאים ורעותא דיליה משתכח להיות שמח עתה ע"י רוב עם הדרת מלך ונחת רוח לפניו במה שאנו מתאספין ומתקבצין להרבות השמחה והחדוה עתה בעת רעותא דמלכא. והעת רצון מתרבה עי"ז שאנחנו עם ב"י באין לישב לפניו בפני' של שמחה ובתענוג ונחת ואלו שלא באו אלא לדבר זה די להם גם בזה המעט. ולזכות גדול יחשב להם במה שעושין רצון ממהקב"ה בזה ונהנין מסעודת המלך ומקבלין השפעתו. ובעין יפה נותן להם המלך הקדוש גודל טובו ורוב חסדו כנ"ל במשל. כת השניה המה אשר מרגישין בנפשם בשמחת עצמיות ומתעוררים בעצמם בשמחה וחדוה גדולה כי נפשותיהם קרובים אל אור מאציל העליון והשמחה נוגע בלבבם ומחמת התעוררות השמחה בלבם מתחילין לזמר ולשיר לפניו בשירות ותשבחות ברוב טוב ונחת והכל עבור שגדולת המלך חביב עליהם עד מאוד כדרך קרובי המלך הנזכרים ולעומתם יתרבה ויתגדל ויתרומם רעותא וחדות המלך מ"ה הקב"ה בהעדפה יתירה ברעוא דרעוין. וזה פי' רעוא דרעוין אשתכח שבעת הלז רצון הקב"ה שיתרב' ביותר השמחה ע"י פעולת ישראל שלמטה. וזה רעוא דרעוין אשתכח שרצונו ורעותו להיות חדוא ורעוא משתכח ומתעורר ומתרבה למעלה ע"י רעוא ושמחת ישראל של מטה וכן הוא באמת עתה כך שנתעורר השמחה הגדולה ורעוא ע"י בחי' כת הזו. הכת השלישית הוא שנתגדל השמחה בלבבם כ"כ שלא לבד ששמחתם בזה שזוכים לעורר חדוה ושמחה ולהתעורר רעותא דמלכא אל' אף עצמו של יום בעצמו גדול וחשוב בעיניהם למאוד לומר הנה זה היום שקוינהו מצאנו ראינו. והיום בעצמו משמח אותם עד מאוד בבחי' זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. והוא דוגמת הקרובים מאוד אל המלך כמו אחיו ומשפחתו הקרובים אליו שיום טוב שלהם הוא יום רנה יום דיצה וחדוה על שזכו ליום זה. ומהותם נשתנה למעליותא להיות נקראים אוהבי וקרובי המלך והשמחה בעצמה מתגדל במקור לבבם עם היום הזה למאוד: עד אשר יבואו לביטול המציאות וגשמיותם מכל וכל כי אור השמחה ההוא בעור בלבבם ברשפי אש ואינם מרגישין כלל אם הם בגוף הגשמי או לא. והכל מחמת שנתעלה אורם במה שנשתנה להם יום זה מיומים להיות נעשין אוהבי וקרובי המלך. ועל פי זה יבוארו המקראות שהבאנו למעלה. ובתחילה אמר אך את שבתתי למעט אתא לו' שהוא מדבר בבחי' הראשונים שהוא הפחות' בשלש כתות הנאמרים שהוא רק את שבתותי תשמרו שתשמרו אותם עבור שהמה שבתותי ר"ל שבתים שלי יום שביתא וניחא וחדוה ושמחה שלי ורצוני בזה במה שאתה מתקבצים ומתאספין יחד להיות בעת שמחתי וריח ניחוח לפני בזה מצד רוב עם הדרת מלך: ולכן אמר שבתותי לשון רבים לרמז על שתי שמחות האלו. אחת שמחת המלך יום גדולות והשנית שהוא שמח בהם בישראל אשר המה ישמחו בו ומגלים דעתם שניחא להם וחפיצים לשמחת המלך. וכבר כתבנו (בחה"ר שם) שהתעוררת השמחה הלזו בא לו מאדם מבחי' הנשמה יתירה הניתן לכל אדם בשבת אף לפחותי ב"י ע"ש. וזה כי אות הוא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם שדרשו רז"ל מזה שישראל יורשין בשבת בחי' הנשמה יתירה הזו כמ"ש שם. וזה הכל נמצא ומתעורר אף בבחי' כת הזו ואח"כ אמר הכתוב ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם מורה נגד בחי' הכת השניה. אשר מצד קורבתם אל המלך המה באין לעורר עוד חדוה ושמחה ביותר לפניו ע"י מה שפותחין בדברי שיר' ועושין מעשה זמרה נאה ותגדל שמחתי וחדותי על ידיכם בבחי' רעוא דרעוין אשתכח כנזכר. ומרגישין שמחה עצמיות בלבם לעורר חדוה בכנור וקול זמרה לפני המלך ה' למול' מראה הכתוב כאילו כביכול הקב"ה מדבר עם ישראל ואמר ושמרתם את השבת בבחי' זו עבור כי קודש היא לכם שהקדושה נוגע בתוך פנימיות לבבכם לאשר היות' בבחי' ריעי וקרובי המלך. ועוד אמר בבחי' כת הזו כי קודש הוא לכם כלומ' שקדושתי בשבת שייך הוא לכם כי על ידיכם מתעורר יותר הקדושה והחדוה כאמור וכענין זה שמעתי מפה קדוש אדומ"ר הרב החסיד האלהי המפורסם קדוש עליון מוהר"ר יחיאל מיכל זצוק"ל זי"ע ועל כל ישראל שפי' מאמר חז"ל במדרש (ויקרא כ״ד:ט׳) ע"פ כי קדוש אני ה' קדושתי למעלה מקדושתכ' ודבריו נפלאו כי מה זה בא ללמדינו שקדוש' ה' גדול מקדוש' ילוד אשה אשר מעפר יסודו ומי היא אשר לא ידע את זאת ואמר בפירושו. קדושתי למעלה. כלומר הקדוש' שלי למעלה הוא רק מקדושתכם כפי שאתם מקדישין אותי למטה כך שמי מתגדל ומתקד' בשמי מרו' כדרך הכתוב תנו עוז לאלהי' ודפח"ח. ואפשר שהי' כוונתו על בחי' עת ושעה הזו ובבחי' כת הזו. ויתר הפסוקים מחלליה וגומר פרשנו בהקדמת חלק זה עיין שם כי דברים הנזכרים שמה שייכים כולם לבחי' זו וכל אשר נאמר ונתבאר שמה שייך גם כן לפירושינו זה. ולא נכפול הדברים ומשם תלמוד לכאן לבד פסוק ושמרו ב"י את השבת לא מתפרש כאן כאשר פרשנוהו שמה. אכן בא הקרא לדבר נגד בחי' כת השלישית. אשר על ידי מעלתם ודרגתם הרמתה להיותם בבחי' קרובים וריעים שושביני דמלכא נתעלים במהות עצמם ומהותם נתגדל ונגבה גבוה מעל גבוה כדרך אח המלך שנתעלה שמו בין שרי המלוכה ומהותו נתכבד ונתנש' ועלה למעלה. ואור השמחה מתרבה עד שמגיעין לבחי' ביטול המציאות והגשמיות מכל וכל וזה שאמר ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת לדורותם לדור תם בחי' יעקב אבינו שנקרא איש תם כי הפשיט את עצמו מכל הדברים המעורבין מגשמיות העולם והיפך את גופו כולו לרוחניות בבחי' הנשמה ונעשה תם ותמים מכל צד כנשמתו כן גופו לצאת מכל בחי' הגשמיות כאשר כתבנו (בחה"ר שורש הששי ענף ג') ע"ש וכן גדולי ישראל הקב"ה ינטלם וינשאם למעלה בעת ההוא של סעודה שלישית של שבת קודש. ועולי' ויורשי' נחלת יעקב אבינו כמ' הקרא והאכלתיך נחלת יעקב אביך ואמרו רז"ל (שבת קי"ח ע"א) נחלה בלי מצרים כי ערך המציאות נקרא מיצר וגבול עד פה תבא. ואך כי הוא יצוא יצא מכל בחי' הגבול והנה היא מתרחבת והולכת כל צד ופינה באין מיצר לאורם וקדושתם ועליהם יזרח אור הבהיר עד כי חדל לספור כי אין מספר. וכח המדע והחכמ' נתרבה עליהם בבחי' כח מה עד ששמחת עצמם וחדות מהותם ממילא צומח ומתרבה אף בלא שימת פניהם על מעלת גדולת שמחת כי שמחה עצמיות נתהוה בהם שמחת עולם כולו ומלואו: ואז מגיע מעלת יותר ממלאכי השרת כמו שבארנו שם. ועל בחי' זו מפרש השל"ה הקדוש מאמר רז"ל (שבת פ"ח ע"ב) מה לילוד אשה בינינו כלומר מה זה שילוד אשה יהיה מפסיק בין מחיצת המלאכים ובין מחיצת הקודש קדושת שמו ית' לכן אמר הקרא תיכף כי אות היא ביני ובין בנ"י ולא בין המלאכים כאשר פרשנו בהקדמה שם:

אין צריך לדקדק במדרש הזה כי הוא פלאי בעין כל רואה וכי מה ענין מזמור שיר ליום השבת לגדולה כחה של תשובה גם להבין הלשון עשיתי תשובה ונתפשרתי ונמחל לי היה לו לומר מה זה ונתפשרתי וטרם נבוא בביאורו נקדים לבאר קצת פסוקים מתנ"ך ומאמרי חז"ל ומתוכם יתבאר גם דברי המדרש הלז על נכון ואלה הם. א' כתיב בתורה (שמות ל״א:י״ג) ואתה דבר אל בני ישראל לאמור אך את שבתותי תשמורו וגו'. וכבר דקדקנו בזה כמה פעמים על אומרו שבתותי לשון רבים מה בא לרבות ואך את השבת תשמורו היה לו לומר ב' מאמר הנביא (ישעיהו נ״ו:ד׳) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי וגומר להבין מה ענין סמיכת שמירת הברית אצל שבת. ג' להבין מקרא כתוב (תהילים צ״ב:א׳-ב׳) אחר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגומר וכי דווקא בשבת טוב להודות לה' ובחול לא אתמה' ד' מאמר חז"ל דברים (פרשה ג') בתחילת פרשת עקב מתחיל הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה שעשויה פרקים פרקים מה לטלטלה בשבת וכו'. אמר רבי יוסי ברבי חנינא ומתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה תחילה כשניתנה להם באלוש מנין שנאמר וישבתו העם ביום השביעי ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך אלא לטובתך כיצד אמר רבי חייא בר אבא את מקדש השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקי' ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר מניין וקראת לשבת עונג מה כתיב אחריו אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך אמרו לו ישראל ואימתי אתה נותן לנו שכר המצות שאנו עושים אמר הקב"ה מצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו אבל שכרו בעקב אני נותן לכם מניין ממה שקרינו בעניינו והיה עקב תשמעון. ולכאורה יפלא מה שייכות מצות השבת לכאן שמה שישראל שואלין ואימתי אתה נותן לנו שכר המצות קאי על כל המצות שבתורה. גם מה שהביא כאן ואת סבור שמא לרעתך וכו' אינו ענין כלל למה שסיים לבסוף:

ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כב, ב). כי איתא בכתבי האריז"ל ואתה תדבר אל בני ישראל את שבתותי תשמורו כו'. (שמות לא, יג) ואיתא בטור, כי בשעת שעבוד מצרים היה משה רבינו עליו השלום מבקש מפרעה שיהיו ישראל נוחים יום אחד בשבוע מעבודה ובחר את יום השבת ובשעה שנצטווינו על השבת אזי שמח משה במתנת חלקו, כי הוא מקודם הציווי עלה במחשבתו שזה יום מנוחה. וזה פירוש ואתה תדבר, כי אתה מקודם צוית לנוח בשבת. וזהו את שבתותי תשמורו, שיהיו ישראל נוחים בשבת לא בשביל מנוחת עבודתם, רק מחמת שצוה השם יתברך לשבות בשבת. וזהו ושבתה הארץ שבת לה', כי דרך העולם לחרוש שדה שנה אחד ולהניח בור שנה ב' כדי שיהיה יפה להוציא הזרע. על זה בא מאמר השם יתברך ושבתה הארץ שבת לה', שבשנת השמטה שישבות הארץ לא תהיה השביתה מחמת טובות הארץ, רק שבת לה' מחמת צווי השם יתברך: