Chasidut על שמות 32:9

הן עם לבדד ישכון (במדבר כג ט). באור ליום וא"ו למב"י תקס"ו לפ"ק אלי דבר יגונב בחלומי, דהכי פירושו דאפילו בשעה שנקראו עם שהוא לשון גנאי, כמבואר במדרש (במ"ר פ"כ כ"ג) חטא העם הזה (שמות לב לא), שיחת עמך (שמות לב ז), עם קשה עורף (שמות לב ט), מכל מקום לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, עד כאן. ועיין בתנחומא (שמו"ר ט"ו ז') מ"ש על הן עם, דאותיות ה"ן אין להם בן זוג. ולפי דברי החלום אפילו בשעה שהן אינם עושין רצונו של מקום, ההן שלהם לטוב והבן, ולא כדברי אהבת דודים בפסוק (ירמיה ב י) הן היתה כזאת כנ"ל.

ויירא יעקב מאד וגו' (בראשית לב ח). הגם שכבר הבטיחו השי"ת, אמר שמא יגרום החטא כדאיתא בברכות (פ"ק דף ד'.), עיין שם. והקשו המפרשים הא אמרו רז"ל (שם (ברכות) דף ז' ע"ב) כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, מנא לן ממשה שנאמר לו (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם ואעשך לגוי גדול, ואף על גב דבעי רחמי ובטלה, אפילו הכי אוקמיה בזרעיה. ונ"ל לתרץ דהרי כתיב (שמות ו ג) וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, ועיין שם ברש"י (ד"ה ושמי) ובמזרחי שפירש שההבטחה עם שם הויה, מתקיימת בלתי שום תנאי בין חטאו ובין לא חטאו, וההבטחה עם שם שדי, אינה מתקיימת רק בתנאי שלא יחטאו, עד כאן דבריהם עיין שם. ולפי זה לא קשה מידי, דלגבי משה נאמר (שמות לב ט-י) ויאמר ה' אל משה וגו' (שמות לב יא) ואעשך לגוי גדול, הרי שנבואתו היה בשם הויה ולכך לא חזר בו, אבל ההבטחה לאבות היה הכל באל שדי, והוא בתנאי שלא יחטא, על כן היה ירא שמא יגרום החטא. וכך יתפרש מה שאמרו רז"ל (ברכות ד' ע"א) עד יעבור עמך ה' (שמות טו טז), זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה. היינו לפי שבביאה ראשונה נאמר עמך ה', ונזכר בו הויה, ובביאה שניה לא נזכרה בו שם ה' רק סתם, מכאן אמרו ראוים היו ישראל וכו' אלא שגרם החטא, והבן. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים בפרשת וארא, (שמות ו ג-ז) וארא וגו' באל שדי, ואם כן הוא בתנאי כמ"ש המזרחי שם, ואם כן יש פתחון פה למדת הדין, (שמות ו ד) וגם הקמותי את בריתי וגו', ויש מכל מקום חילול השם בדבר אם לא יקיים אף שאינו מוכרח, (ועל פי זה יתבאר גם כן כדי שלא יאמר אותו צדיק וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו יד), לא קיים בהם (ברכות ט' ע"א). כלומר דלולי אמירתו אינו מוכרח לקיים דהכל בתנאי שלא יחטאו), (שמות ו ה) וגם (ר"ל מצורף לזה) אני שמעתי וגו', ולכך הנני רוצה להושיע, לכן הקדם נפשך ואמור לבית ישראל אני ה' (שמות ו ו), כדי שלא יהיה שוב פתחון פה למדת הדין כיון שכבר היה בשם ה' שהוא בלא תנאי, והבן, ועל פי זה יתפרש ואתחנן אל ה' דייקא בעת ההוא לאמר (דברים ג כג), ר"ל לאמר שם ה' שם בהבטחתי שיהיה בשם ה' בלי תנאי. ועל פי זה יתפרש (ישעיה נ י) יבטח בשם ה' וישען באלהיו, ועל פי זה יתפרש גם כן הפסוק (פרשת שופטים י"ח כ"ב) (דברים יח כב) אשר ידבר הנביא בשם ה' וגו', שבודאי אין תנאי בו, ולא יהיה הדבר וגו' בזדון דברו הנביא וגו' כנ"ל. ואם כן גאולה העתידה הנאמר גם כן בשם ה' משם יקבצך ה' (דברים ל ד), וקאי על גאולה העתידה כמו שהוכיח רבינו סעדיה גאון (העתיקו בעל מרפא לנפש בסוף שער הבטחון [חובת הלבבות], עיין שם). וכן בפרשת וארא נרמז כל הד' גאולות, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי (שמות ו ז), והכל בשם ה', וכן כל הנביאים נבאו פה אחד, אם כן הוא בלי תנאי. וזה שאמר הכתוב (מלאכי ג' ו) אני ה', ר"ל בכל מקום שנזכר שם זה העצם, לא שניתי, ר"ל שאמר השי"ת אני לא שניתי שם ה' בשום מקום, וה' דבק ללא שניתי והבן, כין אין בו תנאי, לכך ואתם בני יעקב לא כליתם, כי כבר הובטח לכם בשם ה' כנ"ל.

למה י"י יחרה אפך וכו' (שמות לב יא). לפי פשוטו הוא מן התימה על תמיהתו שאמר בלשון תמיה למ"ה יחרה אפך, הלא למראה עיניו את אשר עשו לא טוב בעיני י"י עד שהמלך במסיבו וכו', והיה לו להתפלל סתם רבש"ע הגם שעוו ופשעו, סלח ומחל כי טוב וסלח אתה. ונ"ל דהכי קאמר כי מקודם נאמר (שמות לב ז) וידבר י"י אל משה לך ר"ד וכו', (שמות לב ט) ויאמר י"י כו' ראיתי כו', הכל בשם הויה דנראה מזה שח"ו הסכים גם מדת הרחמים לזה, (ובאמת זה היה דוקא במדת הרחמים בכדי שיתאמץ משה בתפלה עבורם, ואם כן היה הפלגת הדבור כזה לגודל רחמנות ית', ואמר (שמות לב י) הניחה לי לרמוז לו התפלה). וז"ש ויחל משה את פני י"י אלקיו מדת הרחמים ומדת הדין, ואמר למה י"י יחרה אפך, למה תהיה כזאת, לו יהיה שמדת הדין כן דרכו לענוש לחייבים, עם כל זה למה שם הויה מדת הרחמים יחרה אפך, הלא מדתך להעביר קצפך ולרחם על בריותיך, ובשביל זה קדמת מדת הרחמים למדת הדין במעשה בראשית (ב"ר פי"ב ט"ו). וזה שסיים (שמות לב יד) וינחם י"י וכו' אשר דיבר וכו', שלא היתה כוונת הדבור ברחמים, רק כדי לעורר את משה בתפלה כנ"ל: